גפן: "למדתי בשביל להגיע לטופ, אני חייבת לחזק את עצמי מבפנים, להאמין שאני מסוגלת ולצבור ניצחונות קטנים, בדרך לניצחון הגדול"
מה הדבר הראשון שאת זוכרת משבעה באוקטובר?
יעל: "התעוררתי בבום ואז פשוט רצתי למיגונית יחפה. זה היה כמו סוויץ' של פייט, ואת מבינה שקורה משהו, אבל את לא מתארת לעצמך שפתאום זה יהיה עליך ופתאום הם כאן. גם כשהתפוצץ הרימון והכל היה מלא עשן ואפור, איכשהו קמתי כי אמרתי אין מצב שאני מתה, אני חייבת להמשיך לחיות בשביל ההורים שלי. בהתחלה הייתי על כבא גלגלים ולמרות זאת היה לי מאוד חשוב לעשות ספורט".
איך הספורט עזר לך לבנות את עצמך?
יעל: " אחרי הפציעה, התחלתי להתאמן דרך עמותת "בלב אחד" שזו עמותה שיקומית לפצועי צה"ל וזה בכל פעם צעד קטן ועוד ניצחון קטן כזה. פתאום התחלתי להתרגש מזה שהרגל שלי קצת עלתה, שאני פחות צולעת. את פתאום לומדת להעריך דברים מאוד בסיסיים. להרגיש חזק זה ממש בריא לנפש וזה בא ביחד בסוף".
את חושבת שספורט חיזק אותך מנטלית?
גפן: " כן. חד משמעית, את בטח גם יודעת. זה בונה בעיקר ביטחון עצמי שאת יודעת שאת שווה ואת יודעת למה את מסוגלת".
איך למדת לקבל הפסדים?
גפן: " אני חושבת שאי- אפשר ללמוד מניצחון, כמו שאתה יכול ללמוד מהפסד ובאמת להסתכל על זה באופן כזה שהוא יותר פרקטי: מה אני עושה כדי שזה לא יקרה יותר ומתקדמים, ממשיכים הלאה".
איך את בונה את עצמך לקראת התחרות הכי חשובה בקריירה שלך?
גפן: "אני בווינגט כל יום, מהבוקר עד הערב. ברגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ולהיות הכי טובה בוו, אז זה פשוט לשים את זה במקום הראשון".