יממה לאחר חילוצו המרגש של פרחאן אל-קאדי בן ה-53 משבי חמאס אחרי 326 ימים, הרופאים מביעים אופטימיות בנוגע למצבו. ד"ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל המרכז הרפואי סורוקה ומנהל במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים, מספר הבוקר בריאיון ל-mako בריאות כי מצבו הכללי של אל-קאדי טוב. "הוא מרגיש בסדר, הוא מאוד נרגש ולא ישן הרבה הלילה. הוא אמר לי הבוקר שהוא שמח להיות עם המשפחה שלו ונהנה מכל רגע שהוא רואה אור יום".
הד"ר מציין כי אל-קאדי צפוי לעבור הבוקר בדיקות נוספות. "ראשית בדקנו שלא התרחשה פגיעה פיזית משמעותית, ולאחר מכן הערכנו את מצבו התזונתי וכן את מצב המערכות הפנימיות – כבד, לב, כליות. על פניו לא ראינו קריסה של מערכת כזו או אחרת. אנחנו עדיין מבצעים בדיקות, ואם הכל יהיה תקין אני מאמין שנוכל לשחרר אותו כבר בהמשך היום הביתה להמשך טיפול ושיקום".
ד"ר שוורצפוקס מתייחס גם לשהייתו הממושכת של אל-קאדי במנהרות, כמעט ללא אור יום, ואומר כי התופעה מוכרת עוד משחרורם של חטופים אחרים. "אור היום חשוב לאדם, לעיניים, לעצמות. ברור שיש פה איזושהי פגיעה, אבל היא לא דרמטית וניתנת לטיפול ולהשלמה על ידי תוספי סידן וויטמין D".
לדבריו, גילו הצעיר יחסית של אל-קאדי, וכן בריאותו הכללית, תרמו להישרדותו בשבי. "מדובר בבן אדם צעיר, שנכנס לאירוע הזה חזק ובריא וזה בהחלט יתרון. כבר טיפלנו בחטופים מבוגרים שנחטפו כשהם סובלים ממחלות רקע, ואצלם זה נראה אחרת לגמרי. בצד הנפשי, אני לא יכול להגיד לך שלא קרה שום דבר, אבל פרחאן הוא איש מרשים וחזק".
ד"ר שוורצפוקס מספר כי פרחאן משתף בחוויותיו מהשבי, ומספר כי לא הפסיק לקוות שיגיעו לחלצו. "הוא מספר ומדבר הרבה. זה לא התפקיד שלנו לספר, אבל אני יכול להגיד שברור לנו שלאורך שהייתו בשבי הוא איבד את ממד הזמן במנהרות, אבל לא איבד את ממד המציאות. הוא הבין מה קורה, היה בשליטה, התפלל. הוא אמר שהוא היה בטוח שיגיעו בסוף לחלץ אותו - והוא צדק. אני אופטימי. זה לא הגבר החזק שנלקח מפה ב-7 באוקטובר, אבל הוא יעלה במשקל ויחזור לעצמו".
"ביקשנו מהמשפחות לחכות עם כמויות האוכל בגלל הסכנה שכרוכה בכך"
אתמול סיפרו קרובי משפחתו של קאדי לכלי התקשורת, כי הוא ירד במשקל באופן משמעותי ואף העיד על כך שבמהלך שהותו בשבי אכל בעיקר לחם, ולא בכל יום. עדויות דומות נשמעו גם מיתר החטופים ששבו מעזה. ד"ר סיגל פרישמן, דיאטנית ארצית של בתי החולים של הכללית, מבהירה כי מדובר במצב של הרעבה קיצונית שמצריך טיפול צמוד וממושך. "כדי שמערכות הגוף יעבדו כראוי, חשוב לא רק לספק אנרגיה – כלומר קלוריות; אלא גם מינרלים, ויטמינים, חלבונים ושומנים – רכיבים שלמעשה הגוף שלנו לא יודע לייצר באופן עצמאי, ולחם לבדו לא מספק אותם". לדבריה, פגיעה במאגרים אלה מובילה בין השאר לירידה במסת השריר, ולכך עלולות להיות השלכות על שרירי הרגליים, ואף על שרירי הנשימה והלב. "אני לא יודעת עם אילו חוסרים מתמודד פרחאן, אבל אנחנו יודעים שישנם ויטמינים שמחסור בהם עלול להוביל בהחלט גם לפגיעות נוירולוגיות, לרבות פגיעות במערכת העצבים ולפגיעה בראייה".
לטענת ד"ר פרישמן, במצב של הרעבה ממושכת חשוב לחזור לאכילה באופן מדורג ואיטי, בשל הסכנה העיקרית - 'תסמונת ההזנה מחדש' – סיבוכים מטבוליים וקליניים שנגרמים כתוצאה מצריכה מוגברת של מזון אחרי תקופה משמעותית של אכילה מועטה. "אנחנו מכירים את התופעה הזו מתקופת מלחמת העולם השנייה, אז שורדי שואה שעברו מהגטאות ומחנות הריכוז למחנות הבראה של האמריקאים, ואכלו מהר מדי ויותר מדי, התמודדו עם תופעות קשות ואף מתו מזה".
הד"ר מציינת כי התופעה מתרחשת לרוב בעת אכילה מוגברת של פחמימות וקלוריות בטווח הזמן הקצר לאחר הרעבה ממושכת. "זה באמת מסכן חיים כיוון שאכילה באופן כזה מביאה לשינויים דרמטיים במינרלים בגוף ובנוזלים, וחשוב לנו להדגיש את זה גם למשפחות של החוזרים. רק אתמול ראיתי שמשפחתו של פרחאן מיהרה להביא לו מיד בהגיעו כנאפה, ותיארתי לעצמי שבית החולים יתנגד, משום שזה מאוד מסוכן. כבר בנובמבר, בתקופה שיצאה לפועל עסקת החטופים הקודמת, כתבתי מכתב למשפחות החוזרים ולמשרד הבריאות, שעסק בתופעה הזאת. ביקשנו מהמשפחות לחכות עם כמויות האוכל בגלל הסכנה שכרוכה בכך".
ד"ר פרישמן מוסיפה כי הטיפול הנדרש כולל גם מתן של תוספי ויטמינים ומינרלים באופן מדורג על מנת לשקם את המאגרים החסרים ובלי לפגוע בשאר המערכות. "בימים הראשונים שבהם המטופל אוכל מחדש, הרופאים בודקים כל הזמן את המינרלים בגוף והאיזון שלהם, ומוודאים שאין נוזלים שהצטברו או בצקות שהתפתחו. עם הזמן, הוא יגביר את צריכת הקלוריות, החלבונים והשומנים, עד שיגיע לרמה שיוכל לאכול חופשי. זה ייקח זמן, אבל אנחנו מאמינים שאפשר לשקם את המאגרים שהתרוקנו".