פרופ' אורה שובמן הינה מומחית בראומטולוגיה וברפואה פנימית. פרופ' שובמן הינה ראש תחום מחלות השריר והשלד במכון לסקר רפואי בבי"ח שיבא תל השומר. בנוסף, פרופ' שובמן הינה ראומטולוגית בכירה במרכז למחלות אוטואימוניות וביחידה הראומטולוגית בבי"ח שיבא.
דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) היא מחלה שכיחה המופיעה בכ-1% מהאוכלוסייה והיא נפוצה יותר בגילאים מתקדמים. לרוב, המחלה מתבטאת בכאבים ונפיחות במפרקים, בעיקר במפרקים הקטנים של כפות הידיים וכפות הרגליים. בדרך כלל הכאבים מעירים משינה, והם מלווים בנוקשות של המפרקים (בעיקר בשעות הבוקר) והגבלה בטווח תנועה. לעיתים המחלה יכולה לערב גם מפרקים גדולים יותר - כתפיים, מרפקים, ירכיים, ברכיים, קרסוליים ועמוד השדרה הצווארי.
"באופן קלאסי, המחלה כוללת מעורבות של המפרקים אשר לעתים יכולה לגרום לשינויים בלתי הפיכים הנקראים דפורמציות. עם זאת, במקרים מסוימים ובייחוד במחלה מתקדמת, יכול להופיע תהליך דלקתי אוטואימוני באיברים אחרים כגון ריאות, לב, כליות, או עיניים. בנוסף, לעיתים קרובות יכולים להופיע תסמינים כלליים כמו חולשה כללית, הרגשה כללית רעה ועייפות מוגברת", אומרת פרופ' אורה שובמן, מומחית לראומטולוגיה מאוניברסיטת תל אביב וראש תחום מחלות השריר והשלד במכון לסקר רפואי בביה"ח שיבא, שמסבירה בכתבה זו על החשיבות של אבחון וטיפול מוקדם במחלה וגם על אפשרויות הטיפול.
מדוע חשוב לאבחן את המחלה מוקדם?
לטענת פרופ' שובמן, ישנה חשיבות רבה באבחון מוקדם של המחלה וטיפול בה. שלושת החודשים הראשונים מתחילת התסמינים מהווים חלון תרפויטי (therapeutic window) חלון הזדמנויות שמהווה את הזמן המיטבי לתחילת הטיפול במחלה. עם זאת, לפי הספרות הבינלאומית רק כרבע מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מתחילים טיפול בתקופה זאת.
לפי המחקרים בנושא, התחלת הטיפול תוך 3-6 חודשים מהתפרצות המחלה יכולה לשפר באופן משמעותי את המהלך של המחלה, כולל שיפור משמעותי יותר בתסמינים, האטה של התהליכים הדלקתיים אשר גורמים נזק למפרקים, ומניעת נזקים בלתי הפיכים. כאשר מתחילים את הטיפול מוקדם, הסיכוי להגיב לטיפול הינו גבוה יותר, כמו גם הסיכוי להגיע להפוגה של המחלה או לפעילות נמוכה שלה. בפועל, לפי הספרות הבינלאומית, לוקח בממוצע 6-7 חודשים מתחילת התסמינים ועד קביעת האבחנה, כאשר במקרים נדירים האבחון יכול להתבצע גם לאחר שנתיים.
האיחור באבחנה נובע במקרים רבים מתסמינים שאינם טיפוסיים, לדוגמה כאבי מפרקים ללא נפיחות, או כאשר ישנה מחלה התקפית עם הופעה ונסיגה לסירוגין של תסמיני הדלקת. בנוסף, האיחור בקביעת האבחנה יכול לנבוע מפנייה מאוחרת של מטופלים לבדיקת רופא משפחה או ראומטולוג.
עוד מוסיפה פרופ' שובמן כי דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה דלקתית כרונית אשר מעלה את הסיכון לטרשת עורקים מואצת, אשר גורמת בין היתר להתקף לב ולשבץ מוחי, ועל כן התחלת טיפול נוגד דלקת בשלב מוקדם יכול להקטין גם את התחלואה הנלווית הזאת.
איך מאבחנים דלקת מפרקים שגרונית? איזו הערכה מומלץ לבצע בזמן קביעת אבחנהה?
"האבחנה נקבעת בדרך כלל על ידי רופא/ה ראומטולוג/ית, תוך התייחסות לתלונות של המטופל/ת ולבדיקה גופנית אשר מדגימה ממצאים אופייניים כמו נפיחות, רגישות, הגבלה בטווח תנועה במפרקים ו/או עיוות שלהם. במקרים של מחלה ממושכת, ניתן לזהות גם נודולים (קשריות) תת-עוריים, או לשמוע חרחורים בעת האזנה לריאות במידה ויש מעורבות ריאתית. כמו כן, בדיקות דם שונות מסייעות לקביעת האבחנה, כולל בדיקות Anti-CCP ו-RF.
גם בדיקות דימות מהוות שלב חשוב בקביעת האבחון ובהערכת החומרה של המחלה, וניתן לבצע בדיקות כגון צילומי רנטגן, CT, אולטרסאונד מפרקים, ובמקרים מסוימים גם MRI. לדוגמה, במחלה מתקדמת, ניתן לזהות ארוזיות (מצב המעיד על נזק שנגרם למפרק) והיצרויות של המרווח המפרקי בצילומי כפות ידיים ורגליים, והצילומים יכולים לסייע במעקב אחר התקדמות המחלה.
ניתן לבצע גם אולטרסאונד מפרקים אשר יכול להעיד על דלקת ברקמה התוך-מפרקית, ודבר זה רלוונטי בייחוד כאשר מופיעים כאבי מפרקים בעלי אופי דלקתי אך ללא ממצאים אינדיקטיביים בבדיקה גופנית. אולטרסאונד מפרקים מאפשר גם להבדיל בין דלקת מפרקים שגרונית לבין דלקת מפרקים מסיבה אחרת, כמו ספונדילוארטריטיס - קבוצה של דלקות מפרקים אשר מערבות את מפרקי עמוד השדרה ואת המפרקים הפריפריים.
"חשוב לציין כי כאבי מפרקים ודלקות מפרקים יכולים לנבוע מסיבות רבות, כולל שחיקה של הסחוס, מחלות דלקתיות אחרות כגון זאבת, מחלות ממאירות ועוד. על כן, חשוב לבצע אבחנה מבדלת מדויקת כדי לזהות את הסיבה לכאבים ולתת טיפול מתאים", מוסיפה פרופ' שובמן.
מעבר לקביעת האבחנה עצמה, חשוב לבצע סקירה של תסמינים אשר עשויים להעיד על מחלות ראומטיות נוספות, כגון תסמונת סיוגרן אשר מתאפיינת ביובש בעיניים ובחלל הפה, וכן לבצע הערכה של מגוון מערכות האיברים בגוף ומידה ויש תסמינים אשר מעידים על מעורבות שלהם.
איך נהוג לטפל בדלקת מפרקים שגרונית?
"מטרת הטיפול היא להגיע להפוגה בתסמינים, אך במידה וזה לא מתאפשר - להגיע למצב שבו יש פעילות מועטה של המחלה ככל הניתן. במרבית המקרים, הטיפול הראשוני כולל תרופות אשר נקראות DMARDs (Disease modifying anti-rheumatic drugs, תרופות אשר משנות את מהלך המחלה הראומטית). בשלב ראשון, נהוג לטפל ב-DMARDs סינטטיים, כטיפול בלעדי או בשילוב עם טיפול זמני בסטרואידים, כתלות בחומרת המחלה", מסבירה פרופ' שובמן.
במידה ואין תגובה לקו הטיפול הראשוני, ניתן לבחון אפשרות של טיפול מתקדם יותר. בעשור האחרון חלה מהפכה בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית, ונוספו תרופות רבות אשר ניתן להשתמש בהן כאשר התרופות מהקו ראשון אינן יעילות מספיק. בנוסף לתרופות סינטטיות, ישנן גם תרופות מתקדמות יותר אשר נקראות DMARDs ביולוגיים, וכן תרופות המכילות מולקולות קטנות. כמו כן, לעיתים קרובות מומלץ לשלב תרופות מהקו השני עם תרופות סינטטיות מהקו הראשון.
"על מנת לבחור את התרופה הנכונה, בין אם היא סינטטית או ביולוגית, חשוב ביותר להעריך את חומרת המחלה, גורמי הסיכון הפרוגנוסטיים ומחלות הרקע, מאחר שבחלק מהמצבים לא ניתן לתת טיפול זה או אחר", מסבירה פרופ' שובמן. התאמת טיפול אישי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית הוא אחד הגורמים החשובים ביותר אשר משפרים את הפרוגנוזה של מחלה.
"גם לאחר קביעת האבחון והתאמת הטיפול, יש צורך להישאר במעקב הדוק של ראומטולוג/ית, בדרך כלל כל 3 חודשים, על מנת להעריך את התגובה לטיפול וכדי לזהות מצבים שבהם המחלה מתקדמת למרות הטיפול. במידה והטיפול התרופתי הנוכחי אינו מצליח להגיע לתוצאות הרצויות, חשוב לשנותו את הקו הטיפולי בהתאם. סיבה נוספת למעקב הצמוד היא שלתרופות האלו עלולות להיות תופעות לוואי שחשוב לזהות אותן מוקדם", מסכמת פרופ' שובמן.
לסיכום, דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה שכיחה יחסית בקרב האוכלוסייה הבוגרת, ומעבר לפגיעתה באיכות החיים, היא גם עלולה לפגוע במפרקים ולערב איברים ומערכות אחרות בגוף. איחור בקביעת האבחנה עלולה להוביל לסבל רב, לעיכוב בהתחלת הטיפול ולפגיעה בתי הפיכה בחלק מהמקרים. בשנים אחרונות חלה מהפכה בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית, וקיים מגוון רחב של תרופות מהקו ראשון ומהקו השני אשר עשויות לשפר באופן משמעותי את הפרוגנוזה של החולים, אך חשוב לבצע התאמה אישית של הטיפול בהתאם למאפיינים של כל מטופל".
פרופ' אורה שובמן הינה מומחית בראומטולוגיה וברפואה פנימית. פרופ' שובמן הינה ראש תחום מחלות השריר והשלד במכון לסקר רפואי בבי"ח שיבא תל השומר. בנוסף, פרופ' שובמן הינה ראומטולוגית בכירה במרכז למחלות אוטואימוניות וביחידה הראומטולוגית בבי"ח שיבא.