התזונה הלקויה שלנו היא מכשול מרכזי למיצוי הפוטנציאל האנושי, מאמין פרופ' אהרון טרואן, חוקר התזונה והמוח מהאוניברסיטה העברית. טרואן הוא אמנם איש מדע, אבל במידה רבה גם פילוסוף ואקטיביסט, שחוקר את הקשר בין המזונות שאנו צורכים ליכולות הקוגניטיביות שלנו.
"המוח שוקל 2% ממשקל הגוף, אבל צורך 20% מההוצאה האנרגטית שלו, וזקוק לאספקה קבועה של דם כדי לבצע את העבודה הנדרשת לחיים המנטליים שלנו", הוא מסביר בראיון ל'ליידי גלובס'. "יש מתאם בין ירידה בצפיפות הנימים במוח, אובדן טבעי שקורה בהזדקנות רגילה של חיות ואנשים, לבין ירידה של כישורים קוגניטיביים. אנחנו רואים קשר ברור בין דיאטות ים תיכוניות, שמשמרות את הנימים או שמצמיחות נימים חדשים, לבין שיפור בכישורים השכליים, זריזות בעיבוד נתונים ותפקודים ביצועיים וניהוליים של המוח".
איזו תזונה עשויה לשפר את היכולת הקוגניטיבית שלנו?
"יש מרכיבי תזונה שמשפיעים באופן קריטי על תהליכים ביוכימיים במוח. כשיש רמות נמוכות של מרכיבים מסוימים כמו ויטמין בי - קצב הניוון גדול יותר. לעומת זאת, מזון עתיר בוויטמינים מסוג בי 6, 9 ו-12, עשוי להוביל לשיפור קוגניטיבי או למניעת הידרדרות. בניסוי שמנע את הוויטמינים הללו מחיות מעבדה נרשם דילול של נימים במוחם, ובהתאמה גם ירידה ביכולתם לברוח ממבוכים. בניסוי אחר, כאשר נתנו לאנשים עם ירידה קוגניטיבית מתונה וסיכוי גבוה לפתח דמנציה תוספת של הוויטמינים - הואטה ההידרדרות הקוגניטיבית שלהם בעשרות אחוזים. הוויטמינים האלה נמצאים, בין היתר, בתרד, סלק, כרוב ניצנים, פירות הדר, כבד עוף ובקר, חומוס, דגים, ברוקולי, אבוקדו, מוצרי חלב וביצים".
ניסוי מעניין בהקשר הזה נערך לפני ארבע שנים בפינלנד. הניסוי נמשך שנתיים, וכלל שינוי תזונה לסגנון ים תיכוני, פעילות גופנית, פעילות חברתית ואימון קוגניטיבי. התוצאות הראו כי כל המשתתפים השתפרו במדדים של זיכרון, עיבוד מידע ותפקודים נוספים של המוח. "כשמדברים על שימור המוח, חשובים גם התזונה הנכונה וגם הפעילות הקוגניטיבית והחברתית. כמטאפורה לזה, ניתן לומר שנדרשת עבודה כוללת: אם תיקחו תוספי חלבון, אבל לא תרימו משקולות, לא יקרה דבר".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מה בנוגע לקשר שבין אלכוהול לכישורים קוגניטיביים?
"רוב המחקרים מצביעים על כך שמנה יומית אחת של אלכוהול מהווה סיכון נמוך מאוד. מצד שני, ייתכן שמי שיש לו פנאי לשתות כוס יין בארוחת צהריים, הוא גם פחות לחוץ ונוטה לאכול סלט, ובכלל, להקפיד על תזונה בריאה יותר. מחקר ענק שהתפרסם לאחרונה טוען שאין רמה בריאה של אלכוהול, ועדיף להימנע".
ואולי מהפסיפלורה תבוא הישועה? כחלק מהמאמץ לניטור תזונה שתשאיר אותנו מפוקסים ונמרצים, עובד טרואן על עיכוב הנזק המצטבר תלוי הגיל: ירידה בזיכרון ופגיעה במערכת הווסקולרית (של כלי הדם). במחקר שערך לאחרונה בדק את הפסיפלורה, שעשירה בחומרים נוגדי חמצון ומועילה בשימור התאים במוח. "בניסויים שבמסגרתם חשפנו עכברים לרעלן שגורם לפרקינסון, עזרה הפסיפלורה להגן על התאים במוח של החיות אל מול נזקי הרעלן. בניסוי אחר, שעשינו בחולדות, אפשרנו לחלק מהן להזדקן כרגיל, וחלק אחר קיבל פסיפלורה. אלה שקיבלו את התוסף הראו ירידה קוגניטיבית מתונה יותר".
להתראות צ'יפס
לצד ההמלצות לתזונה ש'משדרגת' את המוח, יש גם המלצות ממה להימנע. אחת מהן קשורה למחקר שבו השתתף טרואן על מערכת היחסים שבין דמנציה לאוכל מטוגן. "הכנת מזון בטמפרטורות גבוהות באופנים של טיגון וגריל יוצר תגובה כימית בין סוכרים לחלבונים או שומנים, שנקראת גליקציה. תוצרי הגליקציה מקדמים מצב דלקתי בגוף, ואנחנו יודעים שבחולים במחלות כרוניות כגון סוכרת ואי ספיקת כליות, וכן בדמנציה, יש רמות גבוהות יותר של חומרים אלו בדם, מאשר באוכלוסייה בריאה. ניסויים בחיות מראים שזה יכול להאיץ את תהליכי הניוון המוחי, המאפיינים את מחלות הדמנציה".
והמחלות האלה מעניינות מאוד את טרואן. לתואר הראשון הוא למד ביולוגיה ומדעי החיים, במקביל לתוכנית בפילוסופיה. "זאת כנראה הסיבה שהגעתי לחקר האלצהיימר. מעניין אותי העיסוק בזיכרון כמעצב של הזהות והאישיות שלנו. מחלת האלצהיימר מעלה שאלות מעניינות על מי שאיבד את הדברים האלו, ואני מחפש את התחומים שבהם יש לנו אפשרות להשפיע לטובה על מהלך החיים. גנטיקאים יגידו ש-50% זה גנטיקה, אני מעדיף לחשוב שפחות, ולכן חשוב לי לבסס את התובנות על הקשר שבין תזונה ופעילות גופנית לתפקוד מוחי".
מה הכי חשוב לאמץ כדי להישאר צלולים?
"אנחנו עדיין לא מתאימים תזונה אישית לנטייה גנטית, ולכן ההמלצה הגורפת היא על תזונה ים תיכונית והקפדה על כושר גופני".
מה באשר לנטילת תוספי תזונה?
"לא הייתי לוקח תוספים, אלא אם ידוע שיש חוסר. היות שחסרים תזונתיים נפוצים בציבור - אני מציע למשרד הבריאות, שאתו אני עובד כעת במסגרת מחקרית, על ניטור אוכלוסייה מייצגת, ומציאת דרכים להתמודד עם מניעה של אותם חסרים. למשל, תיסוף של יוד למלח. עשינו סקר של צריכת יוד בקרב נשים הרות וילדים. מסתבר שנשים הרות בישראל ממוקמות בעשירון התחתון בעולם מבחינת סטטוס היוד שלהן, אולי כי אנחנו מתפילים מים, ובמים מותפלים אין יוד. אנחנו גם לא מוסיפים יוד למלח, כפי שעושים ב-130 מדינות בעולם, כי אין מודעות לנושא.
"יש לזה השפעה על ביצועים אינטלקטואליים. יוד קריטי להתפתחות מוחית בזמן התפתחות עוברית, וגם להתפתחות של ילדים. במחקר קליני בניו זילנד נתנו לשתי קבוצות של ילדים בגיל בית הספר יוד ופלסבו. אצל אלו שקיבלו יוד נמדד שיפור של עשר נקודות ברמת המשכל תוך חצי שנה. ההשלכה היא ברורה.
אחד הדברים שמתסכלים את טרואן הוא הקושי של הקהילה המדעית לבסס המלצות תזונתיות, מתוך חשש שאינן מדויקות דיין. "אי אפשר לערוך בציבור את המחקרים ההתערבותיים באותה הקלות שבה ניתן לערוך בחולדות", הוא מסביר. "אני הרי לא יכול ליצור חסך מכוון אצל אדם ולמנוע ממנו את מה שידוע כבריא, אי אפשר לומר למישהו 'אל תאכל סלט או תרד לאורך זמן'. זה מחייב אותנו להסיק מסקנות מתוך מידע שהוא מתקבל על הדעת, אבל לא מושלם".
גם ברמת המדיניות יש עוד דרך לעשות מבחינתו. "אין לי ספק שיש דפוס תזונה יותר בריא גם לאדם וגם לסביבה, אבל זה דורש מאמץ וכסף. יקר לאכול פירות וירקות ברמה הנאותה, והדבר הראשון שהאוכלוסייה הענייה מפחיתה זה צריכת פירות וירקות. ממה היא ניזונה? מצ'יפס, שניצל ושמן. דברים שממלאים את הבטן, אבל אין להם את הערכים התזונתיים".
איך אפשר להתגבר על זה?
"ליידע את האוכלוסייה על חשיבותה של התזונה המתאימה, ולבנות מערך של רפואה מונעת לא רק בפן הברור של מגפת ההשמנה והסוכרת, שזה העודף הקלורי, אלא גם בפן השני, שזה העוני בוויטמינים ובמינרלים שמביא לתחלואה יתרה. בנוסף, יש צורך בניטור קבוע של הסטטוס התזונתי של האזרחים, ובעריכת בדיקות דם ושתן באופן קבוע על פי חוק. ככה זה במדינות מתוקנות, וכשיש חסרים, משלימים אותם. המודעות הציבורית היא זאת שתניע את המערכת הפוליטית לעשות מה שנדרש".
לעוד כתבות ב"גלובס":