כבר חמש פעמים תרמה עדי את שיערה עבור חולות סרטן. היא הצטרפה לתורמות רבות, שתרומתן מאפשרת לנשים ולילדות חולות סרטן להצטייד בפאה שתכסה את קרקפן ראשיהן בזמן הטיפולים הכימותרפיים הקשים שהן עוברות.
לאחר שגזרה את שיערה בפעם השישית הצמה נשכחה במגירה ולא נשלחה בדואר לעמותת "זיכרון מנחם", המארגנת פאות עבור נשים חולות.
באופן מצמרר, בחלוף כשנה גילתה עדי שהיא עצמה חולה. "בגיל 28 גילו אצלי סרטן שד. הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגליי", היא מספרת. "באותו הזמן בעלי היה כבר חודשיים במילואים וניסיתי לתמרן לבד בין העבודה לילדים. אחד הדברים הראשונים שהרופאים המליצו עליהם הוא לקנות פאה, כי הנשירה מגיעה מהר מאוד וכשמתחילים טיפולים החולשות והכאבים מגיעים מיד, ואין כוחות להתרוצץ ולדאוג לפאה".
"זה היה רגע מטלטל, לא חשבתי שהשיער שגזרתי יכול לעזור לי בסוף"
באחד הימים היא פתחה את המגירה ואז נתקלה בצמה שנשכחה. "כשפתחתי את המגירה וגיליתי את הצמה, זה היה רגע מאוד מטלטל עבורי. לא חשבתי שהשיער שאותו גזרתי כדי לעזור למישהי אחרת יכול לעזור לי בסוף. הרגשתי שזה היה מעין מסר בשבילי - שנתינה ועזרה שאנחנו מעניקים לאחר יכולים לחזור אלינו בצורה הכי לא צפויה וברגעים שאנו הכי זקוקים להם", היא אומרת.
כשהשיער שלה החל לנשור בעקבות הטיפולים, היא החליטה להגיע למרכז העמותה בירושלים כשבידה הצמה שנשכחה במגירה. בסופו של דבר, הוכנה פאה המותאמת עבורה משיערה האישי. "הכתובת הראשונה שלי הייתה זיכרון מנחם. את הצמה הראשונה תרמתי בגיל 14, ומאז בכל שנתיים בערך, כשהשיער התארך, שלחתי אותו בדואר לעמותה כתרומה לנשים ולילדות שמתמודדות עם סרטן וזקוקות לפאה. כשהתחילה הנשירה המסיבית זה היה מאוד קשה עבורי. השיער הוא חלק כל כך משמעותי במראה שלנו. גם לילדים שלי היה קשה, בעיקר לילדה הגדולה שלי בת ה-4. כשחזרתי הביתה עם קרחת היא צרחה ובכתה. היא לא הסכימה להסתכל עליי. עשיתי לה הכנה לפי ההנחיות של העו״ס מהמחלקה, והראיתי לה את הפאה, היא מאוד התלהבה ממנה והתחלנו לעשות תסרוקות ולשים סיכות. עברתי איתה תהליך ארוך ולבסוף החלטנו לעשות טקס שבו היא זו שמביאה לי את הפאה.
"כשחזרתי הביתה עם קרחת הבת שלי צרחה ובכתה. היא לא הסכימה להסתכל עליי"
עדי
כיום, לאחר שהשלימה את הטיפולים והבריאה, עדי מתמקדת בהתאוששות ובשיקום. בימים אלה היא נמצאת במסע בחו"ל, המסמל תקופה חדשה בחייה. "היום אני נקייה מהסרטן אבל הטיפולים פגעו במערכות אחרות והשאירו חותם על הגוף ועל הנפש. אני ממשיכה את מסע ההחלמה שלי, וכרגע נמצאת בטיול ארוך בחו"ל יחד עם בעלי והילדים. הרגשתי שאחרי שנה משוגעת של סרטן אלים ומילואים ארוכים עם כמה סבבים, אנחנו פשוט צריכים זמן איכות משפחתי, כדי לפצות על הזמן שהחסרנו בשנה האחרונה. הטיול הזה מסמל עבורי מנוחה אמיתית, חלמתי עליו בימים הכי חשוכים וכואבים של הטיפולים".
לסיום, אומרת עדי כי היא מקווה שהסיפור שלה יעזור לנשים להבין עד כמה חשוב לתרום לאחרים. "למדתי שכל מעשה טוב יכול לעזור לא רק לאחרים, אלא גם לעצמנו, גם מבחינה רעיונית ולעיתים אפילו מבחינה מעשית".
לתרומות ניתן לפנות לצמה של עוצמה של עמותת זיכרון מנחם (בשיתוף Pantene).