רויטל בן סדון, אשתו של שרון המאושפז במחלקת מונשמים מנובמבר, ולינה קופרמן שאביה מאושפז גם הוא באותה מחלקה, לא יודעות בימים האחרונים את נפשן. והן לא לבד: מחלקת המונשמים בה מאושפזים בני משפחתן, בנווה עמית ברחובות, עומדת להסגר עקב חוסר בתקציב, והידיעה הזו הכניסה אותן לטלטלה.
נווה עמית הוא למעשה דיור מוגן ברחובות, שיש בו גם מרכז גריאטרי עם מחלקת שיקום, מחלקה סיעודית, מחלקה סיעודית מורכבת ומחלקת מונשמים. "המקום, ששייך לקופת חולים מאוחדת, נמצא בגרעון והחליטו לסגור את שלוש המחלקות - סיעודי מורכב, מונשמים ושיקום שכבר נסגר ממש בימים אלה", אומרת, ננה ממסטבלוב אחות במחלקת מונשמים. "בסיעודי רגיל לא נוגעים כי יש הסכם עם הדיור מוגן, אבל שתי המחלקות הנותרות עומדות בסכנת סגירה. מדובר בגירעון של כ-12 מיליון שקלים. ממחלקת השיקום שכאמור נסגרה, חלק השתחררו הביתה וחלק הלכו למוסדות אחרים. אבל עם מונשמים זה הרבה יותר מסובך. יש כאן אישה שנמצאת כאן כבר 20 שנה במחלקת מונשמים".
"אסור לשכוח שמדובר גם במצב של מלחמה ואנחנו צריכים לתת מענה גם לחולים גריאטריים שהתפנו ממקומות אחרים, שלא לדבר על עשרות עובדים שיישארו ללא עבודה. כשהתחילה המלחמה קיבלנו הנחיה לשפץ דברים שלא היו תקניים, הוציאו על זה לא מעט כסף. רכשו גם מכונות הנשמה חדשות, וגם עליהן הוציאו לא מעט. יש לנו כרגע 16 חולים מונשמים, בסיעוד מורכב בערך 26 חולים, ובשיקום היו 36 חולים".
בעלה של רויטל הגיע למחלקה אחרי שבאוקטובר גילו לו זיהום במעי הגס. הוא עבר ניתוח, הדברים הסתבכו והוא הפך להיות מונשם כרוני. "היום הוא במצב טוב יותר. הוא אמור לעבור ממחלקת מונשמים לשיקום, אבל השיקום נסגר ואין לי מושג לאן נעבור", אומרת רויטל. "זה מקום מעולה, הצוות מדהים, אווירה של בית. שמענו על הסגירה ואנחנו בהלם. לא מעכלים את זה. השיפור שבעלי עבר במחלקה הוא עצום. הוא הגיע כשהוא לא מסוגל לאכול, הזינו אותו רק עם זונדה, ועכשיו הוא כבר מסוגל לאכול. הם עשו עבודה נפלאה. הוא לא יכול היה לזוז ובזכות הפיזיותרפיה הוא מתחיל ללכת. זה צוות שעושה עבודת קודש. אנחנו ממש לא יודעים לאן נלך מפה. אנחנו גם לא יכולים שזה יהיה מקום רחוק, יש לי ילד קטן בבית בן שש וחצי, הורים מבוגרים. אנחנו גרים בלוד שזה יחסית קרוב. חזרתי לעבוד חצי משרה כדי שאוכל להיות גם איתו וגם עם הילד. זה מקום שקיבל המון המלצות, יש פה יחס אישי, אני מאוד רגועה כשאני לא כאן".
אביה של לינה קופרמן ניצול שואה שרגלו נקטעה בגלל חיידק טורף, מונשם מאז חודש ספטמבר. הוא היה שבועיים בקפלן, ומשם עבר לנווה עמית. "שמעתי על המקום הזה דברים נפלאים ואנחנו גם גרים ברחובות, אז זה התלבש מצוין", היא אומרת. "אני בת יחידה והיה לי חשוב שאוכל לבקר אותו כל יום. כשהוא שם יש לי שקט נפשי, אני סומכת עליהם שהוא בידיים הכי טובות. הניקיון, היחס, זה כמו בית שני. יש שם בידוד לאנשים שמגיעים עם זיהום והם מאוד מקפידים. יש להם הרבה פעילויות כדי שלא יהיו כל הזמן במיטה. מפעילים להם את המוח. אבא שלי כבר התחבר לאנשים ואני ממש בכיתי כשהודיעו לי שסוגרים. גם הצוות לא יודע מה יהיה עליו. כל המשפחות בלחץ ואי ודאות. עד עכשיו היה כסף, למה עכשיו אין? מה יקרה לכל האנשים האלה? שלחנו מכתבים למשרד הבריאות, אבל אם זה עניין של כסף אז בטח זה לא יעזור".
ננה ממסטבלוב מוסיפה: "פניתי למשרד הבריאות ולא ענו לי. קיבלתי תשובה אוטומטית שיחזרו אלי בהקדם. אני פונה אליכם מדם ליבי בשמם של כל העובדים פה. אני אמצא עבודה אבל לא בתנאים שכבר יש לי פה. אנחנו חסרי אונים ומתוסכלים, זה כאילו לקחו לנו את הבית".
תגובת קופת חולים מאוחדת: "לצערנו הרב, המחלקות נמצאות בהפסדים גדולים ומשמעותיים זו תקופה ארוכה, כאשר כגוף ציבורי אין לקופה מקור לממן הפסדים אלה וכל גרעון שכזה בא על חשבון פעילות רפואית של הקופה. לכל מאושפז יימצא פתרון ראוי ומכובד, בתיאום מלא עם המשפחות. בנוגע לעובדים, ככל שיתאפשר יימצא להם פתרון תעסוקתי אלטרנטיבי בקופה. במידה והדבר לא יתאפשר, יוצעו להם תנאי פרישה טובים, וחשוב לציין כי מקצועות הבריאות הם מקצועות בעל ביקוש גבוה ומחסור בשוק, גם בזמן מלחמה. משרד הבריאות מעודכן ובתיאום איתם אנחנו דואגים לפתרון הולם לכל מאושפז."
תגובת משרד הבריאות: "משרד הבריאות יקיים דיון בנושא עם קופת חולים מאוחדת שהמוסד נמצא באחריותה במטרה למנוע את סגירת המוסד. בכל מקרה משרד הבריאות יוודא כי הרצף הטיפולי ישמר לכל המבוטחים".