אירוע חריג בבית החולים סורוקה בבאר שבע: זוג הורים אשר המתינו לטופס שחרור עבור בנם, התרגזו בעקבות הזמן הרב לטענתם שנאלצו לחכות ונהגו באלימות כלפי הצוות הרפואי שהיה במקום. ד"ר יריב פרוכטמן, רופא ממחלקת המטואונקולוגיית ילדים, ביקש מהם שיפסיקו - והותקף על ידם באלימות קשה.

"היו צעקות, שאגות, איומים ודפיקות על החלונות של חדר המזכירות", שיחזר ד"ר פרוכטמן הבוקר, "הם צעקו על המזכירות למה לא קיבלו את הילד שלהם, ושהם מחכים במשך זמן רב. נאמר להם בשלב הזה שהמאבטחים מגיעים, שמספיק".

"יצאה רופאה, אחר כך אני יצאתי, היו שם עוד רופא או שניים. יצאתי לראות שהמזכירות שלי בסדר, לראות מה קורה מסביבי, האם יש משהו לעשות למען ההרגעה. הם המשיכו בשלהם: צעקו, איימו, הסיתו את תשומת הלב אלי - ואז החל פרץ האלימות".

"הם הסתובבו אליי והפכתי להיות המטרה שלהם. בהתחלה ממרחק, אחרי זה מקרוב. ספגתי יריקה או שתיים, קצת יותר, והחלה האלימות הפיזית. הבחורה תקפה אותי, קפצה עליי. הדפתי אותה והבחור קפץ עליי וחנק אותי. הם קיללו והבטיחו לכל מי שאפשר שיהיה לו סרטן, שהוא ימות. כל מיני משפטים כאלה".

איך אתה מרגיש עכשיו?
"אני מרגיש בסדר, מתאושש מהאירוע הלא נעים הזה וחוזר לעבודה כרגיל. הפיזי הרבה יותר פשוט: יש שריטות וחבלות, אבל זה דבר שאפשר להתמודד איתו ולהתגבר עליו. הנפשי זו השאלה: מה אתה עושה, איך זה מתחבר למהות שלך. זו פגיעה במי שאתה מטפל בו. אתה מטפל באוכלוסיה כל השנים, ומפעם לפעם מקבל איזה פרץ אלימות כזה שאין לו שום קשר לשום היגיון".

מה עם מאבטחי בית החולים?
"מערך האבטחה הגיע בזמן טוב, כמו גם שוטר בית החולים ואנשים טובים שהיו שמה. זה היה אירוע קצר, בין שניות לחצי דקה".

איך הרגשת כשמצאת את עצמך מוטל על הרצפה?
"הרגשתי כעס ותסכול. את אותו בוקר התחלנו בישיבה על ילדים מאוד חולים, עסקנו בדיני נפשות. שעתיים-שלוש אחר כך אתה מגיע לסיטואציה הזאת ולא מצליח להחליט מה יותר חשוב באותו הרגע".

אתה שוקל צעדים אזרחיים כנגדם?
"הגשתי תלונה במשטרה כי אני חושב שאסור לשתוק לאלימות ולאיומים האלה. לגבי צעדים אחרים, אשקול מה אני עושה. בעיקר מה שאני רוצה לעשות זה לחזור לחיים הרגילים ולחזור לטפל בילדים".

הנהלת בית החולים מתכנסת בעקבות אירוע כזה?
"אין הרבה מה לעשות, רק להמשיך להיות רופא ובן אדם ולעבוד עם הצוות שלך. כמו שהצוות שומר עליך, ככה אתה צריך לשמור על הצוות שלך. לספר כמה פעמים נתקלתי באלימות? כל כמה חודשים זה מגיע, לכל רופא ואיש צוות שעובד בחזית, במיונים ובמרפאות".

איך המשפחה שלך הגיבה כשראתה אותך בסרטון?
"המשפחה שלי הייתה קצת בהלם. היו אחר כך כל מיני תגובות, חלקן מצחיקות וציניות. מישהו מבני המשפחה שלי שחטף פציעה בספורט כתב לי שעכשיו אנחנו נראים אותו דבר. בערב כשפתחתי את הטלפון היו לי מאות וואטסאפים ותגובות, רובן תגובות חמות מאוד מקולגות, ממטופלים, מאנשים שעובדים איתי, מהנהלת הכללית, ממנהלי בית החולים, ממנהלת המחלקה שלי. ממי לא. זה נותן כוח".