אחרי הווידוי של קרן פלס: מהם הסימנים לאכילה רגשית

קרן פלס דיברה בכנות רבה על האכילה הרגשית וההשלכות שלה, אבל כדאי לדעת שכולנו אוכלים אכילה רגשית. וזו לא בעיה. מותר ליהנות מאוכל. הבעיה מתחילה כשהאכילה הרגשית היא ברירת המחדל, יומיומית ומשמשת נתיב מילוט מקשיים ומחוויות לא נעימות.

מה זה אכילה רגשית? אכילה שאיננה טבעית ומתוך חופש בחירה אלא שימוש באוכל לצרכים של הימנעות או הגברה של רגשות.

5 סימנים עיקריים לאכילה רגשית:

1. התעסקות באוכל מעבר למה שנחוץ לשם הנאה פשוטה ושובע.

2. האוכל משמש להימנעות מרגשות לא נעימים, מקונפליקטים וממחשבות שליליות.

3. אכילה בהיסח דעת ובחוסר מודעות לכמות האוכל.

4. אמירות כמו: האכילה גדולה ממני, זה חזק ממני – תחושה של חוסר שליטה.

5. אשמה, תסכול ואפילו ייאוש אחרי כל מופע של אכילה מוגזמת. 

סיבות לאכילה רגשית:

1. בגלל רגשות ודפוסים ישנים אוטומוטיים.
2. טשטוש כאב, רצון לגרש אי נחת וקושי להכיל רגשות לא נעימים
3. הגברת שמחה והתרגשות.
4. השפעה חברתית.

בשורש של הסיבות וכל ההסברים לאכילה רגשית יש גורם אחד מרכזי: חוסר יכולת להתמודד עם חוויות, רגשות ומחשבות לא נעימים.

המציאות היא שלא משנה כמה ננסה לברוח, כמה ננסה לשלוט וכמה סדנאות של חשיבה חיובית נעבור - חוויות לא נעימות וקשיים יגיעו. זה חלק מהחיים.

התרבות שבה אנחנו חיים מייצרת אשליות שאפשר לחיות חיים שאין בהם פער בין הרצוי למצוי. אמירות כמו "הכל אפשרי" ורשתות חברתיות המציגות עולם של אינסוף אפשרויות לאושר הנכסף שמחכה למעבר לפינה בקלי קלות – כל אלה נצרבים בתודעה.

בהיותנו אנושיים – החיים הם לא הקמפיינים הוורודים, ונמשיך להיתקל במצבים שבהם המציאות שונה מכפי שהיינו רוצים שהיא תהיה ורגשות לא נעימים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. מה שנקרא בבודהיזם – דוקהא. אי נחת.

יש אי נחת בחיים ויש לפתח בתוכנו יכולת להישאר ביציבות ולהכיל את אי הנחת במקום לראות בה איום ולהימלט לאכול כדי להתנחם.

התמודדות מיטיבה ויעילה עם אכילה רגשית

תרגול מיינדפולנס מכוון בדיוק למקום הזה – להסכים להרחיב את התודעה, כך נוכל להכיל ביציבות גם את הלא נעים ולא רצוי שכבר קורה. במקום תגובה הישרדותית של מאבק או בריחה נסכים להישאר ולהיפתח לחוויה הנוכחת.

עם זאת, חשוב להגיד שאכילה רגשית היא הרגל מנטלי שלעיתים נעוץ מאד עמוק בתודעה וכדי לשנות אותו דרושה עזרה מקצועית והרבה סבלנות לתהליך עמוק. פתרונות קסם אולי יעבדו לטווח הקצר, אבל אם אנחנו רוצים לעקור לא רק את ההתנהגות אלא גם את הסיבה להתנהגות - מדובר בתהליך עמוק ולא קצר כיוון שאכילה נוגעת במקומות הכי עמוקים ורגשיים בתוכנו.

כמה תרגולים שאפשר ליישם:

לפני האכילה. כשמתחיל הוויכוח הפנימי על האוכל:

1. עז"ה - עצירה, זיהוי, הכלה. כשמרגישים מועקה, רגע לפני שרצים למקרר - לעצור ולשאול: איזה רגש נוכח עכשיו? איזו מחשבה? תחושות גוף? וכל מה שעולה אומרים: ככה זה עכשיו וזה בסדר.
2. להוסיף ולשאול: למה באמת אני זקוק.ה עכשיו? מה יכול לנחם אותי שהוא לא אוכל?
3. לנשום שלוש נשימות קצת יותר עמוקות וקצת יותר ארוכות ולשים לב מה משתנה בתחושה.
4. לפני שאוכלים לשאול שתי שאלות: כמה אני רעבה עכשיו וכמה בא לי לאכול? חשוב! מותר לאכול גם כי פשוט בא לי. מה שמיטיב הוא המודעות והבחירה.
5. אם זיהיתי רגש, למשל תסכול, ובחרתי בכל זאת לאכול – אגיד לעצמי: עכשיו אני אוכלת את התסכול. ממש לתמלל את זה.
6. חמלה עצמית – אם אכלנו רגשית ואפילו אם היה בינג' פרוע - נדבר אל עצמנו באופן ידידותי. נשים על עצמנו יד רכה ונגיד: זה מה שיכולתי. זה בסדר. הלקאה, אשמה וביקורת רק מבטיחות שהאירוע הבא יגיע במהרה.

במהלך הארוחה:

1. לעולם לא לאכול ליד מסכים. כשאוכלים רק לאכול. אפשר לשים מוזיקה וליהנות.
2. להשהות את תחילת האכילה ולהפעיל את החושים - להתבונן בצבעים, בצורות ואפשר אפילו להריח.
3. אחרי לקיחת ביס - להניח את המזלג על הצלחת ולהתמקד בטעם, בתחושת המרקם.
4. לפני הארוחה, ואפשר גם באמצע, לשאול את שתי השאלות על הרעב וכמה בא לי.
5. כשאוכלים - לאכול ליד השולחן, לערוך ולארח את עצמנו לארוחה גם כשאנחנו לבד.