התמונות משבת ה-7 באוקטובר לא מרפות. הראש לא מצליח שלא לדמיין מה קורה ברגעים אלו בשבי החמאס. 1,400 נרצחים, קרוב ל-300 פצועים, ו-230 חטופות וחטופים מוחזקים ברגעים אלה ברצועה, על ידי הטרוריסטים הרצחניים של ארגון הטרור חמאס. 230 ילדות וילדים, נערות ונערים, נשים וגברים, מבוגרות ומבוגרים. 230 בני אדם שנפלו קורבן לפשעי מלחמה שקשה לדמיין אפילו בתרחישים הגרועים ביותר. 230 בני אדם שצריכים לחזור הביתה כמה שיותר מהר. והתמונות לא מרפות.
זה התחיל בתמונתה של צעירה שתועדה בזמן שהיא זועקת לעזרה תוך שהיא נחטפת לתוך הרצועה. היא הייתה מוקפת רק בגברים. אלימים, חמושים, צמאי דם, לא אנושיים. זה המשיך בסרטון המחריד של צעירה נוספת בשנות העשרים לחייה, כשצולמה בתוך הרצועה כשהיא מחוסרת הכרה ולבושה למחצה. גם היא הייתה מוקפת רק בגברים, אותם חיות אדם. אכזריים, סדיסטיים, וחסרי רחמים. החרדה הלכה וגברה, החשש לשלומן הלך וגדל, ואז הגיע התיעוד שניפץ כל תקווה להומניטריות הבסיסית ביותר. חטופה ישראלית, צעירה, עם שיער ארוך ופיג׳מה לגופה, צולמה מגבה כשמרצחי חמאס אוחזים אותה באלימות. היא הייתה לבושה, אלו החדשות ה״טובות״, אבל החלק העליון של המכנסיים שלה היה מגואל בדם.
"קיבלו אישור מיוחד לבצע מעשים מיניים איומים שקשה בכלל להעלותם על הכתב"
אמרנו לעצמנו שזה מחזור. רצינו להאמין שהיא ישבה על שלולית דם. אנחנו מקוות וממשיכות להתפלל שכולן הגיעו למקום שרואה בהן בנות אדם, אבל אז התחילו להגיע העדויות מהחקירות של המחבלים - והעשן השחור הכבד חזר להכביד על הנשימה. "התכנון היה לעבור מבית לבית, מחדר לחדר, לזרוק רימונים ולהרוג שם את כולם, כולל נשים וילדים", אמר אחד המחבלים בחקירתו, ואז נוסף הדיסקליימר המצמרר: "לטענת גורמים בצה"ל, בין דבריו הזוועתיים הוא גם אמר כי קיבלו אישור מיוחד לבצע מעשים מיניים איומים שקשה בכלל להעלותם על הכתב".
גם לנו קשה לעלות את הכתבה הזו על הכתב. קשה לכתוב את המילים, קשה להעלות את התמונות בזיכרון, קשה שלא לרצות לצרוח בזעם ולבכות מייאוש. הרגליים רוצות לרוץ לרצועה, לחלץ אותן, או לפחות לתת להן את מה שכל אחת מאיתנו זקוקה לה, אבל הידיים כבולות. גם הרגליים. העשן חוזר וחונק, ובקושי רב, באפיסת כוחות, חוזרות לעשות מה שאפשר.
בשבועות האחרונים ארגוני הנשים בארץ ובעולם פעלו מסביב לשעון במטרה לגייס את תמיכת העולם בשחרור החטופים. במכתב ראשון שנשלח בעשירי לחודש, כתבה אורית סוליציאנו, מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כי ישנם "חששות דחופים בנוגע להתעללות מינית בבני ערובה המוחזקים על ידי לוחמי חמאס". "התעללות מינית בבני ערובה בזמן מלחמה היא מציאות מחרידה שמשפיעה על גברים ונשים כאחד, הפרה ישירה של חוקים בינלאומיים שונים, לרבות אמנות ז'נבה, שמטרתן להגן על זכויות וכבוד של יחידים באזורי סכסוך".
במכתבה קראה סוליציאנו לארגון הצלב האדום "להמשיך במאמצים לטיפול בסוגיית ההתעללות המינית בזמן מלחמה, ולתמוך בשחרור מיידי של בני ערובה המוחזקים בידי חמאס", והשבוע ארגוני הנשים העלו הילוך. במכתב חריף כ-80 ארגוני נשים ישראלים ובינלאומיים הוציאו הבוקר מכתב חריף לארגון האו״ם לקידום והעצמת נשים - UN WOMEN כתגובה להצהרה שלהם ב-13 באוקטובר, שלא כללה אף התייחסות לזוועות שהתרחשו בישראל על ידי חמאס: "התעלמות מחטיפה של מעל כ-200 אזרחיות ואזרחים תמימים שנלקחו לשבי בעזה – תינוקות, ילדים, נשים, נערים ונערות וגברים מגילאי תשעה חודשים ועד 85. השחיטה, הרצח והאונס של מאות נשים - ביניהן אימהות עם הילדים שלהן, קשישים, משפחות שלמות ואנשים וילדים בעלי מוגבלויות. UN Women הוא ארגון בינלאומי שחייב ואמור לעמוד לצד נשים באשר הן - ללא הבחנה על רקע אתני, לאומי או דתי".
"התקבלו פניות על פגיעות כאלו ואחרות, ונראה שזו רק ההתחלה"
"יש לנו הרבה שאלות שאין עליהן תשובות", אומרת אורית סולציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "אחרי שראינו את הלא-יאמן, אף אחד לא יודע מה חמאס מתכנן או לא. כנראה שכל אחד יעשה מה שבא לו בהתאם למידת האכזריות שלו, ויום אחד נדע - ואולי גם לא, אבל בתחום שאנחנו עוסקות בו מדובר בנושא הכי רגיש שיש. זה הפחד הכי קמאי שקיים, ואסור לצפות שגברים ונשים שעברו פגיעה מיד יבואו לדבר. את מה שקורה בחדר הטיפולים אף אחד לא יודע, וגם את מה שקורה כרגע ברצועה, אבל מכמה מקורות שונים שטיפלו באנשים ששרדו את התופת בארץ אני יודעת שהתקבלו פניות על פגיעות כאלו ואחרות, ונראה שזו רק ההתחלה".
לדבריה של סוליציאנו, המידע שקיים כרגע על פגיעות מיניות בקרב שורדי התופת והקורבנות, נאסף על סמך עדויות מהשטח: מתנדבי זק"א שדיווחו על גופות מחוללות, חיילים שראו אנשים פצועים, וניצולים מהמסיבה שסיפרו על מראות קשים שראו במו עיניהם, כמו גברים שנאלצו לראות את בנות הזוג שלהם נאנסות. אליהם נוספים סרטונים שרצו ברשת עם תוכן מיני קשה לצפייה - מעשי סדום, החדרת איברים, ובמקרים קשים מאוד - גם אונס. "כל אונס הוא איום ונורא, אבל זו סיטואציה קיצונית ביותר: אלו אנשים שהיו בבית שלהם, במקום הכי בטוח שלהם, אנשים נכנסו לשם ופגעו בהם", אומרת סוליציאנו. "יש איזו ציפייה לראיית זהב כזו. זה לא יהיה, וגם אם זה יקרה זה יקח המון זמן. זו הטראומה הכי קשה שאדם יכול לעבור. הדברים מטפטפים, דברים הגיעו גם מהחמאס, אבל אף אחד לא יודע מה קרה, והאם הפגיעות קרו לפני או אחרי הרצח. דיברתי עם שוטרת שראתה גופות מחוללות, ואנחנו יודעים שהייתה הנחייה מצד המנהיגים של חמאס לפגיעות מיניות כאלו ואחרות, אבל הדבר הכי חשוב כרגע הוא לדבר על זה בצורה שנותנת המון לגיטימציה לקורבנות. אין בושה, אין אשמה ושום דבר לא נעשה באופן אישי. זה היה חלק מסדיזם נוראי וחוסר אנושיות".
כאמור, נכון לכתיבת שורות אלה ישנם עדויות על מקרים מדווחים של פגיעות מיניות במהלך המתקפה, כאשר לדבריה של סוליציאנו רוב רובם פנו לטיפול פרטי. "הם לא רוצים להיות מתועדים בשום מקום, ומצופה מהמדינה להיות גמישה. שלא יהיה לנו שוב איציק סעדיאן. בלי בירוקרטיות. זה הזמן לממן ולעזור לאנשים שנפגעו, ונכון לכרגע - אלפים מושפעים", היא מסבירה. "מערכת בריאות הנפש בישראל הורעבה במשך שנים, ועכשיו, יותר מתמיד, היא חייבת להיות רגישת טראומה וטראומה מינית. חלק מהאנשים היו עדים לאונס, ויש עליהם רגשות אשם נוראיים. חלק מהאנשים הגיעו למסיבה כשהם כבר בפוסט טראומה, וכל היציבות שלהם התערערה לחלוטין. דיברתי עם מישהי שלא יכולה לשמוע את המונח ׳חדירת מחבלים׳ בגלל פגיעה מינית שהיא עברה בעבר, ולהמון אנשים התעוררו טריגרים לטראומות קודמות או לחשיפות חדשות. המלחמה הזו והמתקפה הזו ערערה לחלוטין את היציבות, ועל אחת כמה וכמה למתמודדים עם טראומות. זה הזמן להשקיע המון ברופאים, בגניקולוגים, במטפלים ובתחום של הכשרות לטראומה ולטראומה מינית. אנשי המקצוע חייבים להיות סופר רגישים".
בימים אלה עמלות חברות האיגוד וחברות ארגוני נשים נוספים על פעילות פנים-ארצית ובינלאומית מאומצת: החל מקידום חקיקה ופיצוי, הסדרת סוגיית המטפלים הפרטיים, והכשרת הקהילה הטיפולית לטיפול בפשעי מלחמה. במקביל פנו באיגוד לצלב האדום ולארגונים בינלאומיים שונים, על מנת לוודא שאלו שנחטפו לרצועה מקבלות ומקבלים את הטיפול ההכרחי. "כל אישה שהגיעה לטיפול במרכזים בארץ קיבלה מיד טיפול מניעה למחלות מין ואת גלולת היום שאחרי, בלי לשאול. אנחנו צריכות שגם החטופות יקבלו את אותו הסיוע", אומרת סוליציאנו. "הצלב האדום כגוף ניטרלי צריך לבדוק מה מצבם של החטופות והחטופים, בידיעה שחלק מהם עברו דברים מזוויעים".
במקביל, סוליציאנו מבהירה את ההכרח הדחוף להכשרה להתמודדות עם נפגעות ונפגעים בקרב הנציגים הרשמיים במדינה, ובעיקר אלו שבאות ובאים בתקשורת עם החטופים שמוחזרים ויוחזרו ארצה. "כל מטה החטופים צריך לעבור הכשרה של מרכזי הסיוע", היא אומרת. "אסור לשאול את החטופים שום דבר על פגיעות, וצריך מאוד להיזהר בשיחות איתם. חמור מכך - התמונה של גל הירש שתופס את הידיים של החטופות שהוחזרו - מה פתאום הוא נוגע בהן בכלל? אלו אנשים שלקחו להם את השליטה על הגוף, אי אפשר פשוט לגעת בהם ככה, וכל מטה החטופים צריך לעבור הכשרה להתמודד עם אנשים שאולי עברו טראומות מסוג הזה. מה שהוא עשה זה חוסר רגישות קיצוני".
תגובת דוברות משרד ראש-הממשלה בשם הממונה על נושא החטופים והנעדרים: "מודים על הפניה בנושא, לוקחים זאת לתשומת הלב ופועלים בהתאם".
מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
קו סיוע לנשים 1202 קו סיוע לגברים 1203
סיוע בצאט; https://www.1202kolmila.org.il
