12 בנות הגיעו לסטודיו ליוגה שהומר לחדר הרצאות לצורך לימוד על פוריות. כל אחת מהנשים האלה באה עם סיפור אחר - אחת הגיעה לאחר שעברה חוויה מטלטלת עם גלולות ששינתה אותה ואת המיניות שלה, אחרת מתקשה להיכנס להריון, והיו גם כאלה שפשוט הרגישו שהן רוצה להכיר את עצמן טוב יותר. "יש המון נשים שבאות לסדנה משום שהן רוצות להתקרב אל הגוף שלהן, ביניהן גם נשים לא בזוגיות, או אפילו לסביות שאין להן שום מטרה למנוע הריון", אומרת אליענה יהודה, מנחת סדנאות פוריות, ותהליכי 'התמקדות' פרטניים בתחומי המיניות ופריון, "הן פשוט רוצות להסיר מחסומים, לשחרר ולהתיידד עם הלא נודע. בכל זאת, מדובר בחלקים הכי אינטימיים שלנו".
אבל לפני שאתם מבטלים את יעילות השיטה בהינד עפעף, רק כי היא מזכירה לכם את שיטת הימים הבטוחים, תעצרו שנייה ותפנימו: לא מדובר באותה השיטה. שיטת הימים הבטוחים קובעת שביום ה-14 נשים מבייצות, לכן, כ-3 ימים לאחר הביוץ כבר בטוח לקיים יחסי מין. אבל בפועל, כמה מכן הלכו לרופא הנשים שאמר להן שהמחזור שלהן אורך בכלל 31 ימים. חשוב להבין שלא אצל כולן המערכת מתנהלת לפי שעון מדויק, ולכל אחת יש זמן ביוץ אחר. "שיטת הימים הבטוחים אינה יעילה בכלל, מהסיבה הפשוטה שהיא לא מבוססת על שום דבר", אומרת אבישג מאיה זלוף, מנחת סדנאות למודעות לפוריות ונטורופתית המתמחה בפוריות ומיניות. "זה פשוט מתאים למחקרים כי זה נשמע כמו מספר עגול, אבל אצל כל אישה זה משתנה ובפועל יש טווח מאוד רחב".
מי מפרה את מי?
"אז מה זה בעצם מודעות לפוריות?" שואלת אותנו זלוף, מנחת הסדנה. "הכל מתחיל באיבר הכי חשוב של האישה", הפסקה מתודית, "המוח". כולנו צוחקות. מי חשב שיש איבר חשוב יותר מהרחם? "בלוטת ההיפופיזה - בלוטת יותרת המוח - היא הבלוטה שמדמה את הדודה או הסבתא הזקנה שרוצה שיהיה לנו ילד", מסבירה אבישג. "אם אנחנו רואות גבר עם תינוק או משהו רומנטי בסרט, הבלוטה מיד חושבת על איך להשיג תינוק, והיא שולחת הורמונים לגוף". ההורמונים ששולחת ההיפופיזה שלנו גורמת לביציות להתעורר. "אני מדמיינת אותו כמו גבר דון ז'ואן שבא להעיר את הביציות - שם מוזיקה, מפזר הבטחות", היא אומרת וכולנו צוחקות. במציאות, ההורמון הזה גורם בתורו לעלייה של אסטרוגן, ההורמון החברתי. מבחינה אבולוציונית, נשים לא מסתמכות על כוח פיזי אלא על הגנה קהילתית, לכן, לפני ביוץ אנחנו נוטות להבליג הרבה יותר, העיקר שה"שבט" יישאר חזק ומאוחד. "ההורמון הזה עובד על מרכזי התקשורת שלנו, מה שאומר שזה זמן טוב לדבר, לפלרטט, לפתור מבחנים ולכתוב נאומים".
זה מסביר הרבה דברים, אני חושבת לעצמי בעוד שאבישג מנציחה עוד סטריאוטיפים נשיים ובה בעת מנתצת את הסטריאוטיפ הגדול ביותר, סיפור ההפריה. אנחנו רגילים לחשוב על הזרע כלוחם קומנדו ששוחה נגד הזרם בגבורה, מפלס את דרכו עד שהוא מגיע לביצית וחודר אליה בהצלחה (מחיאות כפיים). תמיד חשבתי עליהם כלוחמים אמיצים ומעצבנים שיעשו הכל כדי להכניס אותי להריון, אבל מסתבר שהם לא אשמים, זה שוב אנחנו הנשים.
"סיפור ההפריה לא ממש עובד כמו שכולנו חושבים", אבישג מתחילה במלאכת ניפוץ המיתוס. "הזרע הוא בכלל עיוור לגמרי". אז למה לא סיפרו לנו את זה בשיעורי חינוך מיני? אני חושבת לעצמי. אבל זלוף ממשיכה בניפוץ המיתוסים. "רק אם אנחנו בתקופת הפוריות, הזרע יוכל לשרוד בתוך הגוף שלנו, אחרת אין לו סיכוי. ההפרשות הפוריות שלנו מזינות אותו, ויתרה מכך, נושאות אותו לעבר הביצית. בזמן הזה יש סלקציה קפדנית, ואנחנו בוחרות רק את הטובים ביותר".
אה, וגם החדירה המפורסמת לא ממש מתרחשת בפועל. "הביצית מושכת אליה את הזרע שהיא רוצה, מפרקת לו את הראש ולוקחת ממנו רק את הגרעין. והנה לכם האחריות הנשית להפריה על רגל אחת, אנחנו הגורם האקטיבי, האחריות היא שלנו", מסכמת זלוף, אבל מקפידה להסביר שאין פה באמת עליונות של מין אחד על השני.
קצת אחריות
אליענה יהודה מעבירה סדנאות לפוריות כבר 5 שנים, היא התחילה לתרגל את השיטה כבר לפני. "הסיפור שלי מתחיל במפגש עם רופאת הנשים. אחרי שילדתי את הבת השנייה שלי, הגעתי לרופאה כי רציתי אמצעי מניעה, ורציתי שהוא לא יהיה הורמונלי", מספרת אליענה. "היא ניסתה להציג את המצב כאילו יש לה הרבה אלטרנטיבות בשבילי, אבל מלבד התקן הנחושת, הכל היה הורמונלי וממש לא רציתי את זה".
גם דנית מאסה באמצעי המניעה ההורמונליים וחיפשה משהו אחר שלא ישפיע עליה בצורה כל כך קיצונית כמו הגלולות. "אני פשוט לא רציתי לעשות סקס עם החבר שלי, אף פעם", היא מספרת, "כבר חשבתי שזה קשור אליו, שזה משהו נפשי. גם כשניסינו זה היה הרבה פחות טוב מהתקופה שלפני הגלולות. הבעיה היא שאת לא ישר מקשרת את השינויים שקורים לך בגוף לגלולות. אני חשבתי מיליון פעם על הזוגיות שלי, על החיים שלי, ופספסתי את הדבר הכי משמעותי שהשפיע עלי".
אצל רוב הנשים המצב עוד תקין יחסית, ולא כולן מתלוננות על מחזור לא סדיר. "אבל היום, רופאים מחלקים את התיוג "שחלות פוליציסטיות" כמו סוכריות. כל אישה שאין לה מחזור פיקס של 28 יום תתויג ישר כאילו יש לה שחלות פוליציסטיות. זה לא תמיד נכון, יש נשים על הטווח, בין 29-36 ימים- וזה ממש בסדר. גם הנשים האלה יכולות להיכנס להריון באופן טבעי לחלוטין. בדרך כלל נשים שהמחזורים שלהן היו יותר ארוכים, הביוץ שלהן פשוט קורה בזמן אחר, ולא מתי שהן מצפות לו".
לאחר חיפושים רבים, אליענה הגיעה בסופו של דבר למיכל שונברון, מדריכה בשיטת המודעות לפוריות בירושלים ומי שהביאה את השיטה לארץ. "אחרי שיצאתי מהסדנה הייתי כל כך נלהבת וסיפרתי לכולם על זה", היא נזכרת. "ואז הבנתי שיש לי המון אחריות כמישהי שמתווכת את השיטה, אז הלכתי ללמוד קורס מדריכות בכדי להעביר את המידע באופן האחראי ביותר".
ואכן, אחריות היא מילת המפתח כאן. כשישבתי בהרצאה והבנתי מה דרוש ממני כדי לעקוב אחר הפוריות שלי, ואיך אסור לעשות קיצורי דרך, ואין הבטחה שזה לחלוטין בטוח – נכנסתי לפאניקה טוטאלית. מה, אני אמורה עכשיו למדוד את חום השחר שלי דבר ראשון על הבוקר, כל בוקר, לנצח? אני צריכה לגעת בצוואר הרחם שלי ולבדוק את ההפרשות שלי, ואפילו לטעום אותן, רחמנא ליצלן? והטבלאות שעלי למלא יותר מסובכות מכל קובץ אקסל שאי פעם יצרתי. למה אני צריכה את כאב הראש הזה? אולי פשוט אחזור לגלולות וזהו, זה הרבה יותר בטוח.
"השיטה הזאת חד משמעית לא מתאימה למי שלא רוצה לקחת אחריות על עצמה", אומרת אבישג, "אין על מה לדבר בכלל, מי שלא רוצה לקחת אחריות שתיקח גלולות. יש זוגות שזה ממש עובד אצלם. ואם לא, אז אמצעי מניעה אחרים. זו שיטה שדורשת את תשומת הלב המלאה לגוף, אנחנו צריכות להיות קשובות לחום שלנו ולהפרשות שלנו, וזה לא הולך להיות קל".
אמור להיות לכן חשק מיני
לא יודעת למה, אבל זה ממש שכנע אותי לנסות לקחת אחריות על עצמי. אין סיכוי שאני לא מסוגלת לעשות משהו פשוט כמו למדוד חום ולבדוק קצת הפרשות. אני רק צריכה להתחיל בלמצוא את צוואר הרחם. השמועות אומרות שהוא קשה כמו קצה של אף, והוא אמור להיות ממש קרוב, במרחק נגיעה. איך זה שכל הנשים לא יודעות את זה על עצמן? איך זה שלהסתכל על ההפרשות שלנו כל כך מגעיל אותנו? אולי יש בשיטה הזאת יותר ממניעת הריון.
"השינוי התודעתי של השבת האחריות מגורמי חוץ: רופאים, גלולות וכו', חזרה אל הגורם הפנימי הבלעדי, עצמינו, אינו תהליך מידי או קל בהכרח." אומרת אליענה, "אבל ברגע שהאהבה ומחויבות שלנו לעצמינו מחלחלת, ומבינים היטב את עיקרי השיטה היישום הופך לטבעי ופשוט. נשים לומדות על בשרן שלהכיר את עצמן ולקחת אחריות זה לא עול, אלא להיפך, ממלא ומעצים. שיטת המודעות לפוריות מלמדת נשים לא רק להיות קשובות לעצמן סביב הביוץ, אלא גם סביב הדימום הווסתי. המעקב מלמד נשים לדרוש את הבריאות הנפשית ומינית שלהן, ובין השאר, לא לוותר על החשק שלהן".
"היו נשים שהגיעו למפגש הראשון של הסדנה כשהן עוד היו על גלולות, וברגע שהן הפסיקו פתאום חזר להן הניצוץ לעיניים, העור שלהן נראה זוהר יותר. חזר להן החשק המיני, זה פשוט נראה כמו בנאדם שחזר לחיות. הפגיעה של הגלולות יכולה להיות מאוד קיצונית. אבל שוב, זה מתאים לנשים מסוימות. הכל בסדר, אם מישהי רוצה לקחת גלולות, להשתמש בדיאפרגמה, קונדומים – הכל בסדר, העיקר הוא להציג את האלטרנטיבה לכולן, כדי שמי שבאמת סובלת מגלולות תוכל לדעת שיש אלטרנטיבה".
עד כמה באמת זה יעיל למניעת הריון?
"בכל מקרה, גם אם את מתרגלת את השיטה בצורה הכי עקבית ונכונה, בימים הפוריים יש שתי אופציות - הראשונה היא להימנע מיחסי מין והשנייה היא להשתמש באמצעי מניעה, ואנחנו ממליצות על שילוב של שניים, נאמר גם קונדום וגם קוטל זרע, או דיאפרגמה וקוטל זרע, ועדיף גם לגמור בחוץ רק כדי להיות בטוחים. זו שיטת המהדרין כמובן. רק לאחר שאת באמת מכירה את המחזור שלך, את כבר תוכלי להקל על עצמך מעט, אבל רק כאשר את באמת בטוחה לגמרי. אם יש ספק אין ספק", אומרת אבישג.
ואכן, היו נשים שתרגלו את השיטה ונכנסו להריון לא רצוי. "זו שיטה שדורשת שבן הזוג יהיה קשוב. בימים הפוריים, בזמן אמת, חשוב ששני הצדדים יהיו שלמים עם החלופה שלהם לימים הללו, ולא יתנו ליצרים ולחשק להכתיב אחרת" מוסיפה אליענה.
ומה עם נשים המתקשות להיכנס להריון?
"אם מדובר בניסיונות של יותר משנה זה כנראה לא יעזור להן", אומרת אליענה, "אך אם הן מנסות רק כמה חודשים, אנחנו יכולות ביחד להבין מה קורה במחזור שלה – מתי היא מבייצת, מתי חלון הפוריות שלה. יש נשים רבות שמכוונות לא נכון, הן פשוט חושבות שהן מבייצות בזמן של החודש שהן בכלל לא פוריות בו. זה יכול לקרות הרבה דווקא לדתיות ששומרות הלכות נידה וחוות דימומים ווסתים ארוכים".
אז מה למדתי?
- קודם כל הבנתי שאני לא מכירה את הגוף שלי בכלל. כאילו, צוואר הרחם שלי קשה כמו קצה אף, באמת? ואנשים אחרים מרגישים את זה גם? איך אף אחד לא אמר לי?
- ואחרי השוק הראשוני, הבנתי שמה שמבדיל את השיטה הזו משיטות אחרות היא שיש שיטות טבעיות בעולם שעובדות רק על פי חום השחר או רק על פי ההפרשות, אבל בשיטה הזו יש סנכרון בין הפרשות לבין חום השחר- וזה מה שגורם לה להיות יעילה.
- אז, אם בודקים את חום השחר שלנו למספיק זמן, אנחנו יכולות להבין את החוקיות שלנו ובעיקר מתי אנחנו מבייצות. שלושה ימים לאחר מכן - אנחנו חופשיות מאמצעי מניעה עד הווסת, זאת כמובן, רק אם הגענו לרמת מעקב גבוהה שגורמת לנו להיות בטוחות שאנחנו אכן מבייצות. זה מאוד טריקי להגיע למקום הבטוח הזה, וכפי שאמרו גדולות ממני "אם יש ספק, אין ספק", וצריך לשים קונדום.
- וקצת על הפרשות - להפרשות פוריות יש טעם שונה מהפרשות לא פוריות. ההפרשה הפורייה היא בעלת טעם נייטרלי-מתקתק, ואילו הלא פורייה היא חמצמצה-מלוחה. אם שרדתן את זה עד כאן, יכול להיות שתשרדו גם את השיטה הזאת, לכו להעצים את עצמכן קצת.