רפואת הפה: מה שחשוב לדעת

 רפואת הפה היא אחת מההתמחויות ברפואת שיניים. תחום זה מתמקד בשני ענפים מרכזיים:

1. אבחון וטיפול במחלות של ריריות הפה וחלל הפה (מלבד השיניים): ענף נרחב ביותר, אשר מבין תחומיו העיקריים ניתן למנות אבחון וטיפול בנגעים ובמחלות של ריריות הפה (כגון אפטות, פטרת, ליכן פלנוס, פמפיגוס ולגריס ועוד), אבחון וטיפול בכאבים כרוניים של אזור הראש והצוואר (כולל מיגרנות שמערבות את אזור הלסתות), טיפול בבעיות שונות הקשורות בבלוטות רוק, טיפול ביובש פה, פענוח ואבחון הדמיות (כגון צילומי רנטגן) ועוד. 
2. טיפולי שיניים במקרים מורכבים: מומחה לרפואת הפה מספק מענה לחולים מורכבים, בהם חולים במחלות סיסטמיות, כדוגמת סוכרת, מחלות לב, מחלות אונקולוגיות, ועוד. לצד זאת, מומחה ברפואת הפה הוא בעל הכשרה לביצוע טיפולי שיניים תחת סדציה והרדמה כללית (הרדמה מלאה) במקרים המתאימים. 

גשר בין הרפואה הכללית לרפואת השיניים

רפואת הפה היא אחת מההתמחויות הייחודיות והתובעניות ביותר ברפואת שיניים. תקופת ההתמחות כולה אורכת ארבע שנים, והרופאים המומחים מהווים מעין גורם מקשר בין עולמות הרפואה הכללית ורפואת השיניים. למעשה, המומחים מכירים היטב מחלות סיסטמיות שונות (מחלות רב מערכתיות) להן השלכות על בריאות הפה והשיניים והם בעלי גישה ייחודית לטיפול במצבים מורכבים רבים. 

באילו מקרים יש להגיע למומחה ברפואת הפה?

1. אבחון וטיפול בנגעים מסוגים שונים בחלל הפה, כגון שלפוחיות, כיבים, נגעים לבנים, כהים ועוד.

2. בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן הפה:בכל מצב בו התפתח נגע בחלל הפה שאינו חולף אחרי כשבועיים חשוב להגיע למומחה ברפואת הפה לבדיקה ואבחון.

3. כאבים ובעיות בחלל הפה ובמפרקי הלסת:

4. מומחה ברפואת הפה מאבחן ומטפל במקרים מורכבים יותר של כאב בחלל הפה, אלה שרופא השיניים הכללי אינו מצא פתרון עבורם. לצד זאת, הוא מספק מענה למקרים של כאבי לסתות, מאבחן את המקור לכאב וקובע את סוג ואופן הטיפול.

5. אבחון בעיות בבלוטות הרוק: השכיחה שבהן היא יובש בפה, כמו תסמונת סיוגרן שמתאפיינת ביובש פה ועיניים. כמו כן טיפול ואבחון של מחלות וגידולים בבלוטות רוק, חסימות בבלוטות רוק ותופעות לוואי עקב טיפול תרופתי ו/או הקרנות שמערבות את בלוטות הרוק.

6. שינויי טעם בפה: שינוי בטעם בפה נובע מסיבות רבות, בהן חוסרים תזונתיים, ביטוי של סוכרת, אלרגיות לגורמים סיסטמיים או גורמים מקומיים בתוך הפה (כגון חומרי שחזור של רפואת שיניים) ועוד. מומחה לרפואת הפה מאבחן את הגורם לבעיה ומציע טיפול מתאים.

7. דום נשימה בשינה: הטיפול המקובל לדום נשימה בשינה (במיוחד למקרים חמורים) הוא  שימוש במכשיר CPAP (continuous positive airway pressure) בזמן שינה. מכשיר זה מזרים אוויר דרך מסיכה המחוברת לאף ולפה ובכך שומר על נתיב הנשימה פתוח ומונע את תופעת החנק בזמן שינה, כלומר מונע את דום הנשימה בשינה. חסרונו הגדול של מכשיר ה CPAP הנו בחוסר הנוחות ואי הנעימות הנגרמים בעת השימוש בו. המכשיר גדול ומסורבל ואופן פעולתו דומה למכונת הנשמה, כך שקשה מאוד להסתגל לישון איתו. פתרון שונה וייחודי מתחום רפואת השיניים לתופעת דום הנשימה בשינה הוא שימוש בהתקן דנטלי. זהו סד לילה מיוחד שמורכב על גבי השיניים, וגורם לקידום הלסת התחתונה, פעולה שמונעת את צניחת השרירים האחוריים של הלשון והחך הרך כנגד קנה הנשימה בזמן שינה, וכך מותירה את נתיב הנשימה פתוח ולא חסום. זה פתרון ידידותי יותר מ-CPAP, כזה שמאפשר שינה קלה ונעימה יותר.

8. ביצוע של טיפולי שיניים תחת הרדמה מלאה עקב סיבות שונות.

לאתר הבית של ד"ר פטש לחצו כאן

אילו אוכלוסיות מיוחדות מגיעות לטיפול אצל מומחה ברפואת הפה?

1. חולים עם מחלות מורכבות ו/או רב מערכתיות - בהם חולי סרטן, סוכרת ומחלות לב אשר מהווים אוכלוסיות יעד מרכזיות לביצוע של טיפולי שיניים אצל מומחה ברפואת הפה.
2. טיפול בחולים בני ובנות הגיל השלישי - מחלות סיסטמיות רווחות יותר בקרב מטופלים מבוגרים ועל כן מדובר באוכלוסייה הדורשת התייחסות מיוחדת בכל הנוגע לטיפולי שיניים.
3. אנשים שסובלים מאלרגיות – כולל אלה הסובלים מאלרגיה לחומרי הרדמה מקומית. בחולים אלו לעיתים טיפולי השיניים יתבצעו בבתי חולים תחת הרדמה כללית, בתנאים המתאימים להתמודדות עם סיבוך אלרגי קשה.
4. מטופלים הסובלים מחרדה ו/או פוביה דנטלית.
5. אוכלוסיות שזקוקות לטיפול תחת הרדמה מלאה עקב חוסר שיתוף פעולה, כגון אוטיסטים או הסובלים ממוגבלות התפתחותית.
6. אנשים הסובלים מרפלקס הקאה מוגבר אשר אינם מסוגלים לשאת טיפולי שיניים בפיהם.

מה כולל הטיפול בחולים כרוניים? 

הכשרתו של רופא מומחה לרפואת הפה מאפשרת לו להבין אילו טיפולים ניתן לבצע בחולים כרוניים ומה רמת הסיכון: האם הטיפול יגרום לכאב או לסטרס שיסכן את המטופל/ת; אילו תרופות נלקחות בשגרה והאם הן עלולות לגרום לסכנות בטיפול השיניים, כגון דימום או לתופעת לוואי שונות בחלל הפה (למשל חוסמי סידן עלולים לגרום לגדילת יתר של החניכיים, ועוד). בנוסף, הרופא המומחה בוחן את מצבו הכללי של המטופל ובהתאם לכך מחליט על אופן ביצוע הטיפול  – האם להפסיק נטילה של תרופות שונות, האם לנטר את המטופל/ת תוך כדי הטיפול (לחץ דם, סטורציה, מדדי נשימה ועוד), אילו הליכים לא ניתן לבצע וכו'.

מבין הדוגמאות השכיחות, נשים (ואף גברים) הסובלות מאוסטיאופורוזיס ומקבלות תרופות ממשפחת מעכבי ספיגת עצם (כגון פוסלן, ריבון, פרוליה), כמו גם חולים אונקולוגים, שמקבלים תרופות דומות (כגון זומרה, אקסג'יבה). תרופות אלה עלולות לגרום לנמק בלסת, בעיקר כתגובה לטיפולים כירורגים כגון לאחר עקירה. לכן, לפני התחלת נטילת תרופות אלו חשוב לבדוק ולוודא שהפה והשיניים נקיים מוקדי זיהום. 

זאת ועוד, במקרה של אוסטיאופורוזיס נטילת התרופה נמשכת שנים ולכן מומלץ לעשות את הבדיקה טרם תחילת נטילתה ואף לאחר מכן באופן תקופתי כדי לשמור על הפה נקי מזיהומים ולהימנע מעקירות וטיפולים פולשניים.

דוגמה שכיחה נוספת היא מטופלים אשר נוטלים תרופות נוגדות קרישה מהדור החדש שאינן קומדין (אליקוויס, קסרלטו, פרדקסה).

השפעת תרופות אלו על מדדי הקרישה לא ניתנת לניטור בעזרת בדיקות דם (בשונה מקומדין אשר ניתנת לניטור בעזרת בדיקת דם מסוג INR). לכן, נטילת תרופות אלו מקשה על הערכת מידת הסיכון לדימום במהלך טיפול שיניים. לרופא מומחה לרפואת הפה הידע והניסיון לבצע הערכה כדי לקבוע מהי מידת הסיכון לדמם, כתלות  בפרוצדורה אותה עליו לבצע, במצב החולה ובטיפול התרופתי שהחולה מקבל. בנוסף, למומחה לרפואת הפה הידע הרפואי המתאים להבין מה הסיכון הכרוך בהפסקת התרופות נוגדות הקרישה ולאילו סכנות ייחשף המטופל עקב הפסקת נטילתן. מכלול השיקולים יקבע מהו הטיפול הנכון ואופן מהלכו. 

אילו אוכלוסיות זקוקות לטיפולים תחת הרדמה מלאה?

טיפולי שיניים תחת הרדמה מלאה הפכו בשנים האחרונות לפתרון רווח עבור הסובלים מחרדה דנטלית. מדובר באחד מסוגי החרדה הנפוצים ביותר בקרב האוכלוסייה הכללית. למעשה, מחקר מסוים אשר בדק מה הפחדים העמוקים והנפוצים בעולם, מצא כי הפחד השני הנפוץ ביותר הוא פחד מטיפולי שיניים (במקום הראשון עומד הפחד לדבר בפני קהל). בנוסף, בהרדמה כללית יטופלו אוכלוסיות הסובלות מחוסר שיתוף פעולה כגון ילדים עם הפרעות כלשהן, הסובלים מרפלקס הקאה מוגבר ועוד. 

קיימות כמה דרכים לטיפול באמצעות טשטוש (סדציה) או הרדמה:

1. סדציה – ייעשה שימוש בתרופה אנטי חרדתית הניתנות בבליעה, שימוש בגז צחוק, או שילוב של שניהם.
2. סדציה הכרתית – תרופה הניתנת בעירוי תוך ורידי. במהלך סדציה הכרתית המטופל מטושטש אך בהכרה, נשמע להנחיות ומרגיש תחושות כאב. לכן, בנוסף לסדציה יש צורך בביצוע הרדמה מקומית לצורך ביצוע טיפולים הכרוכים בכאב, בדומה לטיפולי שיניים רגילים. 
3. סדציה עמוקה – רמת ההכרה תחת סדציה עמוקה שטחית והרפלקסים פוחתים, אולם בשונה מהרדמה כללית המטופל נושם באופן עצמאי. סדציה עמוקה מחייבת תנאים מיוחדים ועל כן אינה מתבצעת במרפאת שיניים רגילה. 
4. הרדמה כללית (הרדמה מלאה) – המטופל מחוסר הכרה, אינו נושם באופן עצמאי כלל וזקוק להנשמה במהלך הטיפול. 

הבחירה בסוג ההרדמה תלויה בהיקף הטיפול: באנשים הסובלים מחרדה קלה עד בינונית וזקוקים לטיפול קצר תתבצע סדציה עם גז צחוק או סדציה הכרתית. עם זאת, כשהיקף הטיפול הנדרש בינוני עד גדול, ו/או כאשר רמת החרדה גבוהה, לעיתים יש צורך בסדציה עמוקה. טיפול האורך מעבר לשעתיים לרוב יצריך הרדמה כללית.

חשוב לציין כי טיפול בהרדמה נחשב לטיפול אלקטיבי (טיפול בחירה) כיון שאינו מציל חיים. זאת ועוד, הרדמה כללית כרוכה בסיכון מסוים ועל כן אין ממהרים לבצעה, אלא אם קיים צורך ממשי. כמו כן, טרם קבלת החלטה על אופן הגישה הטיפולית המתאימה יש לבחון את המצב הבריאותי של המטופל, נוכחותן של מחלות רקע שונות, הטיפול התרופתי שמקבל ועוד. ההחלטה בנוגע לבחירת אופן הטיפול, סדציה לסוגיה השונים או הרדמה כללית, תכנון אסטרטגיית הטיפול וביצועו, נתונים לשיקול דעתו של רופא מומחה ברפואת הפה. 

ד"ר יעקב פטש, מומחה לרפואת הפה משנת 2020. עוסק ברפואת שיניים כבר כ 20 שנים.  בעל מרפאה פרטית ברעננה ומבצע טיפולים בהרדמה כללית באסותא רמת החייל.

לאתר הבית של ד"ר פטש לחצו כאן

לעמוד של ד"ר פטש באתר אינפומד לחצו כאן