לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים בילינסון, בגין הזנחה לכאורה של מטופל בן 54, שנותר בעקבות כך עם נכות קשה ושיתוק בגופו.
המקרה אירע לפני כארבע שנים, אז שימש עבד אלחמיד אלרזאק כנהג מונית. לפי כתב התביעה, שהוגש על ידי משרד עורכי הדין רובינשטיין-יקירביץ, בעת שחיכה ללקוח התמוטט אלרזאק באופן פתאומי ולקה בשבץ מוחי. כוחות מד"א שהגיעו למקום מצאו אותו מחוסר הכרה, ופינו אותו לבית החולים בילינסון, שם התברר כי הוא סובל מדימום מוחי, מעלייה בלחץ התוך גולגלתי וכתוצאה מכך גם מיתר לחץ דם.
לדברי המשפחה, חרף ממצאי הבדיקות שהעידו על המצב החמור, אלרזאק נבדק רק כעבור שעה על ידי רופאה, מתמחה בנוירוכירורגיה, שמצאה כי אינו פוקח עיניים לקריאה או לכאב. בשלב זה טילפנה המתמחה לרופא הכונן, שהחליט בשיחת הטלפון ועל סמך צילומים בלבד כי "בשל גודל הדימום ומיקומו, המטופל אינו מיועד להתערבות נוירוכירורגית".
הצוותים החלו לטפל באלרזאק בתרופה להורדת לחץ דם, שלטענת התובעים לא הביאה לשיפור במצבו, אך הצוות הרפואי לא פעל במהירות כמתחייב ורק כעבור 40 דקות שינה את התרופות. לדבריהם, לחץ הדם נותר גבוה עד ליום המחרת, ובהמשך הועבר אלרזאק לאשפוז במחלקה הפנימית, "כשהוא מונשם וללא פיקוח על יעילות ההנשמה". עורכי הדין מדגישים כי אף שהיה זה מצב חירום שמחייב הנשמה וניטור רציף בטיפול נמרץ, אלרזאק אושפז במחלקה פנימית והוזנח קשות.
עוד עולה מהתביעה כי בבית החולים מיהרו לחרוץ את גורלו של אלרזאק, וכבר בשעות הלילה המאוחרות, עוד לפני שאותרה משפחתו, פנו למתאמת ההשתלות בבית החולים, מתוך מחשבה שהוא מועמד מתאים לתרומת איברים. בשעות הבוקר, כשהגיעה המשפחה למקום, הסביר להם הצוות הרפואי את מצבו הקשה של יקירם, "וביקש את הסכמתם כי כאשר יוחמר מצבו יילקחו איבריו לתרומת איברים".
ואולם, בני המשפחה, חלקם רופאים בעצמם, התעקשו לקבל חוות דעת נוספת, ולשם כך פנו למומחים בתחום הנוירוכירורגיה מבית החולים רמב"ם. לאחר שאלה בחנו את המקרה והצילומים באופן מקיף, הם קבעו כי ניתן לטפל באלרזאק בטיפול תרופתי אינטנסיבי, ואף ציינו כי ישקלו התערבות כירורגית נוכח גילו הצעיר. בעקבות כך, בתוך זמן קצר, ובניגוד כאמור לטענת הצוות הרפואי בבילינסון שהעריך כי מצבו קשה ואין טעם בכל התערבות, הסדירה המשפחה את העברתו של אלרזאק לרמב"ם.
ואכן, זמן קצר לאחר שהתקבל בבית החולים, עבר אלרזאק ניתוח דחוף במטרה להוריד את הלחץ התוך גולגולתי, והועבר להמשך טיפול ביחידה לטיפול נמרץ הנוירוכירורגי. הטיפול שקיבל אלרזאק אמנם הציל את חייו, והוא נותר בהכרה מלאה, אך מאז האירוע הוא סובל משיתוק בגפיים משמאל ומחולשה בפלג גוף ימין, מרותק לכורסה גריאטרית, אינו שולט בסוגריו וסובל מבעיות בזיכרון ומהפרעות בדיבור. לטענת המשפחה, טיפול מוקדם על פי אמות המידה הרפואיות הסבירות מיד עם האבחון "היה מונע את ההידרדרות המוקדמת שקרתה בשעות הראשונות לאחר הופעת הדימום".
"התקבלה החלטה קריטית שמשמעה לשלוח את החולה למותו"
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' פליקס אומנסקי, מומחה בנוירוכירורגיה, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית (בדימוס) בבית החולים הדסה עין כרם, ולפיה התנהלות בית החולים בילינסון הייתה לקויה. לדבריו, אלחמיד לא נוטר כנדרש, הצוות לא ביצע מעקב אחר ערכים חשובים, לא פעל להורדה חדה של ערכי לחץ הדם הגבוהים בזמן, ולא טיפל כלל כנדרש בלחץ התוך גולגולתי המוגבר. עוד אומר הפרופסור כי הרופא הכונן לא התייחס במקצועיות למצבו של החולה, ומבלי ששקל פרמטרים מקובלים, קיבל החלטה "באישון לילה כשהוא בביתו, מבלי שבדק אותו, וקבע שאין מקום לניתוח". הוא מוסיף כי "אין לי ספק שהטיפול הרפואי שקיבל החולה לא היה בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים, ובכך למעשה נמנעה ממנו פרוגנוזה טובה יותר שהייתה מותירה אותו עם נכות פחות משמעותית ועם תפקוד יומיומי טוב יותר".
"אין לי ספק שהטיפול הרפואי שקיבל החולה לא היה בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים, ובכך למעשה נמנעה ממנו פרוגנוזה טובה יותר שהייתה מותירה אותו עם נכות פחות משמעותית"
פרופ' פליקס אומנסקי, הדסה עין כרם
בני משפחתו של אלחמיד, שמתמודדים מאז עם הטיפול באביהם, מספרים כי הם מזועזעים מהתנהלות בית החולים. "במקום להציל את אבינו, הם חיכו למותו כדי לקחת את איבריו. רק הודות להעברתו לבית חולים אחר הוא ניצל, אך לצערנו נותר עם נכות קשה. איך ייתכן שבית חולים בישראל מתייחס כך לחיי אדם?"
עו"ד שמואל יקירביץ מסכם ואומר כי "המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים בילינסון מטפלת מדי שנה באלפי מקרים מורכבים, ואולם במקרה הנוכחי התקבלה החלטה קריטית, לא לטפל בחולה צעיר, שמשמעה לשלוח אותו למותו. הרופא הכונן, שחרץ את דינו של החולה, שהה בביתו ולא ליד מיטת החולה, והסתפק בראיית הדמיית המוח ובדיווח חלקי של מתמחה". הוא מוסיף כי גם העובדה שנעשתה פנייה למתאמת השתלות בשלב מוקדם, ובטרם ניתן לחולה הטיפול החיוני, מעלה שאלות אתיות ומקצועיות כבדות משקל. "מקרה זה מחייב חקירה מעמיקה והפקת לקחים".
התביעה הוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. מטעם הנתבעת התקבלו כתב הגנה וחוות דעת.