דו"ח חדש של כתב העת האירופאי לרפואת עיניים מציג קשר בין בעיות ראיה בילדות לבין רקע סוציו-אקונומי נמוך בהווה, ואף בוחן את הקשר שבין ליקוי ראיה בילדות לכושר השתכרות עתידי ויצירת קשרים חברתיים. על פי הנתונים, משפחות עם הכנסה נמוכה ורמת השכלה אימהית נמוכה הראו סיכון מוגבר לפתח קוצר ראייה משמעותי. הדו"ח פורסם לרגל יום הראיה הבינלאומי שחל בשבוע שעבר (14.10).
"בעבר הקשר החשוב והידוע למחקר היה בין חינוך וריבוי שנות לימוד לבין התפתחות קוצר ראיה", מרחיבה אורטל סבג, אופטומטריסטית בכירה ומנהלת חטיבת מחקרים ב- CooperVision. "לימוד רב יותר, ושנות לימוד ממושכות, ביחוד בילדות המוקדמת, בה העין מצויה בשלבי התפתחות, נחשבו כגורם סיכון להתפתחות של קוצר ראיה מאחר ולימוד – הן מקריאה והן מול מסך – מצריך שעות ארוכות של הסתכלות למטרה קרובה, באופן שלא מאפשר לעין הצעירה לתרגל ראיה למרחק".
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
בשנים האחרונות מתחילים להתפרסם יותר ויותר מחקרים אשר מצביעים על שינוי במעמדם של הסובלים מבעיות ראיה. סנונית ראשונה שהצביעה על הקשר כבר ב-2018 היה מחקר מקיף של כתב העת הבריטי לרפואת עיניים, שבחן 5711 ילדים והראה תוצאות מדהימות – ילדים שסבלו מקוצר ראיה נטו גם לסבול מ-BMI גבוה, לבלות פחות זמן בחוץ, ולהשתייך למשפחות בעלות רקע סוציו-אקונומי נמוך. הדו"ח החדש של כתב העת האירופאי לרפואת עיניים מחזק את הקשר שמצא המחקר הבריטי הראשוני תוך הצגת נתונים זהים ממדינות נוספות מסביב לעולם. על פי הנתונים, ילדים עם קוצר ראייה נמצאו כבעלי סיכוי גבוה יותר לגור אצל הורים לא נשואים ובבית שכור.
לפחות שעה וחצי ביום בחוץ
את ההבדל המעמדי של ילדים הסובלים מקוצר ראיה כיום לעומת העבר ניתן לתלות בהבדל משמעותי שרוב ההורים אולי לא מבינים עד כמה הוא קריטי בהסתברות לקוצר ראיה – 'שהייה מחוץ לבית'. אם בעבר כל הילדים, הן ממשפחות בעלות חוסן כלכלי וגם כאלו שאינן, היו משחקים בשעות אחר הצהריים מחוץ לבית, כיום ילדים ממשפחות מוחלשות הולכים פחות לחוגי ספורט, קייטנות, בריכות ופעילויות חוץ. מה שמסביר גם את הקשר ההולך ומתבסס במחקר שבין ילדים עם BMI גבוה לבין ילדים הסובלים מקוצר ראיה.
אם לפני שנת הקורונה עוד ילדים פחות בילו מחוץ לבית, השנה האחרונה רק האיצה את האלמנט של שהייה ממושכת בבית, דבר שהביא להידרדרות נוספת במצב הראיה של ילדי ישראל. מחקר ישראלי שבחן את מצב קוצר הראיה של ילדים ישראלים לפני שנת הקורונה בהשוואה למצב ראייתם לאחר הסגרים מצא שבשנה האחרונה חלה עליה של-30% בבעיות הראיה של הילדים. אז מה בכל זאת ניתן לעשות על מנת למנוע את הנזק? הפתרון הוא די פשוט:
"ניסויים מראים שילדים צריכים לבלות לפחות שעה וחצי ביום בחוץ, כל שעה נוספת תוריד את הסיכוי לקוצר ראיה בעוד 2%", ממליצה סבג.
למרות ששעה וחצי מחוץ לבית לא נשמעת כמו משימה מורכבת מידי להפקה, מחקרים שפורסמו בישראל מגלים כי - 58% מהילדים הישראלים נחשפים לאור יום פחות משעתיים ביום, ועל פי דו"ח שנתי של המועצה לשלום הילד 50% מהילדים מקבלים מהוריהם סמארטפון כבר בגיל 10 עד 12, ו- 43% מההורים אינם מגבילים את זמן המסך של ילדיהם.
"בעידן בו נראה שהקורונה הולכת להישאר איתנו עוד זמן רב זוהי הזדמנות לשינוי גם באופן שבו הילדים לומדים בבתי הספר", מסכמת סבג, "להעביר יותר שיעורים החוצה למשל וקיום יותר שיעורים המשלבים פעילות פיזית. מעבר ליתרונות בהיבט של הקורונה יש פה יתרונות משמעותיים נוספים לשמירה על בריאות ילדינו הן מבחינת הראיה והן מבחינת היבטים גופניים אחרים".