ולדיסלב בונגרט, בן 48 מכרמיאל, נמצא על ידי אשתו אנה ללא רוח חיים, ביום שישי לפני כשבוע וחצי (21 בפברואר) בביתו בכרמיאל. אנה וּולדיסלב עלו ארצה מאוקראינה בשנת 2006 עם בתם הקטנה סופיה. בארץ נולדה בת נוספת, אבלינה. בונגרט, בעברו פועל ייצור באלביט מערכות, עבר לפני כמה חודשים לעבוד ברפאל.
"הייתי אמורה לאסוף את ולדיסלב ואת אבלינה מהבית, אמרתי שאתקשר מלמטה. ניסיתי להתקשר כמה פעמים והוא לא ענה. עליתי הביתה, פתחתי את הדלת והבנתי מה קרה. חשבתי שהוא בטח בשנת צהריים של יום שישי, אבל זו הפעם השנייה שהחיים דופקים אותי. ולדיסלב היה בדיכאון מאז 7 באוקטובר. הוא היה תקוע בטבח והרגיש אשמה כבדה שלא נסע לדרום ולא הספיק להציל את סופיה. הוא לא טופל ברמה הנפשית כי הוא לא חשב שזה יעזור לו, הוא רצה להתגבר בעצמו ולא הצליח, הכאב היה גדול מדי. בחיים לא האמנתי שזה מה שיקרה, הוא לא היה בן אדם כזה".
"היינו משפחה יפה והיה לנו הכול"
סופיה בונגרט בת ה-21 נסעה למסיבת הנובה ונרצחה בשבת השחורה. "סופיה הייתה ילדה כל כך אחראית וטובה שאף פעם לא נכנסת למצבים שהיא לא יכולה לצאת מהם. לכן גם בשבת השחורה לא דאגתי לה בהתחלה ולא נלחצתי. להפך, בגלל המלחמה באוקראינה אני נכנסת כל בוקר לבדוק איפה נפלו שם טילים. בבוקר התקשרה אמא של חברה של סופיה שהלכה איתה למסיבה, נכנסתי לחדשות וראיתי את הכאוס במדינה, אבל עדיין לא נלחצתי, סמכתי על סופיה. היא שלחה את המיקום שלה מהכניסה לבארי ואז הפסיקה לענות. עדיין חשבתי שהיא בטח איבדה את הטלפון ותכף תמצא נייד אחר ותתקשר. כשלא שמענו ממנה למחרת, כבר התחלתי להילחץ.
"סופיה הכירה המון אנשים והייתה מבלה הרבה במסיבות, והחברים שלה נרתמו לחפש אותה אחרי הטבח. ביום שני שאחרי הטבח אחד מהם שלח לי הודעה שהגופה שלה נמצאה ושאל אם אני רוצה לדעת מה מצבה. אמרתי שכן והוא שלח לי תמונות של האוטו שלנו מול המיגונית בכניסה לבארי. סופיה יצאה מהמיגונית כדי לברוח והמחבלים ירו בה.
ב-7 באוקטובר, החיים של המשפחה התהפכו מקצה לקצה. "היינו משפחה יפה והיה לנו הכול. הכול היה מושלם לפני השבת השחורה. עלינו לארץ, הבאנו עוד ילדה למשפחה ואפילו חסכנו כסף והצלחנו לקנות דירה".
מה קרה בבית מאז הירצחה של סופיה?
"אחרי 7 באוקטובר כולנו היינו בשוק טוטלי. מצב קטסטרופלי. ולדיסלב לא טופל כי חשב שזה יעזור לו והוא רצה להתגבר בעצמו ולא הצליח, הכאב היה גדול מדי. בחיים לא האמנתי שזה מה שיקרה, הוא לא היה בן אדם כזה. ואני חושבת כל הזמן מה היה קורה אם כן היה מסכים לטיפול כי הטיפול עזר לי וגם לבתי הקטנה בת ה-13. מצאתי מטפלת שלא מתגוררת בארץ שמתמחה בטראומה ואובדן ודוברת רוסית ואנחנו מטופלות דרך הזום. היא מאוד עזרה לילדה שהחלה אחרי הטבח לפתח תופעות לוואי פיזיות מהפוסט טראומה. היא הפסיקה לאכול וכל הזמן הייתה מתעוררת בלילה עם בחילות. אחרי כמה טיפולים עם המטפלת חל שיפור ניכר. המדינה לא משתתפת בטיפול כי אני לא יכולה להגיש חשבונית מס וביטוח לאומי משפה רק מול חשבוניות. אנחנו כן מקבלים קצבה מביטוח לאומי.
"שואלים אותי מה שלומך, אני עונה בסדר אבל שום דבר לא בסדר. הילדה הקטנה שלי מתמודדת בלי אבא ובלי אחות. חצי משפחה הלכה. אנחנו נשרוד את התקופה אבל אני חייבת לצאת לעבוד בהקדם. נשארנו רק שתינו ואני המפרנסת היחידה עכשיו".
אובדנות היא תופעה שניתנת למניעה!
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.
נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן - בטלפון 1201* או סה"ר - https://sahar.org.il.
* התוכן בערוץ זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.
תגובות