ארתרוסקופיה של מפרק הירך
הפגיעה הנפוצה ביותר במפרק הירך בספורטאים אשר נדרשת לעיתים לטיפול כירורגי על ידי ארתרוסקופיה של מפרק הירך היא קרע של לברום (Labrum) מפרק הירך. על פי רוב, קרע זה נגרם כתוצאה מתסמונת "צביטה פמורואצטבולרית" (femoroacetabular impingement syndrome). מדובר למעשה במצב בו קיימת מכאניקה לקויה בתנועות של מפרק הירך בספורטאים צעירים (הגיל האופייני לסימפטומים הוא 17 - 40) אשר גורמת לקרע במפרק הירך ופגיעה בסחוס הירך. המכאניקה הלקויה היא בדרך כלל תוצאה של התבלטות עצם חריגה בצוואר הירך.
ניתן לציין מספר חידושים בתחום זה. ראשית, בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי בטכניקה הניתוחית הארתרוסקופית (ניתוח הנעשה בעזרת מצלמה זעירה ומספר חרירים קטנים סביב המפרק). הדבר מאפשר תיקון יעיל של הפתולוגיה הזו (תפירת קרע הלברום והסרת בלט העצם) וכתוצאה מכך עיכוב של תהליכי השחיקה בסחוס מפרק הירך כפי שהוכח במחקרים ארוכי טווח. שיעור החזרה לפעילות ספורטיבית לאחר ניתוחים אלה בספורטאים צעירים הוא גבוה.
שנית, שימוש בטכניקות הדמיית תלת-ממד, בדגש על CT (טומוגרפיה ממוחשבת), שימוש בתוכנות אנימציה מבוססות CT, ושימוש בהדפסות תלת-ממד מאפשרים הבנה מעמיקה של מבנה מפרק הירך, והירך לאורכה בכלל, הן במצב נייח והן בתנועה. אמצעים אלה מאפשרים הבנת העיוות הגרמי (עיוות מבנה העצם) בצורה מדויקת טרם הניתוח ותכנון מיטבי של הניתוח הנועד לתקן את העיוותים במפרק. יש חשיבות גבוהה לתכנון הניתוח בצורה מדויקת, מכיוון שהוכח כי הדיוק בהסרת בלט העצם (ולא רק תיקון הקרע של לברום המפרק) הוא מרכיב קריטי להשגת תוצאה מיטבית ארוכת טווח. מחקרים שהדגימו זאת עקבו אחר מטופלים שנותחו לאורך יותר מ- 10 שנים ופורסמו בעיתונות מדעית מובילה בעולם, כגון הירחון האמריקאי המוביל American Journal of Sports Medicine.
ארתרוסקופיה של מפרק הברך
הפעולות הנפוצות ביותר המבוצעות במפרק הברך בטכניקה ארתרוסקופית בקרב צעירים כוללות:
- שחזור רצועה צולבת קדמית (Anterior Cruciate Ligament, ACL reconstruction).
- תפירת מניסקוס הברך (Meniscus).
- שחזור סחוס המפרק (Articular Hyaline Cartilage).
ניתן לציין מספר חידושים בתחום זה: שחזור רצועה צולבת קדמית: אחד האתגרים החשובים בניתוח זה בספורטאי צעיר אשר סובל מקרע מלא של הרצועה (גיל מנותחים עיקרי נע בין 16 ל- 35 שנים), הוא יצירת רצועה תפקודית חדשה במפרק, אשר תהיה יעילה ויציבה לאורך שנים רבות ולא תעבור קרע חוזר לאחר הניתוח. מחקרים רחבי היקף אשר נעשו בשנים האחרונות במרכזים מובילים בעולם מלמדים אותנו מהו השתל המתאים ביותר לשימוש זה. הסתבר כי שימוש בשתל גיד פיקה (ובמידה מסוימת גם שתל גיד ארבע ראשי) מאפשר חזרה לפעילות ספורט עם שיעור קרע חוזר נמוך ביותר. שימוש בשתל גיד מיתר (המסטרינגס) הוא אפשרות נוספת לשחזור הרצועה, ואולם במקרה זה הסתבר כי מומלץ לבצע בניתוח גם תוספת של שחזור רצועה אנטרולטראלית כדי לצמצם קרע של השתל גיד מיתר (המסטרינגס). זאת בהתאם לממצא שהדגים כי שימוש מבודד בשתל גיד מיתר נוטה להיקרע בשכיחות גבוהה יותר משתל גיד פיקה בספורטאים צעירים.
תפירת מניסקוס הברך: פעולה זו תופסת מקום מרכזי יותר בעשור האחרון והוכח כי היא יעילה במקרים רבים ומסייעות לצמצום משמעותי של הסיכון להתפתחות שינויים שחיקתיים בסחוס המפרק, וזאת בהשוואה לכריתה של המניסקוס אשר הייתה מקובלת יותר בעבר. ישנן מספר שיטות לביצוע תפירות מניסקוס, כאשר שיפורים תכופים בטכניקות אלה מאפשרים ביצוע תפירה מיטבית עם סיכון נמוך לקרע חוזר של המניסקוס הנתפר.
שחזור סחוס המפרק: זהו נושא "חם" מאוד בעשור האחרון מבחינה מחקרית וקלינית ואין ספק שנעשית בו התקדמות טכנולוגית משמעותית בהשוואה לעשורים קודמים. קיימת התפתחות של טכניקות חדשניות לשחזור סחוס הנלקח מהמטופל עצמו (השתלה אוטולוגית) על מנת למלא חסר סחוס באזור ממוקד במפרק. לכך יש חשיבות גדולה, מאחר שתהליך שחיקה של הסחוס המפרקי הינו תהליך בלתי הפיך המוביל לפגיעה תפקודית מתמשכת.
ארתרוסקופיה של מפרק הקרסול
הפעולות הנפוצות ביותר המבוצעות במפרק הקרסול בטכניקה ארתרוסקופית בצעירים כוללות:
- תיקונים של פגיעות סחוס במפרק (Osteochondral Lesions, OCL). פגיעות סחוס אלה אופייניות בקרסול בעיקר לעצם ה"תאלוס".
- הוצאה מהמפרק של גופיפי עצם וסחוס חופשיים.
- הוצאת בלט עצם חריג מחלק אחורי של המפרק (Os Trigonum) היוצר "צביטה" אחורית (Posterior impingement) או מחלק קדמי של המפרק בשוליים הקדמיים של עצם השוק (טיביה) היוצר "צביטה" קדמית (Anterior impingement).
ניתן לציין חידוש עיקרי בתחום זה: ארתרוסקופיה עם מחט (Needle arthroscopy): בשנים האחרונות חלים שיפורים משמעותיים בשימוש בטכניקה זעיר-פולשנית אשר מאפשרת פעולות אבחון וטיפול במפרק במכשירים זעירים עוד יותר מאלו המוכרים. במקום חדירה למפרק עם מצלמה סטנדרטית בקוטר של כ- 4 מ"מ המוכרת בניתוחי ארתרוסקופיה, הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לבצע פעולות אבחון וטיפול בשימוש במכשירים חד-פעמיים בקוטר של מחט (1-2 מ"מ). פעולות אלה ניתנות לביצוע אף במרפאה וללא צורך בהרדמה כללית. תחום זה צפוי להשתפר עוד יותר בעשור הקרוב והוא מיועד בשלב זה בעיקר למפרקי ברך וקרסול. כיום הוא בשימוש בעיקר לצורך אבחון פגיעות סחוס במקרים בהם בדיקת MRI אינה מדויקת או על מנת לאבחון סיבת כאב לא ברורה במפרק לאחר ניתוח.
לסיכום, במהלך העשור האחרון ניתן להצביע על התקדמות משמעותית בהבנת פתולוגיות ופציעות ספורט שונות במפרקים, וביכולת של המנתח לתת מענה כירורגי לא רק לפציעה עצמה אלא גם לגורמים מבניים אשר הובילו ליצירת הפציעה. כל זאת מתאפשר הודות להתפתחות שיטות הדמיה מודרניות וטכניקות אבחון זעיר פולשניות. ניתן להניח כי בעתיד ישולבו גם טכנולוגיות רובוטיות מבוססות הדמיה מתקדמת ואולי אף בינה מלאכותית, וכך השילוב בין הידע ההולך ומעמיק והסקרנות האנושית לבין הפיתוחים הטכנולוגיים יציבו בפנינו עתיד מבטיח.