יבלות ויראליות - קיימים למעלה מ-100 זנים של וירוס HPV, הגורם לצמיחה מוגברת וממוקדת של העור לנגעים היכולים להיות כרוביתיים או חלקים. זנים מסוימים גורמים ליצירת יבלות במקומות ספציפיים, אולם כל העור יכול להיות מעורב. ל- 7-12 אחוזים מכלל האוכלוסייה יהיו יבלות ויראליות, כאשר בילדים הן יכולות להגיע עד לכדי 20 אחוז. שיא ההופעה יהיה בין הגילאים 12-16. אין למחלה הזו נטייה גנטית וגם לא שכיחות בעונות מסוימות, אולם לילדים בעלי מערכת חיסונית חלשה תהיה שכיחות מוגברת של יבלות כי המערכת החיסונית אינה מסוגלת להתמודד איתם. היבלות הווירליות אינן גורמות לכאב (למעט אלו בכפות הרגליים, המפריעות בהליכה) והן מהוות בעיקר בעיה אסתטית ומדבקות.
יבלות מסוג מולוסקום קונטגיוזום - קיימים 4 זנים של הווירוס הגורם לנגעים עגולים, מורמים מעל פני העור, לרוב בעלי שקע מרכזי, היכולים לבוא כמספר בודד ועד למאות נגעים, על פני כל הגוף.
שתי הקבוצות שכיחות בילדים ובעלות נטייה לחזור.
סימפטומים
יבלות מסוג HPV נחלקות למספר סוגים, כאשר שלושת הסוגים הנפוצים ביותר הם: יבלות שכיחות, יבלות שטוחות ויבלות בכפות הרגליים.
יבלות שכיחות - באות לידי ביטוי כנגע כרוביתי בעל פני שטח לא אחיד, מורם מעל פני העור, החל מגדלים של מילימטר אחד ועד למעלה מסנטימטר. המיקום האופייני שלהן יהיה בכפות ידיים סביב לאצבעות, ועל פני הברכיים.
יבלות שטוחות - נגעים מורמים בעלי פני שטח חלקים. גודלם נע בין 1-5 מ"מ, ומספרם ינוע מנגעים בודדים ועד קבוצות של נגעים מרובים, כאשר הפיזור הוא בעיקר על הפנים והידיים.
יבלות בכפות הרגליים – בד"כ יופיעו כנגעים בודדים, הן יחסית גדולות ועבות יותר משאר היבלות, ויכולות לגרום להפרעה תפקודית-כאבים והפרעה בהליכה.
יבלות מסוג מולסוקום ייראו כנגעים המורמים מעל העור, חלקים, בד"כ בצבע העור או בצבע ורוד, בגודל 2-5 מ"מ אבל יכולים להיות גם למעלה מסנטימטר, נוקשים מעט למגע ומכילים בתוכם חומר לבן נוקשה. בד"כ יבלות אלו שכיחות בילדים מגיל שנתיים ועד גיל 7, כאשר השכיחות הגדולה ביותר היא בסביבות גיל 5. בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית יחסית של הדבקה במולוסקום.
איך נדבקים?
ההדבקה של יבלות מסוג HPV יכולה להיות ממגע ישיר או מגע עקיף, כמו גם הדבקה עצמית - ילד שיש לו יבלת ויראלית ייגע בה או יגרד אותה וידביק את עצמו במקום אחר. ההדבקה של יבלות מסוג מולוסקום גם היא נעשית ע"י מגע ישיר או עקיף, בדרך כלל בבריכות, במים או במשטחים, וכן על ידי שימוש במגבות וציוד משותפים. לעיתים קרובות נראה מספר ילדים בתוך המשפחה שכולם לוקים ביבלות.
איך אפשר למנוע?
המניעה של יבלות מסוג HPV, כמו גם יבלות מולוסקום, תיעשה ע"י שמירה על היגיינה וחוסר מגע ישיר עם היבלות אותן נושאים ילדים אחרים. כמו-כן, הקפדה על ציוד אישי של כל ילד כגון מגבות ובגדים משלו, ולהימנע מללכת יחפים בבריכות, בבית או בגן.
דרכי טיפול
יבלות מסוג HPV - בלמעלה מ-50 אחוז מהמקרים תהיה החלמה ספונטנית, אולם ההחלמה עשויה לארוך בין מספר חודשים עד למעלה משנתיים, ויש לקחת בחשבון את הסיכונים: הפרעה אסתטית, הדבקה עצמית מאותו הנגע והדבקת ילדים אחרים.
דרך הטיפול הנפוצה ביותר היא הצורה ההרסנית - הורסים את הנגעים ע"י מספר שיטות: מריחה של משחות או נוזל על היבלת למשך תקופה מסוימת, ולאחר מכן הסרה ע"י שפשוף שלהן, או צריבת היבלות בחנקן נוזלי או במחט חשמלית, שהיא אחת מצורות הטיפול הנפוצות ביותר. במקרים בהן שיטות אלו אינן יעילות, ביחוד ביבלות גדולות ועיקשות בכפות הרגליים, פונים להסרה מכאנית ע"י קיורטאז, שהוא הסרת הנגע על ידי מכשיר דמוי כפית קטנה, וצריבה חשמלית, או על ידי שימוש בלייזר. טיפול זה יכול להותיר סימן, אם כי לרוב התוצאה האסתטית הינה מספקת.
שיטות נוספת הנמצאות פחות בשימוש הן טיפול בהיפנוזה ע"י רופא שהוסמך לכך, וטיפול פוטודינמי, בו מורחים על היבלת חומר מסוים ומקרינים אותה באורך גל ספציפי. במקרים קשים וחוזרים ניתן להשתמש במתן תרופות דרך הפה, תרופות שבמקור לא יועדו לשם טיפול ביבלות אך נמצא כי הן יעילות בחלק מהמקרים.
יבלות מסוג מולסקום - גם כאן קיימת אסכולה שסבורה שאין צורך לטפל ביבלות אלו, היות והווירוס יכול לחלוף לבד תוך מספר שבועות ועד לשנתיים. אולם הסכנות הן: הדבקה עצמית, הדבקת הסביבה, וסיבוכים שנובעים כתוצאה מהווירוס: הנגעים עצמם יוצרים פעמים רבות גירוי ואדמומיות של העור, הגרד יכול לגרום לדימום או זיהום של הנגעים עד לידי יצירת זיהום של העור והרקמות הרכות או יצירת מורסה. מצבים אלו ידרשו טיפול אנטיביוטי ולעיתים התערבות ניתוחית ובעקבות כך גם יתכנו הופעת צלקות לאחר ההחלמה.
בתחום הרגשי, ילדים להם יבלות ויראליות מפושטות עלולים להיקלע למצב שהורים לילדים אחרים ימנעו התקרבות של ילדיהם אליהם, כדי שלא יידבקו או יהוו מוקד ללעג לחבריהם. נגעים של מולסקום באזור הפנים יכולים להגיע לעיניים ולעפעפיים וליצור בעיות עיניים.
שיטות הטיפול כוללות שימוש בחומרים הרסניים כמו משחות או נוזלים הנמרחים על פני נגעי המולוסוקם, אך הם פחות מומלצים כיוון שיעילותם לא תמיד מספקת, והם כם יכולים לגרום לתחושת גירוי וכאב של העור. קיימים חומרים בעלי יעילות גבוהה יותר, אך הם עדיין יכולים לגרום לתגובה מקומית ודורשים מספר טיפולים המבוצעים על ידי רופא. אופציה נוספת היא הסרה מכאנית של הנגע ע"י קיורטאז' – מכשיר דמוי כפית מזערית. בתהליך עצמו נעשה שימוש בחומר מאלחש, ואז מסירים את הנגע של היבלת. הפעולה עצמה אינה כואבת עם אחוזי הצלחה גבוהים.
כיוון שמדובר בילדים, יש הכרח לבצע את כל הטיפולים בסביבה תומכת וללא כאב. חשוב שתהיה אוירה רגועה בזמן ההסרה, ושימוש בחומרים מאלחשים הנמרחים על גבי הנגע כדי שהפעולה תכאב כמה שפחות. במצבים מסוימים ניתן לבצע את הפעולה תחת טשטוש לזמן קצר.
לסיכום, ניתן לומר כי למרות שפעמים רבות היבלות הווירליות אינן מהוות הפרעה קשה ויכולות לחלוף עצמונית, אך ההיתכנות של סיבוכים הנוצרים בעטיים, פוטנציאל ההדבקה, והאספקט הנפשי מחייבים התייחסות רפואית לבעיה וטיפול בה.
*ייעוץ רפואי: ד"ר טל שניר, רופאה בכירה מחלקת ילדים. מנהלת מרפאת מתבגרים "דנה דואק".