דינה (שם בדוי), אחות כבת 64, מתארת מקרה יוצא דופן שאירע במהלך עבודתה: "לפני כשנה הגיע למחלקה לטיפול נמרץ גבר דמנטי בן 90 עם אשתו לצורך צינתור. לאחר שאשתו עזבה את המחלקה, הוא החל להשתולל ולהתפרע: בעט באוויר, פירק את הציוד שאליו היה מחובר, שלף את מחט העירוי ופירק את כל החיבורים למוניטור". לדבריה, הוא היה מבולבל מאוד, תקף וירק על הצוות הרפואי ולכן נאלצו לקשור אותו למיטה ברגליו ובידיו.
"נלחצתי מאוד וחששתי שהמטופל יפגע בעצמו ובאנשי הצוות"
עוד מספרת דינה כי לראשונה מזה 45 שנות עבודתה כאחות בבית החולים, נאלצה לטפל במטופל שאולץ להיקשר ב-4 גפיו, והדבר גרם לתחושות קשות. "נקרע לי הלב כשראיתי איך הוא נלחם, למרות הקשירות. מדובר באדם מבוגר אף יותר מהוריי, ולכן היה לי קשה להתמודד עם הסיטואציה הדרמטית והחריגה, אף שזה היה מעשה מוצדק". כמו כן, היא מספרת כי נלחצה מאוד וחששה שהמטופל יפגע בעצמו ובאנשי הצוות. "פחדתי שהוא יפגע בי פיזית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי חשש ממשי לחיי בגלל מטופל במשך שעות ארוכות שנראו לי כמו נצח".
בסיום המשמרת, לקראת חצות, היא הגיעה לביתה כשהיא מותשת לחלוטין - נפשית ופיזית. לדבריה, היא לא הצליחה להירדם לאורך כל הלילה בשל המחשבות אודות אותו אירוע. היא הייתה מוטרדת, מותשת, עייפה ומדוכאת. יום למוחרת, בשעה 23:00 התייצבה למשמרת נוספת, אז לפנות בוקר חשה מיחושים בבטנה וביקשה מקולגה לבצע א.ק.ג. בבדיקה אובחנו שינויים בפעילות הלב, ודינה הופנתה לחדר המיון, שם נקבע כי לקתה בהתקף לב. היא אושפזה במחלקת לב, עברה צנתור ושבוע לאחר מכן אף נאלצה לעבור ניתוח מעקפים.
למרות השתלשלות העניינים, הביטוח הלאומי לא הסכים להכיר בהתקף הלב כתאונת עבודה, בטענה כי הוא אירע כתוצאה מ"מחלה טבעית" ולא מהאירוע חריג שאותו חוותה. עורכת הדין מעיין יוחאי ממשרד מרקמן טומשין ושות' המייצגת את דינה, הגישה ערעור בשמה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, ובו נטען כי התקף הלב נגרם בשל אירוע חריג, במשמרת אשר במהלכה נאלצה להתמודד עם בן ה-90 שהשתולל, ולכן מדובר בתאונת עבודה.
לאחר הגשת התביעה, הביטוח הלאומי חזר בו והסכים להכיר בקשר שבין התקף הלב לאירוע החריג במשמרת, וקבע כי מדובר בתאונת עבודה. לאור ההסכמה, האחות תופנה לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות שממנו היא סובלת. בהתאם לכך, ייקבע גובה קצבת הנכות שלה תזכה כל חייה.