מחקר חדש שנערך בהרווארד גילה כי צריכת שמן זית מקטינה את הסיכוי לדמנציה. הניסוי, שהוצג בכנס השנתי של איגוד התזונה האמריקאי, כלל קרוב ל-100 אלף משתתפים ונפרש על פני 28 שנים. ובו נמצא כי ללא קשר לאיכות התזונה הכללית של המשתתפים, צריכה של יותר מחצי כף שמן זית ליום הייתה קשורה לירידה של 28 אחוז בסיכוי לדמנציה, זאת בהשוואה למשתתפים שלא צרכו שמן זית.
כמו כן, התגלתה קורלציה בין החלפת כפית יומית של מיונז או מרגרינה בכפית שמן זית לבין סיכון נמוך ב-8 עד 14 אחוז לדמנציה. נוסף לכך, נמצא שבממוצע, אלה הצורכים שמן זית מנהלים אורח בריא יותר בהשוואה לאלה שלא, וידוע כי קרוב ל-50 אחוז ממקרי הדמנציה מקורם במחלות כלי דם, ששמן זית משפר את תפקודם. עם זאת, יש לציין כי המחקר עדיין לא עבר ביקורת עמיתים.
היתרונות של השמן עשויים לנבוע מתרכובות נוגדות חמצון הנמצאות בו, כמו גם בתועלת החיובית שהוא מספק לבריאות הלב וכלי הדם (השפעה עקיפה על בריאות ותפקוד המוח).
מי שנמצאים גבוה בדירוג צרכני השמן זית, הם הישראלים (2.8 ק"ג שמן זית לנפש בשנה) ושאר צרכני המטבח הים תיכוני כמו יוון, מדינות ערב, טורקיה, איטליה וספרד.
לצד שמן זית ישנם מאכלים נוספים שידועים בתרומה שלהם למוח וליכולת הזיכרון, בהם שוקולד מריר (70 אחוז מוצקי קקאו ומעלה), המכיל פלבונואידים ונוגדי חמצון המשפרים את זרימת הדם למוח.
לא להפסיק ללמוד
"לכאורה, קל לנו יותר להתחבר לפתרון תזונתי, מאשר לפעול בצורה אקטיבית לשיפור יכולות המוח, אך אף על פי שתזונה נכונה משפיעה באופן ישיר על תפקוד המוח, היא כמובן לא מספיקה כדי לשפר את הזיכרון", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון. "תזונה היא רק גורם אחד מבין כמה גורמים שמשפיעים על הזיכרון והתפקודים הקוגניטיביים שלנו, כגון שינה, פעילות גופנית, הפחתת לחץ, מעורבות בקשרים חברתיים והימצאות בתהליכי למידה", הוא מסביר.
לדבריו, המוח שלנו הוא למעשה רקמת תאים ולא שריר, אך מבחינה תפקודית ניתן לדמות אותו לשריר שאנו בונים בחדר כושר, שכדי לשפר את היכולות שלו, אנו צריכים לאמן ולחזק אותו ולצד זאת, לתמוך בו גם לאחר האימון. אחת הדרכים הטובות ביותר לשפר את תפקוד המוח היא להיות מצויים באופן יומיומי בתהליכי למידה שונים – לא בהכרח למידה פורמלית, אלא במובן הרחב יותר, שבה דרך חשיפה לגירויים חדשים אנו מקודדים, שומרים ושולפים מידע מהזיכרון. כך למעשה אנו משנים העיצוב הפנימי של המוח במובן החיובי, יוצרים מסלולי זיכרון חדשים ומחזקים מסלולי זיכרון קיימים.
את אחת הדוגמאות שממחישות את התרומה הרבה של תהליכי למידה שונים למוח אפשר לראות במחקר נהגי המוניות בלונדון, שבו נבדקה קבוצת מחקר של נהגי מוניות אל מול קבוצת ביקורת של נהגי אוטובוס. כחלק ממבחני ההסמכה של נהגי המוניות, טרם עידן אפליקציות הניווט, הם נדרשו בעבר ללמוד ולזכור אלפי רחובות ומקומות מוכרים בעיר. הממצאים במחקר הראו דרך בדיקת MRI שנערכה להם שנפח ההיפוקמפוס, מבנה מוחי המעורב ביצירת זיכרונות חדשים ובהעברתם לשמירה בזיכרון לטווח הארוך, נמצא גדול יותר משמעותית משל נהגי האוטובוסים שנוסעים מדי יום באותו מסלול באופן קבוע. למעשה, נהגי המוניות נדרשו ללמוד ולזכור מידע רב יותר, מה שהשפיע על מוחם מבחינה מבנית.
"חשוב להדגיש כי בתהליכי למידה אנו מערבים ומעוררים באופן יזום אזורי מוח רבים ושונים מעבר להיפוקמפוס ומחזקים את הקישוריות העצבית ביניהם", הוא מסכם, "מעשה, לצד השמירה על אורח חיים בריא, אחת הדרכים הטובות ביותר לשמור על מוח בריא וחזק לאורך זמן היא לחשוף אותו לגירויים חדשים ולא להפסיק ללמוד".