שש שנים חלפו מאז שעסקנו לאחרונה בתכונות הרפואיות המיוחסות לכורכום. בסקירת המחקרים התברר כי החומר הפעיל בכורכום, הכורכומין, אינו יציב ומתפרק מהר, ולכן חיי המדף שלו קצרים. בצריכה של כורכום טרי, הספיגה של הכורכומין ממערכת העיכול לדם נמוכה ורובו כלל לא מגיע לרוב איברי הגוף. תכונותיו הכימיות של הכורכומין וחוסר היציבות שלו גם מקשים למדוד אותו בניסויי מעבדה. נוסף על כך, צבעו וריחו העזים מפריעים לבצע ניסויים קליניים עיוורים, שבהם המטופלים והרופאים אינם מודעים לסוג החומר הנבדק. לכן אי אפשר לשלול את קיומו של אפקט פלצבו בנטילת תכשירים מבוססי כורכומין, כלומר מצב שבו מטופלים חווים שיפור במצבם מעצם הידיעה שקיבלו טיפול.
באותה עת תוצאות המחקרים הקליניים בטיפול בעזרת כורכומין במגוון בעיות ותסמונות היו מעורבות. חלק מהמחקרים הראו שיפור קל, חלקם לא הראו השפעה והיו אף כאלה שהצביעו על החמרה במצב הנבדקים. אולם אלה היו מחקרים קטנים שבוצעו במגוון רחב של שיטות במטרה לבדוק השפעה על מגוון רחב של מחלות, ולכן היה קשה להפיק מהם אמירה חד משמעית לגבי יעילות הכורכום כתכשיר טיפולי.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
בשש השנים האחרונות התפרסמו יותר מחקרים שעוסקים בכורכום ובכורכומין מאשר במהלך כל שבעים השנים שקדמו להן. הם כללו מחקר פרמקולוגי שהצליח לשפר את ספיגת החומר הפעיל מהמעיים לדם, מחקרים בסיסיים שבחנו את השפעות הכורכומין בתרביות תאים ובבעלי חיים, ומחקרים קליניים בבני אדם. חוקרים ורופאים בוחנים את ההשפעות של מתן תכשירים מבוססי כורכומין לבני אדם בריאים או כטיפול למצבים דלקתיים, מחלות אוטואימוניות, מחלות ממאירות, מחלות שקשורות לחילוף החומרים בגוף (מחלות מטבוליות) ואפילו כתוסף לטיפול במחלת COVID-19, המוכרת יותר כמחלת הקורונה. עם זאת, אף שהממצאים שנאספו במחקרים על תרביות תאים וחיות נראים לא פעם מבטיחים, ממצאי המחקרים על בני אדם מעורבים ולא די בהם כדי להוביל גופי מחקר ובריאות להמליץ על טיפול במחלות באמצעות כורכום ומוצריו.
שומר הסף של הגוף
קצרה היריעה לסקור את כל מה שהתפתח בחקר הכורכום בשנים האחרונות. לפיכך נתמקד כאן רק במה שידוע כעת על ההשפעות האפשריות של תוספי כורכומין על איבר אחד בגוף האדם – הכבד – ובמיוחד על מחלת הכבד השומני.
הכבד הוא הבלוטה הגדולה ביותר בגוף, וכל החומרים שעוברים את מערכת העיכול מגיעים דבר ראשון אליו, בדרכם אל מערכות הדם והלימפה. הכבד ממיין את מגוון החומרים העצום שנכנס לגוף, מטפל בהם ומפיץ אותם, והוא גם האיבר שנחשף לריכוזים הגבוהים ביותר שלהם. הכבד יכול להמיר אותם לחומרים אחרים, לנקות רעלים ולהפרישם מהגוף, או לארוז אותם מחדש ולהפיץ אותם לאיברים אחרים. כמו כן מאוחסנים בו חלק מחומרי התזונה.
בשל תפקידיו, הכבד הוא אחד האיברים שנפגעים ראשונים מחשיפה למינונים עודפים של חומרים. אחד התסמינים הראשונים לפגיעה בכבד היא הצטברות של שומנים מעבר לכמות מסוימת. מחלת הכבד השומני אובחנה בתחילה בעיקר אצל צרכני אלכוהול כבדים, אולם עם השנים גם מחלת כבד שומני שאינה על רקע אלכוהול הפכה למגפה במדינות העולם המערבי, כולל ישראל. כבד שומני הוא לרוב מצב לא תסמיני שקשה לזהות בבדיקות דם שגרתיות, אך הוא יכול להפוך דלקתי ואף להידרדר לשחמת הכבד. אם מזהים את הפגיעה בכבד רק אחרי שהתסמינים כבר החלו, קשה הרבה יותר לטפל בה.
אין פלא, אם כן, שמחקרים רבים בשנים האחרונות מתמקדים במניעת מחלת הכבד השומני הלא אלכוהולי, ביניהם גם מחקרים שבודקים אם עשויה להיות תועלת למתן תוספי כורכומין לאנשים עם מחלת הכבד השומני. הניסויים כללו טווח מינונים רחב של כורכומין וחלקם השתמשו גם בתכשירים ובתוספים אחרים. הניסויים נמשכו חודשיים עד שלושה, כך שקשה להעריך את ההשפעות המצטברות של שימוש ממושך יותר, במיוחד של תוספים חדשים שנספגים בגוף בקלות.
ממצאי המחקרים הללו מעורבים. בחלקם נמצא שיפור במדדים מסוימים, כולל ירידה בהפרשת אנזימי כבד לדם, שעשויה להעיד על שיפור במצבו של הכבד, או על ירידה בכמות החריגה של שומן בכבד. בחלקם, עם זאת, לא נמצא הבדל בין מי שקיבלו בצד הכורכומין גם פיפרין, החומר הפעיל בפלפל הודי חריף שנטען כי הוא משפר את ספיגת הכורכומין בגוף האנושי ולכן נמצא בחלק מהתכשירים, לבין אלה שקיבלו פלצבו. שני ניסויים במינוני כורכומין גבוהים, של 1,500 מיליגרם ביום למשך כשלושה חודשים, לא הביאו לשיפור בבריאות הכבד. מכאן אפשר להסיק שגם אם לכורכומין השפעה מיטיבה – מה שלא הומחש עד כה באופן מספק – מינון גבוה הוא לא בהכרח עדיף.
לא כל הנוצץ זהב
שיווקו של התבלין כתוסף תזונה בעל תכונות שאמורות להועיל לבריאות הוביל לעלייה ניכרת בצריכה של כורכום ומוצריו ברחבי העולם, במיוחד בשנות מגפת הקורונה. העלייה בצריכת תוספי כורכום המשולבים תכשירים שנועדו להגביר את הספיגה שלו שינתה את פרופיל הבטיחות של התוספים לעומת הכורכום הטבעי שנחשב בטוח למאכל. כך החלו להופיע בספרות הרפואית תיאורי מקרים של פגיעה בכבד בעקבות צריכה ממושכת של תוספי תזונה מבוססי כורכומין.
אחד המקרים הראשונים שזוהו התרחש בשנת 2018 בארצות הברית. אישה בת 71, שנחשפה למידע לא מבוסס באינטרנט, נטלה במשך חודשים ארוכים תוסף תזונה מבוסס כורכום שרכשה בבית מרקחת מקומי. האישה עברה בדיקות רבות בניסיון לאבחן את המקור לפגיעה בפעילות הכבד, כולל ביופסיה, אך ללא הועיל – שכן היא לא טרחה לכלול את תוסף התזונה ברשימת התרופות שנתנה לרופאיה. אחרי כשנה הפסיקה המטופלת ליטול כורכומין, גם הפעם על סמך עצות שקיבלה באינטרנט. רק אז היא יידעה את רופאיה על השימוש בתכשיר. עם הפסקת השימוש, הכבד שלה חזר לתפקד כרגיל.
משנת 2019 והלאה החלו להופיע תיאורי מקרה רבים גם באירופה, ובקיץ האחרון הפיצו ארגוני בריאות רשמיים בצרפת, איטליה וגם בבריטניה הודעות שבהן ביקשו לא לייחס לתוספי כורכום תכונות שמועילות לבריאות ולהיזהר מפני צריכה לא מבוקרת של התוסף. באוקטובר 2022 פרסמה רשת של רופאים שעוסקים בתרופות הפוגעות בכבד מאמר שהציג עשרה מקרים נפרדים של פגיעה בכבד אחרי צריכה של תוספי כורכומין.
בלי פאניקה
למרות הצטברות המקרים והאזהרות, בשלב זה זו עדיין תופעה נדירה ומדובר באוסף של תיאורי מקרה עם חשד לכך שהפגיעה בכבד נובעת מנטילת התוספים, היות שבמרבית המקרים מצב המטופלים השתפר אחרי שחדלו לצרוך את תוסף הכורכומין. דרושים עדיין מחקרים שיראו באופן מסודר ומבוקר שהכורכומין הוא אכן הגורם לפגיעה, היות שיש הבדלים ניכרים בסוגי התכשירים שלקחו החולים, התכולה שלהם – למשל רכיבים נלווים – והמינון שצרכו.
אם אתם נוטלים תוספים מבוססי כורכום, מומלץ לשים לב שהמינון שבו תואם את המלצות הרשות האירופית לבטיחות במזון, שקבעה בשנת 2010 צריכה יומית מרבית של 3 מיליגרם כורכומין לקילוגרם משקל גוף, כלומר כ-180 מיליגרם ביממה לאדם השוקל 60 קילוגרם. בסוף 2021 קבעה ועדת מומחים מטעם הרשות כי אפשר לצרוך בבטחה תוסף המכיל חומרים שמסונתזים מכורכומין בכמות של 140 מיליגרם ליממה.
וכמובן, אם אתם מגיעים לבירור רפואי מכל סיבה שהיא, הקפידו לציין בפני הצוות המטפל את כל תוספי התזונה שאתם נוטלים, כדי להקל עליהם לעזור לכם. בינתיים אפשר להמשיך ליהנות מצריכת התבלין והשורש הטרי במטבח – במינון סביר.