תביעת ענק בסך של למעלה משני מיליון וחצי שקלים הוגשה לאחרונה נגד המרכז הרפואי שיבא (תל השומר) בגין רשלנות רפואית חמורה שהביאה לכאורה למותו בטרם עת של גבר בן 46.
אופיר בביש, נשוי ואב לשניים, עבד כטייס מסחרי, וכן כמדריך טיסה ובוחן טיס ברשות התעופה האזרחית. לפי הנטען בכתב התביעה, שהוגש על ידי משרד עורכות הדין גולדמן-מושקה, בביש סבל מעודף משקל, נטל אוזמפיק, והחל בשנת 2012 נהג לבצע בדיקות סקר תקופתיות במסגרת עבודתו כטייס.
לפני כשנתיים, בעת ששהה בביתו, איבד בביש הכרה לזמן קצר, ובעקבות כך החליטה אשתו כשהתאושש לפנות אותו באופן מיידי למרכז הרפואי שיבא. בדרכה לשם התקשרה לקופת החולים ותיארה לאחות את שהתרחש. "לפני 20 דקות ראה טלוויזיה, פרפר, גלגל עיניים ואיבד הכרה לכמה שניות, קרה בישיבה, פעם ראשונה, הוא בריא בדרך כלל. הרגיש עייף מאוד ואז התעלף, כשהתעורר הרגיש כבדות וסחרחורת, ללא סחרחורת כעת, מרגיש דקירות בראש", סיפרה.
מהתביעה עולה כי כשהגיעו השניים לבית החולים, בביש נבדק בחדר המיון על ידי סטאז'רית, ובוצעה לו בדיקת אק"ג, שממצאיה פוענחו על ידי הסטאז'רית בעצמה כמעידים על "פעימות מוקדמות עם ספק ביגמיניה", כלומר על הפרעת קצב לב.
בהמשך עבר בביש בדיקה נוספת, הפעם על ידי נוירולוג, שסבר כי אירוע אובדן ההכרה היה למעשה פרכוס מסוג אבסנס (ניתוק). זאת, לטענת התביעה, חרף הממצאים בתרשים האק"ג שהדגימו הפרעות קצב, וחרף קביעתו של הנוירולוג עצמו כי אין זה אופייני שאירוע ניתוק כזה יופיע פעם ראשונה בגילו. בשלב זה הורה הרופא לאשפזו להשגחה בלבד במחלקה הנוירולוגית, ללא טיפול וללא ניטור.
התובעים מדגישים כי ממצאים מדאיגים אלה חייבו בירור מיידי ואשפוז של בביש תחת ניטור במחלקה הקרדיולוגית או ביחידה לטיפול נמרץ, אך בפועל דבר מזה לא נעשה. עוד הם מוסיפים כי הממצאים, לרבות בדיקת האק"ג, לא הוצגו לרופא מומחה מתאים - רופא מתחום הרפואה הדחופה, הרפואה הפנימית או קרדיולוגיה.
בשעות הערב ובמהלך הלילה נלקחו מבביש מדדים, ובשעה 5 לפנות בוקר נכתב ברשומות הרפואיות כי הוא נצפה ישן במהלך הלילה ללא אירועים חריגים. ואולם, למרבה הצער, כעבור שעתיים הוא נמצא מת במיטתו בחדר בית החולים. בעקבות האירוע, בני המשפחה האבלים טוענים באמצעות עורכות הדין ליהיא גולדמן וגלית מושקה, כי חלה התדרדרות קשה במצבם הנפשי והפיזי.
"פרט לנטייה להפרעות קצב לא הייתה לו כל פגיעה בתפקוד הלב"
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של מומחה בקרדיולוגיה, ולפיה שתי הסיבות העיקריות האפשריות לאירוע של אובדן הכרה קצר (סינקופה), כפי שחווה המנוח, הן לבבית או נוירולוגית. לדבריו, כל חולה שעובר אירוע כזה חייב להיות מחובר למוניטור כדי לברר אם הפרעת קצב אכן אחראית לאירוע, בייחוד אם בבדיקת אק"ג נצפים ממצאים מרמזים שמעלים את הסיכוי הסביר לכך, כמו במקרה הנוכחי. לטענתו, "רופאי בית החולים שיבא לא העלו את האפשרות הזאת, לא ביקשו ייעוץ קרדיולוגי, ולא אשפזו את המנוח בטיפול נמרץ תחת מוניטור כמתחייב". הוא מוסיף כי אין ספק שסיבת המוות אכן הייתה הפרעת קצב פרפור חדרים.
התובעים פנו גם לד"ר חיים גרנות, מומחה ברפואה פנימית וברפואה דחופה, לשעבר מנהל חדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם, שתמך גם הוא בטענת המשפחה כי בית החולים התרשל בטיפול במנוח. לדבריו, הפרעות הקצב זוהו על ידי הסטאז'רית, וגם הנוירולוג היה מודע לקיומן, אם כי אף אחד מהם לא אבחן כי הם היו למעשה הגורם לאירוע איבוד ההכרה הקצר, וכי מדובר במצב שעלול להתדרדר להפרעות קצב חמורות יותר, פרפור חדרים, אובדן הכרה ומוות.
ד"ר גרנות מוסיף כי אין לו ספק שתרשים האק"ג היה "צד את עינו של כל רופא מתחום הרפואה הדחופה, הרפואה הפנימית או הקרדיולוגיה", ואלה היו מאשפזים את המנוח ללא היסוס לניטור לבבי ולהשגחה במחלקה הקרדיולוגית או בטיפול נמרץ.
עוד קבעו המומחים בחוות הדעת כי לו היה המנוח מתאשפז כמחויב ומחובר למוניטור, הפרעת קצב נוספת שהביאה לפטירתו הייתה מתגלה תוך שניות מספר, המנוח היה מקבל מכת חשמל ובהסתברות של קרוב ל-100 אחוז חייו היו ניצלים. יתרה מכך, לדבריהם לאחר שהמנוח היה עובר השתלת דפיברילטור, הוא היה יכול לנהל אורח חיים תקין, לשוב לעבודתו כטייס מסחרי וכן לבצע פעילות גופנית מלאה, היות שפרט לנטייה להפרעות קצב לא הייתה לו כל פגיעה בתפקוד הלב.
התביעה הוגשה, כאמור, לאחרונה לבית המשפט המחוזי בלוד, טרם הוגש כתב הגנה מטעם בית החולים.
מדובר במקרה בו מטופל בעל מחלות רקע, הידרדר בצורה פתאומית אשר לא ניתן היה לצפותה.
לאורך כל הדרך התנהלנו בשקיפות מלאה מול משפחתו, ביושרה, וברגישות המתבקשת.
אנו משתתפים בצער המשפחה ונמשיך ללוותה ככל שידרש".