בית החולים לניאדו בנתניה. השעה שלוש בצהריים והיום שבת. על אחד הספסלים יושבת חבורה של אנשים במדי בית החולים, רובם נשים, חלקן עם חיג'אב על ראשיהן. "אנחנו גוי של שבת", הם אומרים ומראים את התג שלהם: "כתבן שבת".
אני מכירה רופא, אח, סניטר. מה זה כתבן שבת?
"לאחיות ולרופאים היהודים אסור לענות לטלפונים, לכתוב, לגזור, לכבות או להדליק חשמל, ואנחנו עושים את כל מה שיכול לחלל שבת", מסבירה לי העובדת מ'. "אבל בגלל שאנחנו עובדים הרבה זמן, הפעולות שלנו התרחבו. אנחנו גם בודקים לחץ דם לחולים, סוכרים".
"א.ק.ג", מוסיפה נ', עובדת אחרת.
עברתם הכשרה רפואית?
"למדנו תוך כדי עבודה. זה בגלל שהאחות אסור לה לגעת בכל מה שקשור לחשמל. יש כתבנים שעושים גבס, אבל הם נשלחו להכשרה, כי גם זה אסור ליהודים בשבת. בסוף אנחנו חצי אחיות, חצי רופאים. בביקור חולים אנחנו הולכים איתם, כותבים הכל במקומם".
ולא אכפת להם שאנשים שלא עברו הכשרה עושים את הדברים האלה?
"הם כאילו צריכים לעבור אחרינו, אבל בגלל שאנחנו ותיקים, אז הם סומכים עלינו".
ישראל החילונית התרעמה החודש על מדיניות החמץ בבתי החולים הציבוריים, אלא שלכפייה הדתית במוסדות הרפואיים יש היבטים קשים בהרבה מהחרמת סנדוויצ'ים – ומפוקפקים אפילו יותר מפרוצדורות רפואיות שמתבצעות בידי אנשים נטולי הכשרה מתאימה. כי מתברר שבמקרים רבים מדי, השבת היא זו שדוחה את פיקוח הנפש.
פוליסת הביטוח מספרת את כל הסיפור
בישראל פועלים שלושה בתי חולים חרדיים בבעלות פרטית המוגדרים כציבוריים (כלומר "משרתים את כלל האוכלוסייה", כהגדרת המדינה). המוסדות האלה, שפועלים במוצהר לפי חוקי ההלכה היהודית, נמצאים באופן רשמי תחת השגחתו של משרד הבריאות ומחויבים לכלליו, אלא שהצביון הדתי המובהק שלהם לא בהכרח מתיישב עם הכללים הללו.
"חלק מהדברים שקורים בבתי החולים החרדיים כשהם פועלים במתכונת שבת הם פשוט לא מקובלים", אומרת עורכת הדין גלית קרנר, שמתמחה בתיקי רשלנות רפואית. "ההלכה קובעת שצריך לעשות הכל כדי לא לחלל שבת, וזה יוצר מצב שבו לא קוראים לרופאים בזמן, לא מנתחים בזמן או שמתבצעות פעולות בידי מי שלא הוסמך לזה, כי הרופאים הבכירים לא עובדים בשבת. באופן קבוע אין בשבתות מספיק צוות רפואי זמין, והגוי של שבת נאלץ לבצע פעולות רפואיות וסמי-רפואיות. הרבה פעמים החולים בכלל לא יודעים שמי שטיפל בהם אינו איש מקצוע".
לניאדו הוא המקרה הקיצוני של התגלמות הבעיה, משום שבניגוד לבתי החולים החרדיים האחרים - "מעייני הישועה" בבני ברק ו"שערי צדק" בירושלים, שאינם בתי החולים היחידים באזורם - לתושבי נתניה והסביבה אין שום אלטרנטיבה קרובה. רק לפני כחודשיים פורסם מקרה שבו תושב נתניה הגיע ללניאדו עם בנו הפעוט, שפרכס ורתח מחום גבוה. כשראה שאיש לא ניגש למדוד חום לפעוט, האב הגיע לעמדת האחיות. שם אמרה לו האחות האחראית להמתין לבואה של כתבנית השבת ואסרה עליו למדוד חום בעצמו "כי זה חילול שבת". שלוש האחיות האחרות שהיו במקום לא מדדו חום, דבר שנמשך לדברי האב כחצי שעה עד שהגיעה כתבנית שבת ומדדה את החום לבנו - חום שהגיע ל-39.8 מעלות. המקרה הזה הסתיים למרבה המזל ללא פגיעה בילד, אבל היו מקרים שהסתיימו באורח טרגי.
לניאדו הוא מקרה קיצון גם בהיבט אחר: לפי מסמכים שהגיעו לידי מגזין מאקו, ההשתתפות העצמית של בית החולים במקרה של הפסד בתביעת רשלנות רפואית עומדת על שמונה מיליון שקלים (זאת במידה וסכום הפיצוי שנפסק הוא שמונה מיליון שקלים ומעלה). לשם השוואה, לפי הנתונים שבידינו עומדת ההשתתפות העצמית של מעייני הישועה ושערי צדק על 2.5 מיליון שקלים בלבד. "זה מקביל לנהג רכב שההשתתפות העצמית שלו גדלה בגלל עבירות תנועה רבות ותאונות חוזרות", אומר גורם המעורה בתחום, ואילו מביה"ח לניאדו נמסר בתגובה: "השתתפות העצמית של ביה"ח בפוליסות ביטוח שונות הינה כמקובל ברוב בתי החולים הפרטיים בישראל".
"בית החולים פועל לפי רוח ההלכה היהודית ורשאי להנהיג מדיניות על פי תפיסת בעליו. בהתאמה, באפשרותו לבקש מהשוהים והמבקרים בו להתחשב באופי הייחודי של המוסד, אולם הוא מחויב לעמוד בכל הוראות החוק, התקנות והנוהל הנוגעים לפעילותו כבית חולים ציבורי", נמסר ממשרד הבריאות (כששאלנו מה יודעים במשרד על אופי ההעסקה של כתבני השבת, נאמר לנו שהטענות העולות בכתבה ייבדקו מול בית החולים). במילים אחרות, מבחינתה של מדינת ישראל אין שום בעיה עם בית חולים שומר שבת, ולצורך העניין אפילו כופה שבת. אלא שביהדות קודם פיקוח הנפש לשמירת היום הקדוש - ובלניאדו היו כמה וכמה מקרים שמעלים תהיות באשר להקפדה על סדר העדיפויות הזה.
3 מיליון שקלים על נכות לכל החיים
החודש הגישה עורכת הדין קרנר תביעה נגד בית החולים לניאדו בשם אישה שבשנת 2011 הגיעה למקום בשבוע ה-34 להריונה, לאחר שחשה בצירים. בדיעבד התברר שהעובר שברחמה היה ללא רוח חיים. זה קרה בשבת, ובכתב התביעה נטען כי בית החולים סרב במשך שעות רבות לבצע ניתוח קיסרי ובכך סיכן את חייה של האישה. "ההחלטה שלא לבצע ניתוח קיסרי לעובר מת היא החלטה רפואית, האירוע לא התרחש בשבת ובכל מקרה ההחלטה לא קשורה להלכות שבת", נמסר מבית החולים לניאדו, על אף שעו"ד קרנר כאמור טוענת אחרת. "לאחרונה הוגשה תביעה כנגד בית החולים וכל טענותיו יפורטו בכתב הגנה שיוגש לבית המשפט".
בתביעה אחרת, שהוגשה ב-2006, בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק בשנת 2011 כי בית החולים ישלם לתובעת כשלושה מיליון שקלים. המקרה הקשה אירע בשנת 1981, כשבצהרי יום שישי הגיעה ללניאדו אישה בשבוע ה-35 להריונה בשל ירידת מי שפיר. למחרת, בשבת, החלו צירים קשים והיא הועברה לחדר הלידה. לאחר סיבוכים וקשיים נעשה שימוש בשולפן ריק (ואקום). בין יתר המחדלים שבהם הכיר בית המשפט כשפסק פיצויים היה אי ביצוע של ניתוח קיסרי דחוף. כתוצאה מהלידה הטראומטית נולדה הילדה עם נזק מוטורי ונוירולוגי קשה: פלג גופה הימני משותק למחצה, היא סובלת מצליעה קשה ומתקשה בהליכה ובביצוע פעולות פשוטות בחיי היום יום. בית המשפט קבע כי ההתנהלות של בית החולים הייתה רשלנית. "בית החולים מכבד את פסיקת בית המשפט והפיק את הלקחים הנדרשים", נמסר מלניאדו.
במשפט התברר כי לא בוצע רישום רפואי בזמן אמת של תלונות היולדת. בית החולים הסביר את היעדר הרישום בכך שבלניאדו משרתים את הציבור החרדי ולכן מעסיקים בשבתות גויים של שבת, אותם כתבנים שכנראה טעו או לא כתבו, ומכאן שהם האחראים לבעיית הרישום. בית המשפט ביטל את הטענה, גרס שאין קשר בין העסקת כתבני שבת לבין אי ביצוע תפקידם (קרי רישום הדברים), והוסיף כי משום שהצוות הרפואי לא טרח לתעד את תלונותיה של היולדת, היא לא נבדקה על ידי הרופא במשך שעות וממילא לא הייתה מלוא האינפורמציה פרושה לפניו.
בתי המשפט בישראל דנים שוב ושוב במקרים מהסוג הזה. "לא מכבר סיימתי בפשרה תביעה על רשלנות רפואית של בית חולים חרדי", מספרת עו"ד קרנר. "גברת הגיעה ללדת בשישי בערב, הצירים נמשכו ולא הייתה התקדמות. במקום לעשות ניתוח קיסרי הם העדיפו לעשות לידה מכשירנית ולהימנע מחילול שבת על ידי ביצוע ניתוח מתחייב בהתאם לנתונים. הטענה של בית החולים הדתי הייתה שגוי של שבת טעה ברישום מיקומו של העובר. הפעילות שהם עשו גרמה לנכות בכתפיים של התינוקת".
איך זה נגמר?
"בית החולים שילם לתובעת כמה מאות אלפי שקלים".
נגד לניאדו מתנהלת כיום גם תביעה בגין אירוע שהתרחש בשנת 2015, במקרה של חולה שאושפז בחשד לשבץ מוחי. מצבו התייצב ולאחר כשבוע של אשפוז, ביום שבת ה-11.4.2015, הוחלט לבצע בו אקסטובציה (הוצאת צינור הנשמה מדרכי האוויר העליונות). בהיעדר צוות רפואי, אחות ביצעה את הפעולה בלי לעשות את הבדיקות הנדרשות לפניה. "בית החולים פעל במתכונת שבת, העדיף לא לקרוא לצוות הבכיר שחייב להיות נוכח במחלקה והותיר את התובע לחסדי אחות, כאשר בהתאם לרפואה סבירה ומקובלת, על ההליך הזה להתבצע על ידי רופא מטפל ואחות וכאשר הצוות הבכיר נוכח במחלקה", נכתב בכתב התביעה שהגישה עורכת הדין קלנר. החולה המדובר נמצא כיום במוסד אשפוזי כרוני, במחלקה להנשמה ממושכת, כשהוא מחוסר הכרה, בתרדמת עמוקה, מרותק למיטה, מחובר למכשיר הנשמה באופן קבוע וניזון דרך זונדה מהאף לקיבה. הוא אב לילדים, רק בן 61.
התביעה בעניין הוגשה בשנת 2016. מנגד הוגש כתב הגנה שבו נטען לקשר בין מצבו הרפואי הבסיסי של החולה לבין מצבו כיום. "ההחלטה לבצע אקסטובציה לחולה מאושפז הינה החלטה רפואית ואינה קשורה להלכות שבת", השיבו בלניאדו על פנייתנו בנושא. "הפעולה בוצעה על פי כל הנהלים הרפואיים ובנוכחות רופא ולא גרמה כל נזק למטופל. הוגשה תביעה כנגד בית החולים וכל טענותיו פורטו בכתב הגנה שהוגש לבית המשפט ונתמכו בחוות דעת רפואיות של מומחים בנושא".
מי אוהב את השבת
לניאדו נמצא בבעלות עמותה של חסידות צאנז, שחבריה מאכלסים את השכונה שבה נבנה באמצע שנות ה-70. לאחר שצבר גירעון עצום של 235 מיליון שקלים, בית החולים החל לקבל תמיכה מהמדינה שהזרימה לקופתו עשרות מיליוני שקלים מאז שנת 2015. כמו כל בית חולים ציבורי, הוא מתנהל תחת פיקוח משרד הבריאות ומצהיר על עצמו כנותן שירות לכל המגזרים ללא הבדלי דת, לאום או מין. עם זאת, חילונים וגויים הבאים בשעריו בשבתות ובחגים מתבקשים לשמור על חוקי הדת: לא לדבר בטלפון, לא לעשן, לא להשתמש במכונות השתייה (שממילא מושבתות בשבתות) וכמובן לשמור על כשרות. יש מי שיטען כי מדובר בכפייה דתית - זה בית החולים היחיד בנתניה, זה לא שלתושבי העיר והסביבה יש אופציות אחרות - ויש מי שיגיד שזה לא סיפור גדול ושיש לכבד את המקום ואת חוקיו.
בית החולים שקט מאוד כשאני מגיעה אליו בשבת. אפילו במיון דממה. רוב המיטות ריקות, המסדרונות גם. על שני ספסלים יושבות שתי נשים שפניהן נפוחות. הן סובלות מתגובה אלרגית למשהו שאכלו. "כל הלייקים שקיבלתי על התמונות שהעליתי, אם הם רק היו יודעים איך אני נראית עכשיו", אומרת אחת מהן בחיתוך דיבור מסורבל בגלל נפיחות בלשונה.
אני בוחנת את העובדים; רובם יוצאי חבר המדינות או ערבים. "בית חולים חרדי, הם ממציאים את הקומבינות לא להעסיק יהודים בשבת. מה אכפת להם פיקוח נפש?", אומר איש היושב על אחד הכיסאות, מחכה לבת זוגו. הוא תושב נתניה שהזדמן לכאן לא מעט.
הדממה הכללית כאן היא דיסונס מול ההד התקשורתי שעלה בחג הפסח סביב בתי חולים רבים, לניאדו ביניהם, בעקבות בדיקת החמץ שהמאבטחים התבקשו לערוך בתיקיהם של המבקרים. הפורום החילוני הגיש עתירה בעניין נגד משרד הבריאות והרבנות הראשית, עתירה שבעקבותיה הכריזו ארבעה בתי חולים כי לא ינחו את מאבטחיהם לפשפש בתיקי המבקרים. ממשרד הבריאות נמסר כי העתירה ממתינה להחלטת בג"ץ; בלניאדו, על כל פנים, המשיכו לחפש חמץ אצל המבקרים לכל אורך החג.
"הייתי במחלקת נשים והאחיות סיפרו לי שהן אוכלות באוטו, מחוץ לבית החולים, כדי לא להכניס את האוכל שלהן", מספרת ע', שהייתה מאושפזת בלניאדו במהלך הפסח. אישה שביקרה בבית החולים בשבת, יום לאחר ליל הסדר, אומרת: "לא שאלו אם יש לי נשק, אבל שלפו מהתיק את הסכנה הגדולה יותר בימים אלה של פסח: קופסת מסטיקים. הם הדביקו מדבקות ממוספרות כדי לזהות מה שייך למי, וביציאה הייתה מהומה סביב שולחן מלא חטיפים ומאכלים כי המספרים לא הסתדרו".
כל הרעש הזה מהדהד פוסט שכתב בפייסבוק תושב נתניה שביקר בלניאדו בשבת לפני כשנתיים, והתרעם על האיסור להשתמש בטלפון הנייד ועל מכונות השתייה שלא עבדו. "זה בית חולים ציבורי המשמש את כל תושבי העיר והאיסורים האלה הם כפייה דתית", טען כותב הפוסט, שעלה שוב ב"סטטוסים מצייצים" ועורר דיון סוער סביב השאלה האם אלו דרישות לגיטימיות או לא.
בינתיים יש מי שמחפש חורים בשיטה. "אסור לעשן פה בשבת, אבל מעשנים", אומרים לי כמה מהם. "מתחבאים, מעשנים ומקווים שהרב שמבקר כאן בבית הכנסת לא יתפוס אותך". ובאמת, על ספסל מול המיון מדברים אנשים בטלפון ומעשנים סיגריות בתוך תחומי בית החולים בלי שאיש מעיר להם.
בעוד שאת שמירת השבת או הכשרות ניתן לעקוף, מה גם שממילא לא מדובר בעניינים גורליים, השימוש בכתבני השבת הוא סידור שכל החולים בלניאדו כפופים לו. "כתבני שבת אצלנו הם בדרך כלל בחורות מוסלמיות, סטודנטיות שמתלוות לרופאים ואחיות. תפקידן לכתוב כל מה שמכתיבים להן, להדליק אור, לכבות ולהדליק מכשירי חשמל", אומר א', רופא בבית החולים. "זה מסרבל את העבודה ועולה לבית החולים הרבה כסף, אבל הם עושים את זה כדי שלא יעשו דברים לא הכרחיים בשבת. יש עם זה בעיות מבחינה משפטית. הכתבניות הן ששמות את החותמת, אמנם אחרי שהרופא או האחות עברו על זה, אבל זה בעייתי". מלניאדו נמסר: "כתבני שבת הם עובדים המוגדרים בחוק כ'כח עזר'. אנשי צוות אלו עוברים הכשרה לביצוע מספר מוגבל של פעולות תומכות רפואה וסיעוד, שאינן דורשות הרשאה - בימי חול ובשבת. הפעלתם מתבצעת לפי הנהלים המקובלים ובפיקוח מלא של הצוות הרפואי והסיעודי". בית החולים בחר שלא להגיב לטענה שלפיה כתבני שבת חותמים בעצמם על מסמכים רפואיים.
סטודנטית לספרות במחלקת יולדות
כתבני השבת אינם העובדים היחידים בבתי החולים החרדיים שמבצעים עבודה שלא הוכשרו לה. ז'נאן בסול, עיתונאית, עבדה במשך חודשיים ככתבנית שבת במה שהיה אז בית החולים "ביקור חולים" ולאחר מכן חבר ל"שערי צדק". "זה היה בשנת 2011", היא מספרת. "הייתי סטודנטית לספרות וכמו הרבה סטודנטים ערבים אחרים, גם אני הלכתי לעבוד ככתבנית. זה היה נוח, לא פגע בלימודים והמשכורת הייתה סבירה, 30 שקל לשעה".
איך התקבלת לזה?
"הלכתי לראיון אצל הרב הוז, הרב של בית החולים. הוא הקריא לי פסקה באנגלית ובדק שאני יכולה לכתוב ושהכתב שלי ברור וקריא. הוא גם ביקש ממני לבוא בשרוול ארוך".
בסול התחילה את עבודתה בפסח ("השומר לקח לי על היום הראשון את הסנדוויץ' שהכנתי בבוקר") ושובצה למחלקת יולדות. "כשהתקבלתי לעבודה אמרו לי שאני צריכה רק לכתוב במקום האחיות והרופאים ולכבות להדליק את החשמל. בפועל מצאתי את עצמי מסתובבת עם מכונה כזאת שמודדת חום, לחץ דם ועוד פעולות שאני כבר לא זוכרת. מצד שני, חלק מהאחיות היהודיות כן היו כותבות, אבל הן היו כל הזמן בלחץ שהרב המשגיח יצוץ משומקום. הן גם לא היו עושות בדיקות עם מכשירים חשמליים למדידת חום ולחץ דם מחשש שהוא יעבור, וכשכן עשו את זה הן היו מסתכלות ימינה שמאלה, כמו שאת עושה כשחוצה את הכביש".
חשבת שזה תקין שאת, סטודנטית לספרות, עושה דברים שאחיות אמורות לעשות?
"אז לא חשבתי על זה. הייתי סקרנית ורציתי ללמוד. הייתה שם אחות אחת דוברת רוסית שלא היה לה אכפת שבת או לא, ולמדתי ממנה. היום זה נראה לי הזוי. היו שם כל מיני יולדות צעירות מאוד, מאושפזות במצבים רגישים, אחרי כמה לידות כבר".
אני מניחה שלא בדקת את העובדים אחד אחד. אולי רובם היו סטודנטים לסיעוד או רפואה?
"כמובן שהיו שם גם כאלה, אבל הם לא היו כתבנים של שבת, ולרוב את הפעולות האלה עשו כתבנים שהיו סטודנטים לכל מיני דברים".
מה עוד היית צריכה לעשות?
"להודיע דברים בכריזה, לכבות או להדליק את המזגן או את האור. בפעם הראשונה חרדי ניגש אליי ואמר שחם לו בחדר. לא הבנתי למה הוא מספר לי את זה, אז האחות לחשה לי באוזן שאני צריכה להדליק מזגן".
מה פתאום אישה, זה דורש חשיבה
אם ב"ביקור חולים" נתקלה בסול בעיקר בהתחכמויות ובקומבינות שמנסות ליישב את שמירת השבת עם צרכיו של בית חולים מודרני, הרי שלניאדו עלה לא פעם לכותרות לאחר שאנשי הצוות שלו קיבלו החלטות מקצועיות מתוך שיקולים דתיים. למשל מקרה מהשנה שעברה שפרסמה באתר האגודה לזכויות האזרח עו"ד משכית בנדל, שהגיעה בשבת לבית החולים כדי לבקר את חברתה, אישה גוססת ומונשמת. היא לא הייתה מסוגלת לדבר וביקשה לכתוב כמה מילים, אלא שהאח האחראי בטיפול נמרץ לא אפשר לה זאת מפאת קדושת השבת. היא נפטרה באותו לילה בלי שזכתה לבטא את מילותיה האחרונות. משרד הבריאות מסר בתגובה לעו"ד בנדל כי קיימת פסיקה מפורשת של רב בית החולים כי כאשר מדובר בחולה מונשם ללא יכולת תקשורת מילולית, יש לאפשר לו לכתוב בשבת.
"מדיניות בית החולים", נמסר מלניאדו, "היא שחולה מונשם בלי יכולת תקשורת מילולית, יתקשר עם הסובבים אותו בימי חול ובשבת באמצעות כתיבה. הצוות בלניאדו לא מונע זאת מהחולים ובני משפחותיהם. המקרה המדובר הינו טעות בשיקול הדעת שטופלה בזמן אמת - למטופלת היו אורחים רבים באותה שבת והיא היתה מותשת. האח המטפל סבר שאין להטריד את החולה בנסיון כתיבה. אין כל קשר להלכות שמירת שבת".
"אם מגיע לכאן בן אדם חולה קשה, לא יתנו לו להתקשר למשפחה", אומרת מ', כתבנית שבת שפגשתי בלניאדו. "מחכים עד שמישהו מהמשפחה יתקשר בעצמו" (בתגובה מסר בית החולים כי הוא "מוסד דתי השומר על קדושת השבת. אנו מבקשים מציבור המטופלים ובני המשפחה לכבד את השבת בפרהסיה הציבורית, ללא כל כפייה").
ואם חטפתי התקף לב והגעתי לפה, אף אחד לא יוכל להודיע למשפחה שלי שאני כאן?
"אין. אסור. מתי כן מותר? אם יש החייאה. בזמן הזה מותר לעשות הכל".
ולבקש ממך להתקשר בשבת מותר?
"לא, כמו שאני לא יכולה לתת לך עט לכתוב בשבת. אפילו שהבן אדם במצב קשה, לא נותנים. היו סצנות וסקנדלים, אבל אם יש חולה שרוצה להודיע שהוא התאשפז, לבקש מהמשפחה שיביאו לו דברים - אסור לי לתת לו. מה שכן, לפעמים הייתי מתקשרת בלי שישימו לב".
אם בית חולים מקפיד כל כך בהוצאת שיחות טלפון או כתיבה בשבת, אין פלא שהוא מקפיד גם בדברים רציניים יותר. כתבה שפורסמה בשנה שעברה ב-ynet חשפה כי בבתי החולים לניאדו ומעייני הישועה מונעים מנשים לעבור קשירת חצוצרות, אלא אם הביאו אישור מהרב. ממעייני ישועה נמסר אז בתגובה כי "להשקפת בית החולים, קשירת חצוצרות דורשת חשיבה ולכן איננו מבצעים אותה רק לפי בקשת האישה". ובלניאדו אומרים: "קשירת חצוצרות וליתר דיוק כריתת חצוצרות היא ניתוח לכל דבר ועניין, ובית החולים מבצע את הפעולה משיקולים רפואיים בלבד. מעורבות של רב מתבצעת לבקשת המטופלת או בהסכמתה. בנוגע להפלות – אין בבית החולים ועדה להפסקת הריון וממילא אין מעורבות של רב בהפסקת הריון. סוגיית טיפולי הפריון של בית החולים נמצאת כיום בהליך שיפוטי ובית החולים ממתין להכרעת בית המשפט".
באותה שנה הוגשה תביעה ייצוגית על סך 60 מיליון שקלים נגד לניאדו בשל סירובו לאפשר טיפולי פוריות בנשים לא נשואות. בית החולים טען מצדו כי מתבצעת נגדו כפייה חילונית. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר לאחרונה את התביעה היצוגיית ולניאדו הגיש ערעור לעליון שטרם הכריע בנושא. בעקבות התביעה הגיעו תלונות זהות לגבי בית החולים שערי צדק והוגשה בקשה לאישור תביעה יצוגית על סך 300 מיליון שקלים נגדו.
"יש דברים שבית החולים לא יעבור עליהם, כי הם נגד הדת", אומר א', רופא בלניאדו. "בית החולים לא עושה למשל הפסקות הריון, וזאת זכותו. מי שרוצה להפיל יש לה המון אפשרויות אחרות. טיפולי IVF יעשו רק לזוג נשוי, ולא משנה אם אלה יהודים, נוצרים או מוסלמים, כי אחרת זאת ממזרות ונגד חוקי הדת. גם לנשים רווקות לא עושים. כן עושים הפסקות הריון או קשירת חצוצרות, אם יש סיבה רפואית כמו חשש שהתינוק יוולד עם מומים קשים או שהריון נוסף יסכן את האישה. אז צריך לעבור ועדה מיוחדת ולקבל את אישור הרב של בית החולים, חיים יעקב שוורץ, שאותו אנחנו הרופאים משכנעים. אנחנו מתייעצים איתו לגבי כל מיני עניינים, בין היתר הדברים האלה והוא תמיד מאשר לפי ההמלצות שלנו. הוא אדם משכיל והגיוני". מ' מספרת: "יש לנו רופאה אחת שאמא שלה לא יהודייה, אז הרב שוורץ נתן לה אישור לכתוב בשבת".
ביציאה מבית החולים אני פוגשת אישה נוספת, גם היא כתבנית של שבת. בסך הכל יש כאן כ-100 כאלה, כך מספרים לי העובדים. "אנחנו עושים הרבה מעבר לתפקיד כפי שהוא מוגדר", היא אומרת. "מה גם שלאחרונה, בגלל הגירעון שבית החולים נמצא בו, הורידו לנו את השכר משכר שבת לשכר מינימום (לניאדו: "בית החולים משלם כחוק לעובדי כח עזר המוגדרים גם ככתבני שבת"). "יש תחושה של ניצול שלנו. אולי הגיע הזמן ללכת מפה".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין
מביה"ח "שערי צדק" נמסר בתגובה: "המידע שבידכם לא נכון. כתבני השבת אינם מבצעים בדיקות לחץ דם, חום או כל פעולה רפואית אחרת באורח עצמאי". מביה"ח לניאדו נמסר בנוגע לטענות על רשלנות רפואית: "בביה"ח פועלת מחלקת ניהול סיכונים ומחלקה משפטית וכל האירועים מטופלים, הן על מנת להבטיח את איכות הטיפול ואבטחתו והן על מנת למנוע אירועים עתידיים".