פעילות גופנית היא אחת הדרכים המוכרות והיעילות לשיפור הבריאות, במיוחד אם מתלווה לכך שיפור משמעותי בכושר הגופני. לכן ארגוני בריאות רבים, ובכללם ארגון הבריאות העולמי, ממליצים לכולם – צעירים ומבוגרים, בריאים וחולים – לקיים פעילות גופנית קבועה. פעילות גופנית תורמת לבריאות, אך מחסור בפעילות, או אורח חיים יושבני – שכרוך בישיבה רבה – קשורים לסיכון גבוה יותר למחלות, לאשפוזים ולתמותה. כדי להעריך את בריאותה של אוכלוסייה מסויימת, חשוב לדעת עד כמה האנשים בה פעילים - אך כיצד מודדים יושבנות או פעילות בקרב קבוצה גדולה של בני אדם?
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
דרך נפוצה וקלה לכימות פעילות גופנית ויושבנות היא חלוקת שאלונים לנבדקים. השיטה פשוטה, אך יש בה בעיות לא מעטות. במקרים רבים השאלונים משאירים בחוץ מידע רב-ערך שקשור לעצימות הפעילות או לאופייה, ותמיד יש סיכון שהנבדקים לא ידייקו בדיווח בנוגע לכושר שלהם, או יטו אותו. בנוסף לכך משתנים מסויימים, למשל הרקע האתני או המגדרי של הנבדקים או מצבם הבריאותי, עשויים להשפיע על הדיווח.
הקשר בין פעילות גופנית לבריאות מושפע גם מהתנהגות רציפה ורבת-שנים, ושאלונים לא תמיד משקפים נאמנה את ההתנהגות בעבר. ואכן, מחקרים מראים שככל שהשאלונים האלו מתייחסים לעבר הרחוק יותר, נפגעת רמת הדיוק בדיווח. גורם נוסף ומכריע שיש למדוד, ולפעמים קשה להעריך, הוא מחסור בתנועה ופעילות, כלומר יושבנות. מחסור בפעילות מקצר את תוחלת החיים ומקושר למגוון בעיות רפואיות ומחלות כרוניות, ביניהן סוכרת וסרטן המעי והשד.
הקשר בין מידת הפעילות הגופנית לבין בריאות וחולי מבוסס היטב במחקר, אך עדיין לא ברור אם פעילות גופנית יומיומית רבה יכולה לפצות על שעות רבות של יושבנות, שמאפיינת את אורח החיים המודרני. מחקר חדש מראה שלפחות באופן חלקי, אפשר לפצות על יושבנות בהליכה מרובה.
משנה כמה יושבים
המחקר כלל למעלה מ-72 אלף נבדקים, והחוקרים לא הסתפקו בחלוקת שאלונים: הם נתנו לנבדקים מד תאוצה וביקשו מהם לענוד אותו על פרק היד 24 שעות ביממה למשך שבוע. הנבדקים היו בני 40 עד 69, ללא מחלות לב, מחלות ריאה או סרטן כשהצטרפו למחקר ובשנה שקדמה לכך. הם חולקו לשתי קבוצות לפי מידת היושבנות – משך הזמן שישבו כל יום – מעל או מתחת 10.5 שעות ביום. חברי הקבוצה שישבו יותר, ישנו כמעט 45 דקות פחות בממוצע כל לילה, צעדו הרבה פחות כל יום – כ-4,800 צעדים לעומת כ-8,400 צעדים שצעד בממוצע כל חבר בקבוצת היושבים פחות – ובריאותם הייתה ירודה יותר.
בקבוצת המרבים לשבת נמצא שיעור תמותה נמוך בכ-20 אחוזים בקרב אלה שצעדו מעל כ-4,000 צעדים ביום, בהשוואה לאלו שצעדו פחות. אלה שצעדו בערך 9,000 צעדים ביום היו במצב הטוב ביותר: הסיכון לתמותה בקרבם היה נמוך ב-39 אחוזים בערך. מי שנמצא בקבוצת האנשים שישבו פחות, לעומת זאת, היה צריך לצעוד כ-4,400 צעדים כדי להתחיל לראות ירידה בסיכון לתמותה. הירידה הגדולה ביותר בסיכון, כ-31 אחוזים, הייתה בקרב אלה שצעדו 10,300 צעדים ביום ומעלה, בהשוואה לאלו מאותה קבוצה שצעדו מעט.
יושבים, עומדים – לכו
החוקרים לקחו בחשבון משתני מפתח שקשורים לסיכון לתמותה, למשל תת-משקל, דיווח עצמי על בריאות לא טובה או אירוע בריאותי בשנתיים הראשונות למעקב. התוצאות לא השתנו משמעותית גם אחרי שהתחשבו במשתנים הללו, ואלו שצעדו הרבה, גם בקבוצה היושבנית וגם בקבוצת האנשים שיושבים מעט יותר, היו בסיכון נמוך יותר לתמותה.
החוקרים לא הסתפקו בבדיקת שיעורי התמותה. הם בחנו גם את ההשפעה האפשרית על התפתחות מחלות לב וריאות. הם מצאו שמספר הצעדים המינימלי שהפחית את הסיכון היה זהה בשתי הקבוצות – 4,300 צעדים ביום – אך הוא הגן מעט יותר על אלה שישבו הרבה. גם מספר הצעדים שהפחית את הסיכון במידה הרבה ביותר היה זהה בשתי הקבוצות – 9,700–9,800 צעדים – אך האפקט המגן היה הפעם לטובת אלה שישבו מעט: ההליכה הגנה עליהם קצת יותר בהשוואה לאלו שיושבים יותר.
אצל משתתפים מתחת גיל 60 שישבו הרבה אך צעדו הרבה, פחת הסיכון להופעת מחלות לב ומחלות ריאה, ולא נמצא גבול למידת ההשפעה של צבירת הצעדים: ככל שהם צעדו יותר כל יום, פחתו הסיכונים. לפי הממצאים האלה, כדי למנוע תחלואה בקבוצת הגיל הזאת, כל המרבה לצעוד הרי זה משובח, בעיקר אם אנו נוטים לשבת חלק ניכר מהיום. הסיכון פחת באופן מירבי בקרב בני ה-60 ומעלה אצל אלה שצעדו כ-8,500 צעדים ביום.
כשהנתונים לא נתונים
מחקר האורך הממושך כלל מספר מרשים של נבדקים, אך יש לו מספר סייגים. קודם כל, הנבדקים התבקשו לענוד את צמיד הבדיקה במשך שבוע שלם, אך החוקרים כללו בנתוני המחקר גם נבדקים שענדו את הצמיד רק שלושה ימים, אחד מהם בסוף השבוע. החוקרים לא פירטו את עיתוי המדידה: האם הצמיד נענד בחגים? בחופשות? דווקא בימים של פעילות רבה? החוקרים גם לא התייחסו למשך הזמן הקצר של הפעילות: לא ניתן לדעת אם המדידה הקצרה הזאת מייצגת נאמנה את התנהגותם של הנבדקים במשך תקופה ארוכה. המדידות נעשו בין השנים 2013–2015, אך חלק מהנבדקים נכללו במחקר כבר משנת 2006, והחוקרים לא התייחסו לאפשרות שההתנהגות משתנה עם השנים.
מחקרי עבר מצאו שאירועי חיים עשויים להוביל לשינוי בהתנהגות, למשל להתאמן יותר או להפסיק לעשן. ייתכן שחלק מהנבדקים שיושבים פחות חלו ולכן שינו את התנהגותם, והחוקרים יכלו להתחשב בשינוי הזה אם היו כוללים במחקר שאלונים שנוגעים לשינוי בהתנהגות הנחקרים או היו מודדים במשך זמן רב יותר כמה הנחקרים הולכים.
לבסוף, לא ברור עד כמה מדויקים ומהימנים הנתונים שנאספו במדי התאוצה. מד התאוצה שבו החוקרים השתמשו סוטה מאוד מתקן הזהב - שימוש במדי תאוצה המולבשים על האגן, שנחשבים למדויקים ביותר, במיוחד בפעילויות ברמת מאמץ גבוהה. גם במחקר הזה מד התאוצה סטה כנראה במדידת פעילות בעצימות מתונה – למשל ריצה – סטייה של 10 אחוזים בערך, עד כ-25 אחוזים בממוצע. הממצא הזה, בשילוב עם מגבלות המדידה שהוזכרו קודם, מעלה ספקות באשר למהימנות הנתונים.
בנוסף לכך, כדאי להיזהר בפרשנות הנתונים ולהימנע מהסקת מסקנה מוטעית בנוגע להפחתת הסיכונים. החוקרים מציינים שהסיכון לתמותה היה דומה בשתי הקבוצות בקרב אלו שצעדו 6,000 עד 9,500 צעדים ביום, אך זו אינה הצגה מדויקת ומלאה של הנתונים. הסיכון היה מלכתחילה גבוה באופן משמעותי יותר בקרב קבוצת היושבנות הרבה, ולכן, גם אם הירידה היחסית בסיכון היא דומה, הסיכון עודנו גבוה יותר לחברי הקבוצה הזו. המסר הנכון הוא שעדיין עדיף לשבת פחות מ-10.5 שעות ביום, בלי קשר למידת ההליכה היומית.
מבחינת הסיכון לחלות, קבוצת היושבנות המעטה השיגה רווח בריאותי גדול יותר תמורת אותו מספר צעדים, מה שמצביע על כך שמומלץ לצעוד כמה שיותר מדי יום, גם אם אתה יושב מעט יחסית ונחשב בריא. מסר חשוב נוסף הוא שבקרב קבוצת היושבנות הרבה, הסיכון לתמותה ירד ככל שעלה מספר הצעדים, מה שמצביע על כך שאפילו אדם שיושב הרבה ירוויח משמעותית מצעידה רבה.
המחקר מחזק את הסברה שיש קשר בין פעילות גופנית ובריאות, ומדגים שתנועה רבה כל יום היא צעד, תרתי משמע, חכם מבחינה בריאותית, במיוחד - אבל לא רק - אם המנהג שלך הוא לשבת הרבה ביום-יום.