מצב בטחוני מתוח, אבדן הביטחון האישי, חודשים ארוכים תחת איום בטחוני ועקירה מהסביבה הביתית. מאז אירועי השבעה באוקטובר סיטואציות אלו הפכו לנחלתם של ילדים רבים. אולם עבור חלק, הן מהוות קרקע פורייה להתפתחות של פוסט טראומה
"זו תקופה מאתגרת עבור כולנו ובפרט עבור האוכלוסייה הצעירה. הפירוק הקהילתי, האבדן הכבד והפחד הקיומי, בייחוד עבור ילדי הצפון והדרום, עלולים להוביל לתמורות משמעותיות ברמה האישית, החברתית והלימודית" מציין ד"ר ירין כהן, מומחה לפסיכיאטריה ילדים ונוער ומוסיף: "האירועים הקיצוניים אותם חווינו יכולים לגרום גם להתפתחות של פוסט טראומה".
איך מגדירים חרדה ופוסט טראומה בילדים?
חרדה היא רגש בריא המתאפיין בחשש ומתח גופני. במצב תקין מדובר בתחושה חיונית אשר מגנה עלינו מפני מצבים חריגים" טוען ד"ר כהן ומסביר:" כך לדוגמה, ילדים קטנים יודעים שלא להכניס יד לאש כי אימא ואבא הזהירו אותם מפני כוויה. עם זאת, כאשר החרדה מופיעה גם אל מול גורמים שאינם מאיימים והיא מלווה בקושי תפקודי היא הופכת להפרעה של ממש. פוסט טראומה, או הפרעת דחק פוסט טראומטית, מתארת מצב של תגובת דחק לאירוע טראומטי בעבר הנמשכת זמן רב וגורמת לקושי תפקודי ניכר".
מהם גורמי הסיכון המגבירים את הסיכוי להתפתחות של חרדה ופוסט טראומה בילדים?
"הגורמים המעלים את הסיכוי להתפתחות של חרדה כוללים קיום של הפרעת חרדה אצל אחד ההורים וכן קיום של הפרעת קשב וריכוז אצל הילד/ה.
באשר לפוסט טראומה, לילדים החיים באזורי עימות סיכוי גבוה יותר להתפתחות ההפרעה. כמו כן, ככל שהילד יותר צעיר המועדות לפתח פוסט טראומה גבוהה יותר".
לצד גורמי הסיכון שפורטו לעיל, אחד ממאפייני המפתח להתפתחות של פוסט טראומה היא חשיפה ישירה: "חשיפה ישירה לפוסט טראומה מהווה גורם סיכון משמעותי" טוען ד"ר כהן. "לצד זאת, היכרות עם אדם שנהרג, כגון קרוב משפחה מעלה גם היא את הסיכוי ל-PTSD. לבסוף, חשיפה ממושכת לטראומה מהווה גם היא גורם סיכון".
אילו גורמי חוסן עשויים למנוע מצבים אלו?
"לא ניתן לצפות מצבי קיצון, כך שלא ניתן להכין ילד.ה באמצעות גורמי חוסן. מעבר לכך, קשה לצפות איך אירועים מסוימים ישפיעו על כל אדם.
עם זאת, טיפוח שיח רגשי במשפחה יכול להוות אמצעי לפיתוח חוסן במידה מסוימת" משיב ד"ר כהן ומוסיף: "עם ילדים ונוער מומלץ לנקוט בשיח הרגשי אשר מנרמל את התחושות ולקרקע את המצב, כלומר להתרכז במתרחש כאן ועכשיו באמצעות טכניקות שונות (למשל תרגול של נשימות). חשוב גם לטפח סביבה משפחתית וחברתית תומכת המסייעת מאוד בהתמודדות עם מצבי קיצון".
אילו סימני אזהרה חשוב שהורים יכירו ויוכלו להיעזר בהם כמעין אמצעי איתות לצורך בפנייה לגורם מקצועי?
"בילדים מתחת לגיל 6 שכיחים שינויים התנהגותיים, לרבות התפרצויות זעם, הימנעות מכל מיני דברים, תסמינים של בעיות אחרות (התנהגות, קשב וריכוז). שכיחה גם התנהגות נמנעת, למשל הימנעות מללכת למקומות מסוימים ולהיפגש עם ילדים נוספים. באספקט הקוגניטיבי, ניתן להבחין בקשיי ריכוז ומעין תחושת ריחוף. באשר למצב הרוח, נצפה לשינויים רבים, מצבי רוח קיצוניים, הסתגרות וריחוק. לעיתים, ילדים קטנים אף נוטים להתנהגות דרוכה, לעוררות יתר וחיפוש אחר ריגושים על מנת להתמודד עם החרדה הגבוהה המאפיינת מצבים של פוסט טראומה" מפרט ד"ר כהן.
"בילדים מעל לגיל 6 נבחין לרוב בבעיות שינה, סיוטים, התפרצויות, פלאשבקים ואז דיסוצאציה (מצבים בהם הילד חווה בשנית במחשבותיו ותחושותיו את האירוע הקשה). ברוב המקרים דיסוצאציה מתפתחת עקב טריגר כגון רעש מסוים, ריח שמזכיר את האירוע ועוד. סימנים נוספים הם תחושת ייאוש, דימוי עצמי נמוך, אשמה ושחזור קומפולסיבי".
מתי צפויים להופיע התסמינים?
"הפרעת פוסט טראומה בדרך כלל מתפתחת כחודש ימים מיום האירוע. בחודש הראשון צפויה תגובת דחק ראשונית וחריפה בה התסמינים זהים לאלו המתפתחים עקב פוסט טראומה אך הם קיצוניים יותר".
מה כולל הליך האבחון בעת פנייה לפסיכיאטר ילדים ונוער?
"תחילה תתקיים שיחה עם ההורים כדי לקבל מידע על ההיסטוריה של הילד (איך גדל והתפתח, מהם כישורים של הילד, מה קרה באירוע וכו'). כך, אפשר ללמוד על הילד ועל תגובת ההורים לאירוע" משיב ד"ר כהן ומוסיף: "לאחר מכן, תתקיים שיחה עם הילד, לרוב בנוכחות ההורים כדי לאפשר לו את תחושת ביטחון. השיחה נועדה כדי לשחזר את האירוע ואת הרגשות שחווה הילד כדי להבין מה עוצמת הטראומה".
אילו אפשרויות טיפול עומדות בפני ההורים והילדים במצבים של פוסט טראומה וחרדה?
"הטיפול בפוסט טראומה מתבסס על מודל ביו-פסיכו-סוציאלי ומורכב לרוב מטיפול תרופתי ומטיפול רגשי: מתן של תרופות למיתון תסמיני החרדה; טיפול רגשי שיכול להיות מלווה בהדרכת הורים, טיפול אישי וכדומה. חשוב להבין כי התרופות הפסיכיאטריות אמנם מסייעות במיתון עוצמת התסמינים, אבל הן לא מרפאות. למעשה מטרתן היא לאפשר את הטיפול הרגשי – כדי שהשיח יתבצע בעוצמות שפויות" מבהיר ד"ר כהן.
"באשר לטיפול הרגשי, יש המון שיטות, אך השיטות המתאימות ביותר לטיפול בטראומה הן PE (חשיפה ממושכת) או EMDR (עיבוד מחדש של האירוע באמצעות מעקב אחר תנועות העיניים). מעבר לכך ישנם גם טיפולים פרא רפואיים, כגון טיפול במגע, דיקור, תא לחץ ועוד. בחירת הטיפול המתאים היא אינדיבידואלית ואישית, לילד בעיקר אבל גם עבור ההורים כדי להתמודד עם תחושת האשמה הכבדה".
ד"ר כהן מסכם ומציין כי אחד הדברים החשובים ביותר עבור טיפול בפוסט טראומה הוא משך הזמן שחולף ממועד האירוע הקשה ועד לתחילת הטיפול: "הטיפול חייב להיות בהקדם, כדי לא לבנות את הזיכרון כמשהו קשיח וחריג. טיפול בסמוך לאירוע יאפשר תהליך פשוט יותר של בניית הזיכרון ויפחית את הסיכוי להתקבעות הפוסט טראומה".
ד"ר ירין כהן, מומחה לפסיכיאטריה ילדים ונוער מ-2019, התמחות בבית החולים גהה, כיום עובד במעייני הישועה כסגן מנהל חטיבת ילדים ונוער. רופא יועץ של חסות הנוער, מעון של נוער במצוקה.