ככל שהמחקר על החיידקים שמשגשגים במעיים שלנו מתפתח, כך אנו מבינים כיצד המיקרוביוטה (כלל המיקרואורגניזמים שחיים במערכת העיכול או במערכות אחרות בגוף) משפיעה על כל היבט בחיינו, לא רק על בריאותנו הגופנית אלא גם על המחשבות והרגשות שלנו. מחקר חדש זיהה את הקשר בין שני סוגים של מיקרוביוטה במעיים והדרך בה הם משפיעים על תגובות רגשיות של אנשים. החוקרים טוענים כי זוהי הוכחה ראשונה להבדלים התנהגותיים הקשורים להרכב מיקרוביאלי בבני אדם בריאים.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
רוב המחקרים שבחנו עד עכשיו כיצד אורגניזמים משפיעים על רגשות נעשו על בעלי חיים. במחקרים אלו גילו המדענים כי הרכב החיידקים שנמצאים במעי של מכרסמים עלול להשפיע על התנהגותם של בעלי החיים. המחקר האחרון, שבראשו עמדה הגסטרואנטרולוגית קירסטן טיליש מאוניברסיטת UCLA הראה כי יש השפעה של הרכב החיידקים על תגובות רגשיות אנושיות.
החוקרים לקחו דגימות צואה מ -40 נשים בריאות בגילאים 18 ל -55. כאשר הדגימות נותחו, המשתתפות חולקו לשתי קבוצות על בסיס הרכב המיקרוביוטה שלהן.
באחת הקבוצות הייתה נוכחות דומיננטית של זן מסוים של חיידק הנקרא "בקטרואיד" (חיידק שנמצא לרוב במערכת העיכול ובפה), ובקבוצה השנייה היו יותר הרכבי חיידקים מזן "פרבוטלה" (חיידק שנמצא בחלל הפה, בנרתיק הנשי ובמעי הגס). לאחר מכן, הצוות סרק את מוחן של המשתתפות באמצעות דימות תהודה מגנטית - MRI, תוך הצגת תמונות שנועדו לעורר תגובה רגשית חיובית, שלילית או נייטרלית.
החוקרים מצאו כי לקבוצה עם חיידק הבקטרואיד במעיים, נראתה צפיפות של חומר אפור בקליפת המוח הפרונטלית ואזור האינסולה – אזורים במוח שמעבדים מידע מורכב, וגם נפח גדול יותר של ההיפוקמפוס, המעורב עם זיכרון. לעומת זאת, אצל נשים עם רמות גבוהות יותר של חיידק הפרבוטלה היה נפח מצומצם יותר באזורים אלה של המוח, אך נראו יותר קשרים באזורים במוח הקשורים לרגשות, קשב וחושים. כאשר הראו לנשות הפרבוטלה את התמונות השליליות, הייתה להן פעילות נמוכה יותר בהיפוקמפוס, אך הן דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרדה, מצוקה ועצבנות לאחר שהתבוננו בתמונות.
עוד ב-mako בריאות:
>> זה המחיר שהגוף שלכם משלם על עבודה בלילה
>> ממלאים מחדש בקבוקי מים? תפסיקו עם זה מיד
>> חוקרים גילו משהו מדהים על שוקולד
לדברי החוקרים, הסיבה יכולה להיות בגלל שההיפוקמפוס עוזר לנו לווסת את הרגשות שלנו, ולכן עם נפח קטן בהיפוקמפוס, אשר קשור ככל הנראה למיקרוביוטה של המעיים שלנו, דימויים שליליים עשויים לעורר תגובה רגשית יותר חריפה. "נפח מופחת בהיפוקמפוס והחיבור לתמונות שליליות עשויים להיות קשורים לעוררות רגשית מוגברת", כותבים המחברים במאמרם, "שינויים אלו הוצעו כתוצאה של קידוד הפרטים הקונטקסטואליים של הגירוי הנכנס, גירעון שנמצא ברקע של מספר הפרעות פסיכיאטריות, כולל דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית והפרעת אישיות גבולית, בעוד שהנבדקים במחקר זה היו בריאים, ייתכן שהדפוסים העולים מתוך ההרכבים החיידקיים מייצגים גורמי פגיעות".
חשוב לזכור שהמדגם במחקר היה מאוד מצומצם, ויידרשו מחקרים נוספים עם מספר גדול יותר של משתתפים לפני שנוכל להבין לעומק את הדברים. אבל ברור שמשהו מתרחש בין האורגניזמים במעיים שלנו לבין המחשבות והרגשות שאנו חווים, וככל שנקדים לחקור את זה, כך נבין עד כמה חזק באמת "המוח השני" שלנו.