ביום שישי אפור של חודש מרץ מגיעים בני משפחתה של שרית פפטא לבית העלמין בפתח תקווה. ההורים, חיים ואירית, עומדים מול הקבר, מנקים אותו מהאבק שנערם עליו, שופכים בקבוק מים, מוחים דמעות ושותקים. רק אחר כך, הרחק מבית הקברות, הם מדברים. מדברים על מה שעבר עליהם מאז שקיבלו את ההודעה על מותה של שרית בהוסטל בעיר מומבאי, הודו, ובעיקר מדברים על חוסר האונים. ילדה בריאה נחנקה למוות בגיל 23, שנה חלפה, ואיש עוד לא יודע להסביר מה באמת קרה באותו לילה.
בארץ נודע סיפורה של שרית כמטיילת שנחנקה מפסטה במהלך ארוחת ערב, אולם בדיקת הממצאים מהזירה סותרת את שמועה שכמעט הפכה לעובדה. "לא קיבלנו תשובות מאף גורם לגבי נסיבות המוות של שרית. זה לא נותן לנו מנוח", אומרים חיים ואירית בסלון ביתם בשכונת עמישב בעיר, בניין ישן ובית פשוט שבכניסה אליו בוער נר נשמה 24 שעות ביממה. צ'יקו, הכלב המשפחתי שהיה כרוך אחרי שרית, יושב מול הנר ולא זז. "מהיום שהיא מתה הנר דולק", אומר חיים. "לא יכולנו להיפרד ממנה. היא עדיין אצלנו בלב ובנשמה. גם הכלב עדיין מחכה לשרית, כאילו יש לו תקווה שהיא תיכנס והוא יקפוץ עליה משמחה. הוא לא יודע ששרית לא תחזור".
בתוך הסלון הצנוע בולט אקווריום גדול שבנה חיים עבור שרית, שתמיד הייתה חובבת בעלי חיים. היא מעולם לא זכתה לראות את הדגים הצבעוניים ששוחים בו. "כל הבית התפרק כשהיא מתה", אומר חיים. "אנחנו שבורים לרסיסים. מפורקים. רודף אותנו ששלחנו לטיול אחרי צבא ילדה בריאה, פרח מקסים מלא באור ואהבה, וקיבלנו אותה בתוך ארון מתים בלי לדעת איך היא מתה. אנחנו נילחם בשארית נשמתנו עד שנגיע לאמת, לא נשאיר אבן על אבן. לא נרפה עד שנדע מה קרה ברגעים שקדמו למותה".
מי שיודע מה קרה באותם רגעים קריטיים הוא נ', החבר של שרית שיצא איתה לטיול הגדול והיה איתה בחדר שבו בילתה את הלילה האחרון בחייה. על המקרר בבית משפחת פפטא יש עדיין מגנטים עם תמונות משותפות של שרית ושלו, אבל נ' עצמו ניתק מגע מהמשפחה. "הוא היה איתה בחדר, אבל טוען שהוא לא זוכר ולא יודע מה קרה", מספרים ההורים. "כל פעם הוא שינה גרסה".
עם נ' ושרית טייל גם ר', חבר של נ'. שני הצעירים נחקרו בתחילה בתחנת המשטרה "קולובה" במומבאיי ומאוחר יותר גם במשטרת פתח תקווה. עוד כשהיו בהודו, במסרונים שהחליפו עם חברתה של שרית, ל', הם מסרו לה שלוש גרסאות שונות של הסיפור. בתחילה סיפרו ששרית נחנקה מפסטה שאכלה, חשה ברע, הקיאה ומתה. אחר כך טענו שסבלה מתגובה אלרגית לאדי צבע ששאפה מוקדם יותר באותו יום. גרסה שלישית הייתה ששרית שכבה עם נ' במיטה וכשהתיישבה עליו, הקיאה ונחנקה.
מה באמת קרה לשרית פפטא? התחקות אחר שעותיה האחרונות ובחינה של דו"ח נתיחת הגופה שנערכה בהודו מעלות שאלות מטרידות ומעמידות בספק את סיפוריהם של נ' ו-ר'. חוקר מז"פ לשעבר, שקרא את דו"ח הנתיחה המלא בעקבות פניית מגזין סוף השבוע של מאקו, מציע למשפחה להיערך לאפשרות של נתיחה חוזרת ומביע חשש שבתם נפלה קורבן להריגה.
20 דקות גורליות
ב-13 במרץ 2017 טיילה שרית במומבאי עם נ' ועם חברו ר'. בשעת צהריים הם התיישבו לאכול במסעדה מקומית. שרית אכלה פסטה. לאחר הארוחה הם חזרו להוסטל שלהם, "קומאר", נ' עם שרית ו-ר' עם צעירה אוסטרלית שהכיר במהלך הטיול.
"בצהריים, לפני שהיא נכנסה למסעדה, התכתבנו בווטסאפ", מספרת ל', חברתה הטובה ביותר של שרית. "היא הייתה במצב רוח טוב. בשלב מסוים כתבה שהיא מחפשת משהו לאכול ושנדבר בהמשך. לא חשבתי שאחרי כמה שעות היא תמות".
האם אירית שוחחה עם בתה בווטסאפ כשעתיים לפני מותה. שרית הראתה לה את הפיג'מה שקנתה ואמרה שהיא הולכת לישון. מאוחר יותר חשה אירית דאגה מסוימת לבתה וכתבה לה: "שריתוש. אני עדיין מחכה לראות ממך סימן. טלפון. הודעה. משהו. הראית לי את הפיג'מה ושאת הולכת לישון. אז תתעוררי כבר. מחכה להודעה ממך. אוהבת המון, המון ורוצה לשמוע את קולך".
בהוסטל התפצלו הזוגות. שרית ו-נ' נכנסו לחדרם, ר' והצעירה שהכיר לחדר אחר. סמוך לשעה 23:00, כששרית ו-נ' שכבו במיטה, היא חשה ברע ולפי עדותו של נ' החלה להקיא. נ' ניסה לעשות משהו והזעיק את חברו ר'. הם סחבו את שרית לקבלה וביקשו להזעיק למקום אמבולנס, שהגיע באיחור ניכר.
"באחת וחצי בלילה קיבלתי טלפון בקבלה מ-נ'", מספר בשיחת טלפון מהודו הבעלים של הוסטל 'קומאר' שביקש להישאר בעילום שם. "הוא היה די מבוהל, צעק ובכה: 'תעזרו לי, תעזרו לי'. שלחתי עובד שלי לחדר לסייע לו. יחד עם החבר של נ' הם הרימו את שרית לקבלה והזעקתי אמבולנס. ניסיתי להבין מה קרה, אבל נ' כל הזמן צעק ובכה. הוא היה בפאניקה ואי אפשר היה לתקשר איתו. אני חושב ששרית עוד הזיזה מעט את הגוף אבל לא דיברה. האמבולנס הגיע רק אחרי 20 דקות בערך".
איך התרשמת מהחבורה הזאת?
"הם שילמו עבור לילה אחד, היו די שקטים ולא עשו משהו חריג. אין לי מושג ממה מתה הצעירה".
שרית הועברה לבית החולים המקומי "סנט ג'ורג'" ובתוך זמן קצר קבע הרופא את מותה. חוקרי משטרת קולובה פתחו בחקירת נסיבות מותה, ושני הישראלים נלקחו לתחנת המשטרה למסור עדות. הגרסה הראשונה שמסרו, לפיה שרית נחנקה כתוצאה מאכילת פסטה או שאכלה פסטה מורעלת, הייתה זו שעשתה כותרות בישראל.
יממה לאחר מותה של שרית, בשעה שלוש לפנות בבוקר, דפיקות בדלת העירו את בני הזוג פפטא ואת אחיה בן השבע של שרית. "חשבתי שזה בטח מישהו מהשכנים, אולי הם צריכים משהו. לא חשבנו שקרה משהו לשרית, שהיה אסון", משחזר חיים. "פתחתי את הדלת וראיתי קצין משטרה ושוטרת יחד איתו. לא הבנתי מה קורה והוא אמר לי בקול רועד: 'יש לי בשורה לא משמחת להגיד לך. קודם כל תירגע ותקרא לאשתך'. הערתי את אירית. היא הייתה קצת מבוהלת. שאלנו את הקצין מה קרה והוא אמר שהייתה תקלה וששרית מתה. הוא לא ידע להסביר מה קרה שם. חשבנו שאולי זו טעות, שהוא התבלבל עם הבשורה המרה, אבל הוא לא. היו צעקות שבר. חטפנו שוק".
אירית עדיין מתקשה לדבר על מה שקרה. "אני חיה בחוסר מנוחה", היא אומרת. "כל רגע שרית נמצאת בראש שלי. זה שהיא מתה ולא ברור לי ממה, זה אוכל אותי מבפנים. אני עוברת גיהינום".
מסרים קטועים, מבולבלים
לטיול הגדול שלה יצאה שרית לאחר ששירתה כתצפיתנית במוצב ביהודה ושומרון. "היא והחברות שלה סיכלו פיגועים, מנעו חדירות של מחבלים לישראל. היא קיבלה תעודות הצטיינות. שרית אהבה את הצבא ואת התפקיד שלה למרות שהיה תובעני וקשה ואף פעם לא התלוננה", מספר חיים.
הודו הייתה הטיול הגדול, אבל לא הטיול הראשון: מיד לאחר השחרור היא טסה עם נ' לשבועיים בהולנד. לאחר מכן עבדה במשך כשנה כמאבטחת בתעשייה האווירית. "היא עבדה קשה מאוד, ממש מסביב לשעון כולל לילות ושבתות, כדי לחסוך כסף לטיול", אומרת אירית. "היא רצתה לטוס להודו ומשם לתאילנד לחמישה חודשים. התכנית שלה הייתה להיפגש במהלך הטיול עם ל' שעבדה איתה בתעשייה האווירית".
ב-31 בינואר 2017 נכנסו שרית ו-נ' להודו והחלו לטייל בדרום המדינה. הם תכננו להמשיך לכפר פושקאר וברגע האחרון החליטו לשנות את המסלול ולנסוע למומבאי.
הטיולים המשותפים היו צעד מתבקש עבור שרית ו-נ', שהתאהבו עוד בתיכון והיו ביחד במשך חמש שנים. "הייתה ביניהם אהבה גדולה", אומר חיים פפטא ומוסיף: "אלינו הביתה הוא לא אהב כל כך לעלות. לא יודע למה. הוא לא ממש התחבר אלינו. טיפוס סגור".
גם ל', חברתה של שרית, נתקלה בצד הסגור של נ'. מותה של שרית תפס אותה כמעט כבדרך אגב: ל' חזרה הביתה לאחר יום עבודה ארוך, נרדמה ולא שמה לב להודעות הרבות שקיבלה. "אחרי כמה שעות התעוררתי כשחברה בקבוצת הוואטסאפ כתבה לי 'חיה או מתה?', ומיד אחר כך קיבלתי עוד הודעה: 'מה שמעתי ששרית פפטא מתה?'. חשבתי שאני חולמת, שאני הוזה, שזה לא הגיוני ושבטח לא מדובר בשרית".
ההודעות הראשונות ששיגרה ל-נ' הגיעו אליו כשהיה בבית חב"ד במומבאי, במה שהיה מעין מעצר בית עד לסיום חקירתו במשטרה. בהתכתבות הווטסאפ ביניהם, שמטבע הדברים הייתה נסערת ומקוטעת, בולט חוסר הרצון של נ' לדבר על הטרגדיה.
ל': "רק אם תוכל לפחות לכתוב לי קצת מה קרה. מה איתך, איך אתה?".
נ': "אני לא יודע מה קרה".
ל': "אכלתם, הלכתם לישון ואז זה קרה?".
נ': "את לא יודעת מה עבר עליי ומה עובר עליי עכשיו".
ל': "אוכל מקולקל?".
נ': "לא היה סמים. אני בתחנת משטרה".
ל': "אני מבינה שאתה בהלם ובשוק אבל אתה צריך להיות חזק. ולנהל איתנו שיחות כדי להבין מה קורה איתך וגם איתה".
נ': "אני לא חייב כלום. אני רוצה שכולם יעזבו אותי".
ל': "אני מתחננת. אימא שלה פה לידי מתפרקת. אני מבינה אבל בבקשה".
נ': "גם אני".
ל': "רק לדעת מה קורה. איך זה קרה".
נ': "אני לא מצליח לדבר".
ל': "רק רוצה לדעת שהכל בסדר".
נ': "אני בתחנת משטרה והם לא אומרים לי כלום".
ל': "כשהיית לידה מה קרה, אכלתם ועליתם לישון ואז זה קרה?".
נ': "אני רוצה לחזור לארץ. זהו. קשה לי לדבר על זה".
יותר מדי חורים
היחסים בין שרית ובן הזוג שלה מעולם לא היו חשופים בפני ל'. "היינו כמו אחיות, אבל כשהיינו נפגשות, שרית כמעט ולא דיברה על נ'. היא לא הזכירה אותו בכלל, הצניעה אותו", אומרת ל'. "אף פעם לא ידענו מה מערכת היחסים ביניהם. רק פעם אחת היא סיפרה לי שנפרדה ממנו כי הוא התנהג אליה לא יפה וחזרה אליו אחרי שהתנצל".
לאחר ההתכתבות הראשונה ביניהם, ל' עשתה ניסיון נוסף לתקשר עם נ': "אני מבקשת ממך רק שתעדכן אותי. בבקשה. אני יודעת שזה קשה". נ' השיב: "אני לא רוצה לחסום אותך. בבקשה. אני מקבל מלא הודעות כאלה ורק לך עניתי".
נ' סירב להגיב גם על שאלות שהופנו אליו ממגזין מאקו בנוגע למותה של פפטא. כשביקשנו את גרסתו הוא בחר למסור תגובה קצרה: "מעתה כל ניסיון יצירת קשר ישיר או עקיף תהווה הטרדה".
כשהבינה שאין לה סיכוי לקבל מ-נ' פרטים על מה שקרה, ל' החליטה לפנות בווטסאפ ל-ר', שאמר לה דברים דומים לאלו ששמעו השוטרים בתחנת קולובה: בתחילה טען כי ייתכן ששרית מתה מהאוכל שלדבריו אולי היה מורעל, לאחר מכן טען ששאפה אדי צבע רעילים במהלך חג ה"הולי" שבו על פי המסורת שופכים החוגגים צבע זה על זה, לבסוף אמר ששרית הקיאה ואולי מתה כתוצאה מזה.
"ר' נתן לי כמה גרסאות, נ' בכלל התחמק ולא נתן לי תשובה עניינית לגבי מה שקרה בחדר. ההורים של שרית רצו תשובות, ולא אני ולא הם קיבלנו אותן לצערי. אולי קרתה תאונה בחדר? זה קורה, אבל לפחות שיספרו מה קרה. יש יותר מדי חורים בסיפור הזה. כששאלתי את ר' אם הוא זוכר מה שם התיירת שהייתה איתו הוא טען שהוא לא זוכר את שמה או מספר טלפון או אם יש לה פייסבוק. הוא ציין שמדובר רק במישהי שעשתה איתו שאכטה. אני מבינה משניהם שהם עישנו סמים בחדרים".
כשפנתה ל-ר' בניסיון לחלץ ממנו עוד כמה טיפות של מידע כדי להשלים את התמונה, הוא השיב: "תביני שאנחנו מפוצצים במחשבות ותמונות שלא יוצאות מהראש וכל הודעה כזו רק עושה יותר רע... אני אמרתי את מה שאני יודע, בלי להסתיר כלום. אני באמת ניסיתי לעזור במה שאני יכול. אני מבטיח שאני לא שיקרתי. אנחנו לא מצליחים להתמודד. בבקשה תני לנו להגיע קודם לארץ. אני לא הייתי בחדר ואני לא יודע מה קרה שם". כשפנינו אל ר' כדי לקבל את תגובתו לכתבה זו, הוא בחר שלא להשיב.
אירית וחיים פפטא הניחו ש-נ' יצור איתם קשר, אבל הוא לא עשה זאת. במקום לדבר איתם ישירות הוא התקשר להוריו לאחר שנעצר וסיפר להם על השתלשלות האירועים, והם הגיעו לבית משפחת פפטא במהלך השבעה. "ההורים שלו לא סיפרו לנו הכל", טוענים אירית וחיים. "חמש שנים הוא חבר של הבת שלנו וכשהיא מתה בחדר בהודו הוא לא טורח לעדכן אותנו, להרים טלפון? הרגשנו נבגדים".
אפשרות של הריגה
כשבועיים לאחר מותה של שרית חזרו נ' ו-ר' לארץ. הגופה עברה נתיחה בהודו ונשלחה לקבורה בישראל.
כש-נ' הגיע לבקר את אירית וחיים בפעם הראשונה לאחר הטרגדיה, הוא לא סיפק לדבריהם הסברים ענייניים על מה שקרה בחדר. "ממי שהיה חבר של שרית חמש שנים ציפינו להרבה יותר. אנחנו מאוכזבים ממנו ויש לנו תחושה שמישהו הדריך אותו מה לומר. אנחנו לא מאשימים אותו בכלום, רק רוצים לדעת את האמת. הוא סיפר לנו בצורה מעורפלת ומעומעמת מה קרה לבת שלנו, אמר שהיא ישבה עליו ואז נחנקה והקיאה. שום גרסה סדורה. למה? שאלה טובה. צריך לשאול אותו".
אירית וחיים ניסו לשאול, אבל זמן קצר לאחר השבעה ניתק נ' מגע ממשפחת פפטא ומחברותיה הקרובות של שרית. הוא הפסיק לענות להודעות ששלחו ולשיחות טלפון. "הוא פשוט נעלם. חסם אותי בטלפון, סגר את הפייסבוק שלו. מאוד מוזר", אומרת ל'. "ממי שהיה חמש שנים עם שרית הייתי מצפה שיהיה בקשר עם הוריה, יסייע להם, ילווה אותם. הרי הם איבדו את היקר להם מכל".
בהיעדר תשובות הוריה של שרית החליטו להגיש תלונה במשטרת פתח תקווה כדי שזו תחקור את נסיבות מותה. בין השאר גילו באיחור כי עוד בהודו נעלם כרטיס הזיכרון מהמצלמה של שרית וכי נגנבו 700 דולר מתוך התיק שלה. "היינו חייבים גוף משטרתי שיחקור את נסיבות המוות", אומר חיים. "יש המון סימני שאלה ועננה כבדה שמרחפת והגענו למסקנה שהמשטרה והפרקליטות יכולות לפתור את הסוגיה".
משפחת פפטא קיבלה ממשטרת הודו את דו"ח נתיחת הגופה, אולם נכון לכתיבת שורות אלו, לא הגיע לידיה דו"ח הבדיקה הכימית שנערכה במטרה לאתר רעלים בדמה של שרית. דיסקים עם סרטוני האבטחה של ההוסטל, שהקונסוליה הישראלית בהודו הבטיחה לשלוח למשפחה והיו עשויים לשפוך מעט אור על מה שהתרחש בליל ה-13.3.17, נתגלו כריקים ונכון לעכשיו לא ברור מה צולם בהם. עם זאת, הדו"ח הכימי וקבצים המכילים את סרטוני האבטחה הועברו לאחרונה על ידי נציג משטרת ישראל במזרח אסיה, סנ"צ יוני חג'ג, לנציגת משטרת ישראל באינטרפול ומשם לפרקליטות מחוז מרכז.
הדו"ח מהנתיחה שנערכה בהודו הוא המסמך הרפואי המרכזי בכל ניסיון לפענח את תעלומת מותה של שרית. הדו"ח מאת ד"ר פטיל מהמחלקה לרפואה משפטית בביה"ח סנט ג'ורג', שביצע את הנתיחה, שולל מספר אפשרויות שעלו בגרסאות שמסרו נ' ו-ר': "נראה שהמנוחה הקיאה ולכן לא נראה שהחנק נגרם בגלל מזון שנתקע בוושט ובקנה הנשימה", כתב ד"ר פטיל.
הדו"ח מציין גם שהרופאים הבחינו כי אוזנה ושפתיה היו בגוון כחול-שחור, וכי מדובר בתוצאה של חנק. לפי דו"ח הנתיחה, יש צורך בדו"ח הכימי כדי לקבוע אם שרית נחנקה כתוצאה מפעולה אלימה. בספרות הרפואית מוזכרים מקרים של חנק פתאומי כתוצאה משימוש בסמים מסוימים, אבל ללא הדו"ח הכימי אין לדעת אם זה אכן מה שקרה, או ש-נ' אמר את האמת כשכתב ש"לא היו סמים".
אבנר רוזנגרטן, קצין בכיר לשעבר במשטרת ישראל ששירת כ-20 שנה כקצין במעבדה לזיהוי פלילי ועומד בראש המכון למדע פורנזי, המנתח ראיות מדעיות משפטיות עבור חברות ואזרחים, עבר לבקשת מגזין מאקו על דו"ח הנתיחה המלא. "שרית פפטא לא מתה מחנק פנימי, כלומר לא מאוכל שחסם לה את דרכי הנשימה", הוא קובע. אני מעריך שהיא מתה מחנק חיצוני".
מה זה אומר?
"שייתכן שמישהו או משהו חיצוני חנק אותה, ייתכן וזה מקרה הריגה. הייתי ממליץ למשפחה, עם כל הצער והכאב שבדבר, לשקול אפשרות להוציא את גופתה מהקבר ולבצע נתיחה חוזרת במכון לרפואה משפטית שאני מאמין שתיתן להם תשובות חד משמעיות מה גרם למותה".
בתגובה לדברים אומר חיים פפטא כי הוא לא שולל את האפשרות של נתיחה חוזרת כדי להגיע לחקר האמת: "אם גם אחרי שנקבל את הדו"ח הכימי ובתום חקירת המשטרה והפרקליטות לא נקבל תשובות חד משמעיות מה גרם למותה של שרית, אני אשקול ברצינות להוציא את גופתה מהקבר ולבצע נתיחה במכון לרפואה משפטית באבו כביר. הנשמה של בתי לא נחה. אין לה מנוחה. רק האמת תביא לה ולנו את השקט".
בינתיים, המילים שהעלתה אירית פפטא לדף הפייסבוק שלה כהספד לבתה ממשיכות להדהד שנה לאחר שנכתבו: "המלכה שלי הלכה ולא חזרה. אנחנו חיים באי ודאות ובערפול".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין
תגובות
ממשטרת מרחב השרון נמסר בתגובה: "הוגשה תלונה ובעקבותיה בוצעו בתיק פעולות חקירה שונות. תיק החקירה הועבר לעיון והחלטת הפרקליטות".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "התיק הועבר באחרונה לפרקליטות וייבחן כמקובל".
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "אנו מבקשים להבהיר שהטיפול במקרה מול בית החולים והמכון הפתולוגי נעשה כנדרש ובהקדם האפשרי, וכי כל הדוחות הועברו בשלמותם לנספח המשטרה בבנגקוק כולל הדיסק מהגסט האוס. הנספח צפה בדיסק ואישר כי יש עליו את החומר הרלוונטי. המשפחה עודכנה לאורך כל הדרך גם על ידי הקונסולית וגם ע"י הנספח ששמר איתם על קשר רציף בעקבות החקירה שנפתחה בארץ. המידע הועבר בצינורות המקובלים".