מי שמאמין לא מפחד להידבק

חודש שלם צריך לחכות לפני שנוסעים ליישוב אור הגנוז. להגיע לכאן אפשר כמובן בכל רגע נתון, אבל מי שלא בטוח אם הוא מחוסן מפני חצבת ולא מעוניין לגלות בדרך הקשה שהתשובה שלילית, חייב לקבל מנת חיסון ראשונה, להמתין ארבעה שבועות, לקבל את המנה השנייה ורק אז להיכנס לתחומי המושב השיתופי הסמוך לצפת. אני לא הייתי בטוחה אם חוסנתי אי פעם, אז חיכיתי חודש, ולאורך כל התקופה הציקה לי תעלומה אחת: מהי "מגמת עין הבדולח"?

ביום רביעי שמשי וקריר אני מגיעה ליישוב הישראלי שניצב במקום הראשון המפוקפק במספר מקרי החצבת ביחס לגודל האוכלוסייה: במושב הדתי שבו חיים בסך הכל 539 תושבים התגלו בשנה האחרונה 25 מקרי חצבת. וכנראה שלא מדובר בגזירת שמיים, מפני שאור הגנוז הוא לא רק בירת החצבת של ישראל אלא גם אחד היישובים שבהם אחוז המתחסנים – מפני המחלה הזו ובכלל – הוא מהנמוכים בארץ.

הגברים לא הלכו היום לעבודה. לצלילי מוזיקה חסידית שמתנגנת ברמקולים הם מנקים את היישוב עם בניהם הקטנים, גוזמים עצים, שותלים פרחים. הנשים והילדות לא משתתפות. בדיוק לפני 30 שנה הוקם היישוב בידי תלמידיו של המקובל מרדכי שיינברגר, מממשיכי דרכו של המקובל יהודה ליב אשלג, המכונה "בעל הסולם" על שם פירוש שחיבר לספר הזוהר בשם "הסולם". רבים ממקימי היישוב, מספרים לי כאן, הם מטפלים אלטרנטיביים. אחד מהם הוא הרב יובל כהן אשרוב, הנשיא והמייסד של מכללת "אילמה" הניצבת בגאון בתוך היישוב הצנוע, מוקפת בריכות דגים ופכפוך מים. אילמה היא "מכללה לרפואה טבעית בדרך היהדות" ומקימה הרב אשרוב נחשב לאוטוריטה בתחום "עין הבדולח". מה שזה לא יהיה, דבר אחד ברור: זאת לא התרופה לחצבת.

ריבונו של עולם, מה זה? קונגו?

אני מבקשת להגיע למזכירת היישוב ואחת העובדות של מכללת אילמה, קרן (שם בדוי), חוזרת בתשובה, מתנדבת להראות לי היכן היא נמצאת. בדרך אני שואלת את קרן על מצב החיסונים כאן. "כל אחד בוחר מה שנכון עבורו", היא עונה. "אני עצמי כמעט ולא מחסנת. שני הילדים שלי חלו בחצבת כי לא היו מחוסנים, אבל זה עבר ממש בסדר".

זה בטח היה מפחיד.
"לא, זה היה בסדר, זה רק חיסן אותם".

ממה נובעת ההתנגדות שלך לחיסונים?
"כשאת לומדת על זה קצת, את רואה שבאמת הרבה ממה ששמים בחיסונים זה לא כזה מהמם. זה דברים שאנחנו לומדים עם השנים".

גבר חרדי שאני פוגשת בכניסה לסופר מכוון אותי אל הבניין שבו יושבת מזכירת הישוב. הוא עצמו גדל כאן והוריו חיים כאן, אבל הוא לא התקבל כחבר במושב השיתופי, לדבריו מפני שיש בביתו טלוויזיה. הוא גם חיסן את כל ילדיו. כשאני שואלת אותו מה הוא חושב על הגישה הרווחת לחיסונים באור הגנוז, הוא אומר שהיא משוגעת.

מזכירת היישוב היא ש', בת 35, אם לחמישה. על הקיר מולה תלויות תמונותיהם של המנהיגים הרוחניים של הקהילה המונה כ-70 משפחות.

באור הגנוז מודעים היטב להתנגדות שמעוררת ההתנגדות לחיסונים. כדי לשמוע את התושבים שלא מתוך מגננה, אני מספרת שחברה טובה שלי מחו"ל מגיעה ארצה עם ילדיה, ושהיא ביקשה ממני לבדוק את האפשרות להתקבל לאור הגנוז. החברה, אני מסבירה ל-ש', מתנגדת לחיסונים.

מהי גישת היישוב לגבי זה?
"קודם כל, בשביל להתקבל הם צריכים להיות משפחה חרדית, וגם בזה יש הרבה ניואנסים. ההתאמה שלהם היא בשאלות משמעותיות ולא בשאלות כמו חיסונים, זה לא חשוב כאן. כן חשוב מי הרב שלך, והוא חייב להיות הרב שיינברגר. אבל אנחנו יישוב שדוגל בביטוי עצמי וכל אחד רשאי להחליט אם לחסן או לא".

עו"ד שחר ולנר, יו"ר ועד היישוב, מסר בתגובה לפנייתנו כי "אין לישוב כל 'גישה' בעניין החיסונים. כל משפחה (כמו בכל מקום אחר) פועלת בהתאם לשיקול דעתה. מבירור ראשונית שקיימתי מתברר כי רבים מהנדבקים היו מבוגרים שדווקא היו מחוסנים". עם זאת, ממשרד הבריאות נמסר בין השאר (תגובת המשרד מופיעה במלואה בסיום הכתבה): "רבים ביישוב הם מזרמים חרדיים שונים, חלקם שוללים כל מגע עם מערכות הבריאות, חלקם אינם מגיעים כלל לטיפת חלב. ישנן נשים שאינן מבצעות פעולות רפואיות שגרתיות כגון מעקב הריון, חיסוני ילדות ועוד. לעתים מחסנים חלקית ובלו"ז שונה מזה המומלץ. שיעור כיסוי חיסון במנה אחת נגד חצבת בקרב ילידי 2016 עומד על כ-89%, השיעור הנמוך ביותר בנפת צפת. גם מבוגרים רבים אינם מחוסנים".

ש', את חיסנת את הילדים נגד חצבת?
"כשילדתי בגיל 23 הייתי ילדה טובה, עשיתי כל מה שאמרו לי וחיסנתי. אחרי שהגעתי לאור הגנוז כבר לא חיסנתי את הילדים שנולדו כאן. שלושה מהם חטפו חצבת. אחד היה בגן, השני במעון, השלישי בתלמוד תורה. ברגע שיש מגפה בקהילה זה מתפשט מהר, ואם הילדים שלי חלו וכל אחד מהם הולך למוסד אחר, כולם נדבקים. אבל ברוך השם, חצבת היא לא מחלה מסוכנת. הבעיה שלה זה שהיא יכולה להסתבך".

אז למה בעצם לא לחסן?
"כשהם חלו חשבתי, ריבונו של עולם, מה זה? קונגו? אנחנו במאה ה-21, מה אני נותנת לילדים שלי לחלות במחלות מהמאה ה-16? מה אני צריכה לראות את הילד שלי בן השנתיים מפרכס מחום של 40 מעלות?". 

את מתכוונת, כתוצאה מהמחלה? הרי זה לא מהחיסונים.
"בסדר, זאת לא הנקודה".

נבהלת?
"לא, ברוך השם, היו חולים והבריאו. ואם הייתי נבהלת, מה יכולתי לעשות?".

לרוץ לחסן.
"באמת חיסנתי אחרי שהייתה התפרצות החצבת, אבל נגד צהבת לא חיסנתי. לאן אני לוקחת את הילד שלי בדיוק שהוא יכול להידבק בצהבת? אם הם יהיו חשופים לסכנה, אז אחסן".

אבל אם היית מחסנת אותם נגד חצבת, הם לא היו נדבקים בה.
"והנה, לא קרה להם כלום".

ההיגיון של ש' לגמרי לא ברור לי ואני אומרת לה את זה מפורשות. היא מסבירה שככל שהאדם חרדי יותר, כך הוא מכוון יותר לעולם הבא, דואג לנפש יותר מאשר לגוף. כאן היא נכנסת להסבר מפורט על מה שהיא מגדירה השתדלות, מתעכבת על השאלה אם ההשתדלות היא התפילה או המעשה. היא אומרת שהתפיסה היהודית לא דוגלת ב"הכל זה משמיים", אלא היא בעד אותה השתדלות, ומספרת לי על בריאת העולם ועל איך ירד גשם רק לאחר שהאדם התפלל לגשם.

אבל מה לגבי החיסונים?
"חיסונים הם שאלה של רעיונות רפואיים", עונה ש' ומבלבלת אותי עוד קצת, אבל היא כבר מדברת על הנצרות, שבה הקדושים מתנזרים מהחיים, ו"ביהדות אין דבר כזה, היהדות מקדשת את החומר".

והחיסונים?
"גם זאת שאלה של השתדלות, האם להימנע מלהכניס את החיידק לגוף של הילד שלי או לא".

ומה הגישה באור הגנוז?
"מה שהרבנית אומרת: שאת המאסט יש לחסן. חצבת אחרי ההתפרצות כבר כן נחשב מאסט, אבעבועות רוח לא. הרבנית מדריכה אותנו בכל".

אז לא יכריחו את החברה שלי לחסן?
"לא. אבל אם היא לא רוצה לקבל תשובה שהיא לא רוצה לשמוע, אז שלא תשאל את הרבנית, כי אם הרבנית תגיד לה לחסן, היא צריכה לחסן. ואם ההחלטה כאן תהיה שכולם חייבים להתחסן, היא תצטרך לעשות את מה שאנחנו נקבע".

עוד יותר טירוף

בשנה האחרונה התפרצה בישראל מגפת חצבת. לפני נתונים שפורסמו ב"הארץ", בין מרץ 2018 ופברואר 2019 נרשמו בארץ 3,590 מקרים; באוקטובר 2018 דווח על מספר שיא של 947 מקרים חדשים בחודש אחד בלבד, מה שדחף את משרד הבריאות – שהואשם בשנים האחרונות בגרירת רגליים בנושא – להתחיל בצעדי הסברה והנגשה של חשיבות החיסונים. המהלך הוכיח את עצמו לפחות מבחינה סטטיסטית: בינואר השנה נרשמו 326 מקרי חצבת ובפברואר רק 136 מקרים. באור הגנוז, כך נראה, הנתונים לא מייצרים חשיבה מחודשת.

החודש הזהירה אונסק"ו כי מספר המקרים של חצבת בילדים מזנק לרמות שיא ברחבי העולם. סוכנות הילדים של האו"ם הזהירה מפני השלכות הרות אסון אם המחלה תמשיך להתפשט. לפי הדו"ח, 98 מדינות ברחבי העולם דיווחו על עלייה במקרי החצבת ב-2018 לעומת 2017. המספר הזה כולל מדינות שהמחלה כבר הוכחדה מהן בעבר. החצבת מתפרצת במדינות מוכות עוני ומלחמות, אבל העלייה ניכרת גם בצרפת למשל, שבה מתנגדי החיסונים עשו את שלהם בהפצת מידע חלקי במקרה הטוב וכוזב עד קונספירטיבי במקרה המסוכן.

בניגוד לאמונות של ש', החצבת היא המחלה הזיהומית המדבקת ביותר. "בחלק מהמקרים, סיבוכי המחלה עלולים להיות קשים ואף לסכן חיים", נכתב בפרסום רשמי של משרד הבריאות. "נדרש שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאוד באוכלוסייה כדי למנוע התפשטות חצבת. ירידה באחוז המתחסנים באוכלוסייה עלולה להוביל להתפרצויות של המחלה [...] לאדם שאינו מחוסן הנחשף לחולה חצבת יש סיכון גבוה מ-90% להידבק במחלה". ד"ר ארז גרטי ממכון ויצמן כתב כך על החצבת: "תארו לכם נגיף זדוני שמשתמש בתהליך הלמידה של מערכת החיסון כסוס טרויאני כדי לפלוש לאזורים נוספים בגוף, כמו הכבד, המעיים והמוח. המחלה מחלישה את מערכת החיסון וחושפת את החולים לזיהומי משנה כמו דלקת ריאות ולסיבוכים במוח המובילים לשיעור תמותה של 40-20 אחוז".

החצבת מסוכנת במיוחד לילדים הסובלים מתת-תזונה ולתינוקות לפני גיל חיסון (שנה). טיפול במחלה אין, לכן החיסון הוא הדרך היחידה למנוע אותה ולהציל חיים. אלא שההתנגדות לקבלת החיסון הזה ואחרים אינה בלעדית לתושבי האור הגנוז.

השבוע נסגרה קבוצת הפייסבוק "חיסונים בחירה מושכלת". את הקבוצה, שהייתה הגדולה בישראל של מתנגדי החיסונים, סגרו המנהלות שלה מפני שהחליטו להעביר את הפעילות לאתר mewe, אבל מיד נפוצו בין מתנגדי החיסונים תיאוריות כמו פריצה לחשבון המנהלות במימון גופים אינטרסנטיים. "וואו, זה באמת מפחיד מה שקורה כאן", הגיבה אחת הנשים בצ'ט קבוצתי, "עוד נצטרך להסתתר במערות כדי שלא ירעילו אותנו".

"את מתכוונת שלא יאזקו אותנו", השיבה אחרת, "חבורות איומות של טרולים שוחרי חיסונים".

האדמיניות לא הסבירו בתחילה את הסיבות לסגירת הקבוצה, מה שהגביר את חרושת השמועות. אחת המנהלות, אושרה בלפולסקי, הסבירה לבסוף מה באמת קרה והיו כאלה שכעסו על המניפולציה. "אז בעצם הכל תרגיל שלכן כדי שנרגיש לחוצים?", כתבה משתמשת פייסבוק בשם טל. "אני גם ככה מרגיש שהמדינה רודפת אחרי, שהוויכוחים עם בעלי לא לחסן הורגים אותי ושעוד רגע מחוקקים חוק בכנסת לגרש אותי מפה. הדבר האחרון שהיה חסר לי זה שגם אתן תשחקו בי ככה. ממש מאכזב".

שמה של בלפולסקי הוא אולי המזוהה ביותר עם ההתנגדות לחיסונים בישראל. סרטון שבו היא משכנעת הורים להימנע ממתן חיסונים לילדיהם על בסיס היותה "מהנדסת מהטכניון, ריאלית, לוגית, פועלת על סמך ידע ולא אמונה", היווה נקודת מפנה – אבל לאו דווקא לכיוון שהיא עצמה קיוותה לו.

"הסרטון הזה הציג את מתנגדי החיסונים כמו שהם וחשף את כל המסכות", אומרת דוקטור נטע סופר צור, אימונולוגית ודוברת של "מדעת", עמותה הפועלת לקידום בריאות הציבור בתחומי הטיפול הרפואי והרפואה המונעת. "האישה הזאת דיברה מתוך אידיאולוגיה, אמרה דברים הזוייים. החשיפה הזאת עוררה עוד יותר טירוף בתוך קבוצת מתנגדי החיסונים, גרמה לפריחה גדולה של תיאוריות קונספירציה חדשות. לא פלא שבתכנית של תם אהרון עשו על זה קטע סטנדאפ, הרי פתאום כולם התחילו להתייחס לתופעה הזאת כהזויה. אם פעם הייתה עלייה מתמדת בהצטרפות לקבוצת הפייסבוק שלהם, אז אחרי הסרטון זה פחת משמעותית. הקבוצה הזאת מרגישה מאוימת ולכן היא גם יותר אלימה באופן ההתנהלות שלה ברשת. גם בעבר השיח שלהם היה אלים, אבל עכשיו הם אפילו לא מנסים להסתיר את זה".

במזל הילדים שלי לא נדבקו

נראה שגם בקרב מתנגדי חיסונים או כאלה שמחסנים סלקטיבית חל שינוי. עם התפרצות החצבת מיהרו רבים מהם, ביניהם כאלה החיים באור הגנוז, לחסן את ילדיהם; חלקם נטשו את קבוצת מתנגדי החיסונים המדוברת או סולקו ממנה.

אמירה (שם בדוי), 30, אם לשלושה, הכירה את בן זוגה רמי כשכבר היה אקטיביסט המתנגד לחיסונים. רמי שיתף אותה בכל המידע (לשיטתו) או הטרלול (לשיטתה של סופר צור) ושכנע אותה ללכת בדרכו. בהתפרצות החצבת האחרונה החלה אמירה לחשוש שהם עושים טעות. "מישהו ממתנגדי החיסונים העלה גרף שמראה שהחצבת הייתה בעלייה דווקא אחרי החיסון. בחור מעמותת 'מדעת' ענה לו שהכל טוב ויפה, אבל הגרף מפוברק, והראה את הגרף המקורי. הבחור העלה את זה בקבוצת המתנגדים והם הורידו את הפוסט, חסמו את האיש, שלחו לו הודעות נאצה, קראו לו טרול. הסתכלתי על כל זה ואמרתי רגע, האיש הזה, כמוני, לא חיסן את הילדים שלו. הוא רק רוצה לדעת את האמת והם תוקפים אותו. התחלתי לחשוד במי שעומד מאחורי העמוד הזה".

מאיר (שם בדוי), 38, אב לילד, היה גם הוא מתנגד חיסונים נלהב עד לפני כמה חודשים. "אני חושב שזה עניין של ברירת מקורות הידע שלך", הוא מסביר למה היה בצד בלפולסקי. "אתה יכול לקרוא המון, אבל אם לא תגיע למקורות אמינים, לא תדע את האמת. למשל, לא תשים לב שהמחקרים שמראים מתנגדי החיסונים נעשו על אוכלוסיות מאוד קטנות, כמו איזה מחקר משנות ה-80 על 30 ילדים באפריקה. אנשים אחרים מפיצים את זה ונוצרות תיאוריות קונספירציה הזויות. ההתנהגות של האדמיניות בקבוצת 'חיסונים בחירה מושכלת' הייתה כמו של כת - מעיפים אנשים ששואלים שאלות, חוסמים אותם. משכנעים אותך שבחוץ יפגעו בך, לכן אין מה לשאול שם. רק בסוף אתה מגלה שהקבוצה שלך הסתירה ממך מידע".

"אני חשה אשמה גדולה ביחס לילדים שלי שבמזל לא נדבקו", אומרת אמירה, "ואני חשה אשמה גם על זה שלקחתי חלק בהפצת המידע המסוכן הזה".

רן רזניק, פרשן הבריאות של "ישראל היום", מצביע על קשר ישיר בין ההתנגדות לחיסונים והתפרצות החצבת בישראל. "כבר לפני ארבע שנים התריע מבקר המדינה שמשרד הבריאות לא עושה כמעט כלום מול מתנגדי החיסונים", הוא אומר, "השנה זה כן נעשה, וגילו שזה עוזר באחוזים גבוהים מאוד".  

הגרעין הקשה של מתנגדי החיסונים: חילונים

מה יקרה בפעם הבאה שמחלה מדבקת תאיים להתפרץ בישראל? מפתה לחשוב שהפתרון כבר נמצא. פשוט נמשיך לנטר את טרללת ההתנגדות לחיסונים ומנענו את ההתפרצות הבאה. "אבל", מפתיע רזניק, "בזמן שהאוכלוסייה שהתגלו בה הכי הרבה מקרי חצבת היא של חרדים, רובם מירושלים, זה לא נובע מהתנגדות לחיסונים. ממידע שלי, שמגיע מרופאים, אחיות ומנהלים במשרד הבריאות, הרבה מאוד מקרים לא קשורים להתנגדות של הורים אלא לסיבות חברתיות-קהילתיות, אפילו דברים טכניים כמו נגישות נמוכה לתחנות טיפות החלב וקופות החולים".

מה גורם לזה?
"תהליך ההפרטה והפגיעה שנוצרה בשירותי הבריאות. לחרדים יש משפחות מרובות ילדים, לכן חוסר נגישות לשירותי הבריאות מורגש יותר בשכונות חרדיות, פשוט כי הצפיפות שם גדולה יותר. חלקים גדולים מהאוכלוסייה הזאת גם חיים בעוני וידוע שככל שהמשפחות עניות יותר, הן נוטות פחות לצרוך שירותי בריאות. היה צריך להיעשות כאן מאמץ להגיע אליהם, למשל הפעלת תחנות ניידות בשכונות החרדיות, הרחבת שעות הפעילות שלהן. אחרי התפרצות החצבת האחרונה נעשו פעולות אקטיביות של עידוד חיסון גם על ידי הרבנים ואנשי הקהילה. משרד הבריאות פעל מאוחר מדי ומעט מדי, אבל זה הראה כן הצלחה גדולה במדד כמות המתחסנים. אם הקהילה הייתה מתנגדת חיסונים ברובה, זה לא היה מצליח. כל זה הראה עד כמה הבעיה היא של שירותי בריאות כושלים ולא של החברה החרדית. אגב, הגרעין הקשה של מתנגדי החיסונים הם חילונים דווקא".

בינואר השנה עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק להטלת סנקציות על הורים שאינם מחסנים את ילדיהם. החוק מגדיר לראשונה מדיניות לאומית בנושא וקובע דרכי טיפול ב"סרבני חיסונים". על פי ההצעה יחויב משרד הבריאות לנהל מעקב אחר ילדים שלא חוסנו ואף להרחיקם במידת הצורך ממוסדות הלימוד. נוסף לכך, הוריהם יהיו נתונים לסנקציות כלכליות. החוק ימשיך לקריאה שנייה ושלישית במושב הראשון של הכנסת הבאה. 

"בארה"ב יש חובת התחסנות. אם את רוצה להוציא פטור, את צריכה לעבור דרך ביורוקרטית ולחתום על כל מיני מסמכים, להצהיר שאת לא מחסנת, להגיע לפגישות בכל מיני מקומות. ברגע שהתהליך הוא כזה, את צריכה ממש לרצות לא לחסן. אין שם סנקציות, אבל התהליך עצמו מעודד חיסון", אומרת סופר צור. "גם בארה"ב יש הפצה של מידע שגוי ומתנגדי חיסונים, אבל בהתפרצות החצבת היו שם בסך הכל 40 מקרים".

ש', המזכירה של אור הגנוז, חושבת שאם אין מחלה, אין מה להתחסן. היא חשבה כך על החצבת שבה חלו שלושת ילדיה והיא ממשיכה לחשוב כך על צהבת, אבעבועות רוח ומחלות אחרות. היא טועה, מסבירה סופר צור. "מחלות מדבקות כמו חזרת ואבעבועות רוח חוזרות מדי פעם. אני מקווה מאוד שלא נראה אדמת, שפוגעת בעוברים בעיקר. זה חיסון שנותנים לכל האוכלוסייה מאז שנות ה-80. אם אנשים יפסיקו להתחסן מאדמת כי זה כאילו לא נחוץ, נחזור לראות תינוקות עם מחלה קשה מאוד. זה כבר קרה ביפן".

"אני כולי מחוסן", אומר נהג האוטובוס בקו שאוסף את תושבי אור הגנוז ומביא אותם לצפת, עיר עם 262 מקרי חצבת משלה. "כל הנהגים אצלנו התחסנו מיד כשהמגפה פרצה, הרי בצפת וגם כאן יש המון שלא מתחסנים. הנה, חבר שלי לעבודה היה צריך להיות סגור בבית אחרי שאחד הנוסעים שלו התגלה כחולה. אני לא מבין את זה".

באוטובוס לצפת אני מוצאת עלון מידע של מכללת אילמה וכמו קסם הוא נפתח דווקא בעמוד שמציג תעודת הסמכה ליועץ בעין הבדולח. סוף סוף הזדמנות להבין מה עומד מאחורי השם המיסטי.

"סודות הריפוי הטבעי על פי חכמי הקבלה והחסידות", נכתב בעלון. "שיטת עין הבדולח תחשוף בפניכם את התשובות לשאלות הקיומיות המטרידות את כולנו במהלך החיים ויאפשרו לכם לנקות את משקעי העבר מהנפש, כדי שאור הנשמה הפרטית שלכם יוכל להאיר דרכה אל העולם כולו. הלימודים כוללים גם ניקוי רעלים רגשי שיתחיל מתוך ההכרה ששום דבר שקורה לי בחיים אינו מקרי, אלא כל מאורעות חיי מגיעים עם מסר אישי עבורי מבורא עולם".

הנתונים על מספר הנדבקים בחצבת באור הגנוז ובשאר האוכלוסייה התקבלו באדיבות התנועה לחופש המידע 

• חצבת
• מתנגדי חיסונים