הוא היה דוגמן מצליח, בעל קוביות שרובנו היינו שמחים לקבל ממנו, קמפיינים בסכומים שהיינו שמחים להרוויח ודוגמניות שמסתובבות לצידו - אבל כל זה לא הספיק לו. הוא רצה להיות רזה יותר. להוריד במשקל עוד כדי להיראות אפילו טוב יותר. הוא עשה את זה עד שהוא לא יכול היה להפסיק כבר. ג'רמי גיליצר כמעט הפסיק לאכול, עד שגופו כבר לא הצליח להתמודד עם זה. הוא מת בגיל 38 כששקל 30 קילו בלבד. המקרה שלו העלה בעיה לא ידועה לציבור הרחב, והיא שגם אצל גברים ישנן הפרעות אכילה, כפי שאפשר לראות בפוסטים שונים ברחבי הרשת שמתעדים את התופעה.
מחקר חדש שפורסם השנה מגלה שעל כל אישה רביעית עם הפרעות אכילה ישנו גבר עם הפרעות. בעוד שאצל 6 אחוזים מהנשים ישנן הפרעות, זה נמצא גם אצל 1.5 אחוזים מהגברים.
פיתוח אובססיבי של הגוף
כדי ללמוד על התופעה אנחנו משוחחים עם ד"ר אילן טל, מומחה לפסיכיאטריה וראש קליניקה לתמיכה נפשית, שבמסגרת תפקידו מקבל גם גברים עם הפרעות אכילה. "אצל גברים זה לעיתים מתבטא אחרת", הוא מסביר. "פיתוח גוף בגברים הרבה פעמים מקביל להפרעות אכילה אצל נשים. לפעמים כאלה שהולכים למכוני כושר ולוקחים תוספי תזונה כאלה או אחרים מסתירים מקרה של הפרעת אכילה".
ההפרעות הקלאסיות לא שונות כל כך מהפרעות אצל נשים, הוא מסביר. בעבר הבעיה הייתה קיימת יותר בקהילת הגייז, אך כיום לדבריו התופעה קיימת גם אצל סטרייטים. "זה מתחיל בגיל הנעורים באיזשהו שלב, ועובר במשך כל החיים. בהחלט יש התייחסות למשקל ולרזון. פעם זה היה מאוד נדיר והיום זה קורה יותר", הוא מוסיף. זה כמובן לא אומר שכל מי שמתאמן במכון הוא בעל הפרעת אכילה, אך מדובר בביטוי של ההפרעה אצל גברים שהוא גבוה משמעותית ביחס לנשים שמבטאות אותה אחרת.
טוחנים מגש פיצה ומרגישים אשמים
לדבריו, כל הפרעות אכילה מתחלקות לשני חלקים. ישנו המקרה של גיליצר, של משקל נמוך מן הרגיל, ויש את אלה עם המשקל הממוצע או הגבוה. "שתי ההתנהגויות השכיחות הן או דיאטה או בינג' (התקפי אכילה)", מסביר טל. בינג' הוא למעשה דבר שקורה לכולנו מדי פעם, גם ללא הפרעות אכילה מאובחנות, וגם אם במידה מצומצמת. מדובר בזמן קצר שיש בו אכילה מרובה של הרבה מזון מבחינת הכמות. בדרך כלל הוא פחמימתי בעיקרו. למשל: עוגות, עוגיות, וופלים שוקולד וכו'.
"את הבינג' קשה להפסיק במהלכו וזה בדרך כלל נגמר בתחושה קשה של אשמה. פעם זה היה בנשים ועכשיו אנחנו רואים את זה יותר בגברים", הוא מוסיף. זה לא אומר עכשיו שבכל פעם שאנו רואים מישהו טוחן מגש פיצה יש לו הפרעת אכילה, אבל אם זה קורה יותר מדי – וזה לרוב מלווה בתחושת אשמה והרגשה רעה במיוחד – אולי יש מקום לבדוק את העניין. "מדובר בעיוות בדימוי הגוף שלא משנה מה המשקל עדיין רוצים להוריד", לדברי הד"ר.
התמכרות לכל דבר
לרובנו לא קל להיכנס לראש של מי שלא מרוצים מגופם. "מדובר במצב שהוא אובססיבי בעיקרו", אומר טל. "יש לך מחשבה שחוזרת כל הזמן, לצורך העניין אני שמן מדי. יש התנהגות שנגזרת מהמחשבה הזאת – דיאטה. אותו דבר בפיתוח גוף. יש מחשבה שאני לא מספיק שרירי אז אני הולך למכון כושר או תוספי תזונה". מדובר בהפרעה שיש לה קשר להתמכרות, גם בתחומים אחרים. לפעמים אנשים עם הפרעות אכילה הם מועדים להפרעות נוספות. למשל, גברים שמכורים להימורים, אינטרנט, פורנו ופייסבוק. "אני אומר את זה מתוך הניסיון שלנו", מסביר ד"ר טל.
ברוב המקרים אי אפשר לזהות את הבעיה. "התפקוד כלפי חוץ נראה ממש תקין. גם בארוחה משפחתית לא תמיד רואים. גם התפקוד הבינאישי".
אלה לא האנשים הרזים במיוחד שאנחנו מסתכלים עליהם? אלה שלא אוכלים כלום? אין אף דרך לדעת?
"אתה לא רואה כלום, אתה לא יודע כלום. זה יותר בולט באוכלוסיות חזקות ומבוססות. אצל רופאים ואנשי רפואה זה מאוד שכיח. אצל אנשי מקצוע חופשי כמו רואי חשבון. ילדים של רופאים ושופטים. אנחנו רואים יותר כאלה".
איך אתה מסביר את זה?
"יש שם יותר מודעות. ככל שעולים ברמה הסוציואקונומית יש יותר מודעות לגוף ולאוכל. המודעות והחשיפה לתכנים שקשורים לרזון או לגוף בכלל".
א' הוא בחור מצליח כלפי חוץ – משפטן בן 27, רווק, במשרה מלאה – שעובר טיפול בנושא, ויכול אולי להמחיש לנו את העובדה שמדובר גם בבעיה גם של אנשים נורמטיביים. "אני מוצא את עצמי מתעסק באוכל הרבה. יכול להיכנס למחשב, לגלוש בפייסבוק כשזה בדרך כלל מלווה באכילה תוך כדי. אני יכול לרדת על מגש פיצה ואחר כך להרגיש רע מאוד עם עצמי ולפצות על זה יום אחר כך באימון של שעתיים. זה מעגל שלא נפסק. אם אני יוצא עם מישהי אז אני אחשוב מה היא חושבת עלי".
ואנשים לא יודעים את זה?
"לא, כי אני מתפקד רגיל, ועובד. זה כל הזמן יושב בראש, ולכן הלכתי לטפל בזה".
בכל הנוגע לטיפול בקליניקה של ד"ר טל, בדומה לקליניקות אחרות מטפלים בה בסוג טיפול המוגדר רב מקצועי. זאת מתוך הבנה שמדובר לא רק בבעיה פיזית אם כי גם בבעיה רגשית של המטופל. מצד אחד ניתן טיפול לסימפטומים הרפואיים, ומצד שני מושם דגש למאפיינים הרגשיים – אשר כיום ברור שמהווים חלק לא מבוטל מן הבעיה. שילוב של הטיפול בשני הגורמים מביא לסיום הבעיה בחלק ניכר מן המקרים.