כמה מצופי "רק רוצים לרקוד" יודעים שאנה ארונוב היא לא רקדנית בחסד ושופטת קשוחה, אלא גם רצה תחרותית שמשקיעה שעות אימונים רבות בפיתוח קריירה ספורטיבית שנייה? שאלה טובה. השבוע דיברנו עם אנה בת ה-35 ויצאנו בתחושה מלאת השראה, וגם קצת רגשות אשמה על זה שאין לנו את כוח הרצון שלה.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
כל ההתחלות
אפשר לומר שהחיים הספורטיביים שלי נחלקים לשניים. התחלתי לרקוד ריקודים סלוניים בגיל 5. לא שממש שאלו אותי בתור ילדה קטנה ברוסיה, כן? ההורים שלי החליטו שאני צריכה להיות בחוג, ניסיתי התעמלות במשך חודש ומשהו לא הסתדר לי, אז התחלתי לרקוד. בהתחלה זה לא היה כל כך מוצלח אבל המשכתי להשקיע ובגיל 12 התחלתי להגיע לתוצאות. אני חושבת שזה השפיע על כל מי שאני כספורטאית וכאדם: ההבנה שעבודה קשה מביאה בסוף לתוצאות, גם אם זה נראה בלתי אפשרי בהתחלה.
החלק השני של הקריירה הספורטיבית שלי הוא הריצה. זה התחיל מסתם תחביב כי היה לי בן זוג שעסק בטריאתלונים ובריצה: שמעתי על זה הרבה, זה היה לידי, התחיל גם סוג של טרנד של ריצה וגם אני יצאתי כמו כולם לנסות על עצמי. בהתחלה לא הצלחתי לרוץ 20 דקות ולאט לאט, ככל שהמשכתי יותר, התחלתי להתחבר לזה ולהתאהב בריצה.
בשנתיים וחצי האחרונות לקחתי את זה צעד קדימה. הבנתי שאני כמו אותה ילדה בת 5 ושזה יהיה תהליך לא קל, אבל יש משהו בהצלחה ובתוצאה שמושך אותי מאוד. אני אוהבת להיות טובה בדברים ואני ממשיכה להשקיע בזה עם מאמן אישי, אבל אני עדיין אפילו לא בחצי הדרך. אם אמשיך ואתמיד, אני מניחה שאני עוד אפתיע את עצמי.
קשה באימונים
בעונת ריצה אני משתדלת להתאמן 5-6 פעמים בשבוע. חוץ מזה, פעם-פעמיים בשבוע אני שואפת לעשות אימוני כוח, כי אני אוהבת את זה ומאמינה שריצה חייבת את זה כחיזוק. אני עושה קצת קרוספיט - לא ברמה מקצועית, מאוד חובבני - אבל זה מאוד עוזר לי. עוד פעמיים-שלוש בשבוע אני משתדלת לעשות יוגה. זה אחד הדברים החשובים בעיניי. בתור רקדנית אני יודעת שלהאריך את השריר, להגמיש את השריר, זה חשוב ומאוד עוזר. אז אידיאלית, השגרה שלי היא להתאמן כל יום ולהשאיר יום אחד מנוחה. אני לא תמיד מגיעה לזה, כי יש גם חיים ויש תקופות שבהן אני לא מצליחה להתאמן מספיק, אבל זאת השאיפה.
רגעי השיא
כרקדנית הייתי מחזיקה גביע ישראל לריקודים לטיניים במשך 4 שנים. הייתי פעמיים אלופת הארץ, ייצגתי את ישראל במשך 8 שנים באליפויות העולם. התוצאה הכי טובה שלי בחו"ל הייתה חצי גמר בתחרות בינלאומית פתוחה בבולגריה שהשתתפו בה יותר ממאה זוגות. לחצי הגמר עולים רק 12 זוגות, וזה היה הישג מאוד מרשים מבחינתי.
כאצנית, ההישג הכי גדול שלי היה חצי מרתון תל אביב השנה. סיימתי עם תוצאה של 1:35 דקות שהביאה אותי למקום השני בקטגוריית הגיל שלי. זה תופס מקום מכובד בין גביעי הריצה שיש לי. זו לא התחרות הראשונה שהגעתי בה לפודיום, אבל אני חושבת שזו התוצאה שאני גאה בה עד כה. רק שיהיה ברור - אני הולכת לשבור גם את התוצאה הזו.
רגעי המשבר
יש רגעים שאני לא מצליחה לנצח את המשברים. קרה שעצרתי אימון, שבכיתי באמצע כי הייתי מאוכזבת מעצמי, כי היה לי קשה מדי או כי לא רציתי לאכזב את המאמן. אז אני לא מצליחה לנצח את הרגעים האלה במאה אחוז, אבל לכל מי ששואל אותי "איך יש לך כוח לקום ב-5:20 בבוקר לצאת לרוץ?", אני עונה להם שהתחושה שאחרי היא כל כך חזקה שהגוף שלי והראש שלי זוכרים אותה וזה מרים אותי מהמיטה. בכלל, צריך להבין שהכל בראש. הבעיה הכי גדולה שלנו בספורט היא מנטלית. הגוף שלנו יכול הרבה יותר ממה שהראש שלנו חושב.
הספורט והחיים
אני יכולה לדבר שעות על מה שהפעילות הספורטיבית עושה עבורי. כולנו בטירוף של המדינה, של החלטות, של אחריות ולחצים, וזה המקום השפוי שבו אני נכנסת לסוג של מדיטציה. אני יכולה להתנתק מכל מה שמטריד אותי והחיבור הזה עם הגוף עושה פלאים למצב רוח, לתחושה. אני אדם אופטימי יותר וטוב יותר לסביבה שלי ולעצמי אחרי פעילות ספורטיבית. אצלי זה ממלא גם את המקום התחרותי, מקום של מצוינות. דרך הריצה אני לומדת לפתור בעיות. למשל, יש לי נטייה לא לסיים דברים, ופה זה מאוד חשוב לא לוותר באמצע. אני גם לומדת לפעמים קצת לסבול למען התוצאה ולמען המטרה.
בשנה האחרונה העיסוק שלי בספורט הפך לסוג של שליחות, כי אני כותבת לא מעט על החוויה שלי כספורטאית ומקבלת תגובות מבחוץ - כמה זה משפיע על אנשים, מה זה עושה להם, איך אני עוזרת להם להתמודד עם הקשיים שלהם. זה די מדהים.
השראה ספורטיבית
אין לי מודל ספציפי, אבל יש משהו מעורר השראה בכל ספורטאי ובמיוחד בספורטאים אולימפיים - אנשים שמקריבים המון, שמוותרים על דברים לטובת התוצאה. נורא קל לא לקום בבוקר או להחליט לא להתאמן. והאמת? כל מי שרץ יותר טוב ממני או מצליח להתאמן יותר זמן ממני הוא מבחינתי השראה. כל פעם שאני רצה בפארק ורואה רצים מבוגרים או עם עודף משקל, אני מעריצה אותם. יותר קשה להם ממני, הם חווים את כל הדבר הזה בהרבה יותר עוצמה, והם עדיין קמים בבוקר ולא מוותרים לעצמם.
עצה למתחילים
לרצות! לרצות מספיק. אין מתכון לזה. פשוט לקום יום אחד ולעשות את זה. הגוף הוא מכונה כל כך חשובה עבור כל אחד מאיתנו שאנחנו לא יכולים לא להשתמש בה. זה אפילו פשע בעיניי לא לתת לדבר הזה תנועה. כל אחד יכול לבחור לעצמו מה לעשות, העיקר לקום ולזוז. ולהחליט שזה קורה עכ-שיו.
מנת בריאות
אני אוהבת לאכול ולא חוסכת מעצמי אוכל, רק מאמינה באיזון. אני משתדלת לאזן במספיק פחמימות, מספיק חלבונים, שומנים וירקות, להקפיד לשתות. אבל אין לי מנה מיוחדת.
גילטי פלז'ר
או, אני מאפשרת לעצמי חטאים כל הזמן. בגלל שאני רצה ומתעסקת בספורט כל כך הרבה במשך היום, בערב אני מרשה לעצמי לצאת למסעדות. וקינוחים, זה הגילטי פלז'ר האמיתי. אני מאוד אוהבת מתוק. החיים צריכים להיות מתוקים בסוף, לא?
עוד ספורטאיות מדהימות בעמוד האינסטגרם של Roco_Runs