תביעה חמורה הוגשה באחרונה כנגד בית החולים לניאדו, בגין טיפול רשלני לכאורה ביולדת שהביא למותו הטרגי של העובר ברחמה, ובגין טיפול שלא כראוי בהבאת העובר לקבורה.
המקרה המצער התרחש בשנת 2017, במהלך הריוניה השלישי של מעין (שם בדוי), יולדת בשנות ה-30 לחייה, ללא כל מחלות רקע ולאחר שתי לידות תקינות לגמרי. לפי כתב התביעה, שהוגש על ידי עורכת הדין עדי אברג'יל-ברוורמן, בשבוע 35+2 ניגשה מעין לבית החולים לניאדו לאחר שחשה צירים, ובסמוך להגעתה התרחשה ירידת מים. כיוון שהיתה זו ירידת מים מוקדמת, ולא לידה פעילה, החליטו בבית החולים להעביר את מעין למחלקת היולדות להשגחה, תוך מתן טיפול אנטיביוטי למניעת זיהומים, והוראות לביצוע ניטור עוברי שלוש פעמים ביום. ואולם, לטענת התביעה, ההחלטה התקבלה בלי להתייעץ עם היולדת ובלי שפורטו בפניה ההשלכות והסכנות, ואף שההמלצה הברורה לדבריהם היא ליילד לאחר ירידת מים, בייחוד בשלב מתקדם שכזה בהיריון, בשל הסכנה למות עובר.
כבר באותו היום התלוננה היולדת בפני הרופאים על כאבי בטן וציינה כי היא חשה הפחתה בתנועות העובר. לפי הנטען, בבדיקת אולטרסאונד שבוצעה במחלקה נראה מצב של מיעוט מי שפיר. מעין מציינת כי הרופא שביצע את האולטרסאונד אמר לה שחייבים ליילד אותה בדחיפות כי העובר נותר ללא מים. אלא שבבית החולים החליטו על השארתה במחלקת היולדות והמשך השגחה.
באופן חריג ובלתי מוסבר, ביום השלישי לאשפוזה לא בוצע על ידי הצוות ניטור עוברי כפי שהנחה הרופא, שלוש פעמים ביום, ורישומי האחות שטענה לניטור עוברי תקין בשעות הערב באותו היום התבססו ככל הנראה על ממצאי ניטור קודם. לפי התביעה, ביום למחרת התעוררה מעין עם כאב חד בבטנה. הצוותים ניסו לזהות את דופק העובר ללא הצלחה, ולמרבה הצער לאחר בדיקת רופא ואולטרסאונד התבשרה מעין כי העובר מת ברחמה. לאחר לידת העובר המת, הוא נלקח לנתיחה שלאחר המוות והשליה נשלחה גם כן לבדיקה פתולוגית. ממצאי הבדיקה, נטען בתביעה, העידו על כוריואמניוניטיס חריפה.
מעין טוענת כי האירועים נגרמו מרשלנות וחוסר זהירות של הצוות הרפואי, שלא ביצע זירוז ויילוד מיד לאחר ירידת המים, לא הסביר לה על הסיכון המוגבר במצבה למות העובר, ולא השגיח עליה, בניגוד להנחיות הרפואיות ולפרקטיקה המקובלת.
>> תושבי נתניה והסביבה - נסו לא להיות חולים בשבת. תחקיר
"היו שלוש הזדמנויות למנוע את מות העובר"
לכתב התביעה צורפה גם חוות דעתו של ד"ר זהר לויתן, מומחה במיילדות וגינקולוגיה. לדבריו, למרות שמדובר באירוע של פקיעת קרומים מוקדמת טרם המועד (PPROM), בשבוע מתקדם כמו של מעין, הסיכוי לסיבוכי פגות נמוך, ולכן טיפול שמרני והמתנה ללידה פעילה, כפי שבחרו במקרה זה בבית החולים לניאדו, פחות מקובל. "עקב הסיכונים הכרוכים בטיפול שמרני של ירידת מים מוקדמת טרם המועד, הגישה המקובלת הינה להפעיל את הלידה במידה וירידת המים מתרחשת לאחר שבוע 34", כותב ד"ר לויתן, "יש המעדיפים טיפול שמרני עד שבוע 37, וזאת לאחר שבוצע דיון עם היולדת, והוצגו יתרונות וחסרונות של גישה זו. לא כך נעשה במקרה הנידון. המטפלים החליטו, מבלי לערב את היולדת בהחלטה, על טיפול שמרני, למרות שמדובר בהחלטה פחות מקובלת, זאת עקב הסיכונים לעובר ולאם הכרוכים בטיפול שמרני בשבוע זה של ההיריון, וזאת חרף מיעוט מי השפיר שאובחן ותלונות על הפחתה בתנועות עובר מצד היולדת". ד"ר לויתן מדגיש זוהי התנהלות חריגה לחלוטין של צוות המטפלים, ומציין כי להערכתו, אם אכן היה מתבצע דיון עם היולדת במועד הגעתה לגבי שתי הגישות הטיפוליות, סביר שהאישה הייתה בוחרת, כפי שבוחרות רוב הנשים, בזירוז הלידה, "ואירוע מותו של העובר ברחם היה בוודאות נמנע".
הדוקטור התייחס גם לעובדה שהצוות הרפואי לא ביצע ניטור עובר כראוי ובניגוד להוראות הרופא. "מותו של העובר ברחם, במצב של ירידת מים, כאשר לא מתרחש כל אירוע חריף היכול לגרום למוות מיידי של העובר, מה שלא התרחש במקרה הנידון, סביר שקשור לתאונה של חבל הטבור, צניחת חבל טבור נסתרת או לחץ מתמשך על חבל הטבור עקב מיעוט מי השפיר, אירועים שאינם מתרחשים באופן פתאומי, ובניטור דופק לב בעובר ניתן לראות סימנים המקדימים לאירועים כאלה. במידה והיה מתבצע, בהתאם להוראות הרופא, ניטור של דופק לב העובר, סביר ביותר שבמוניטור היו מופיעים סימנים של לחץ מתמשך על חבל הטבור, מה שהיה מצריך ילוד מיידי, טרם שהתרחש מותו של העובר".
את חוות הדעת הוא מסכם בכך שהיו שלוש הזדמנויות למנוע את מות העובר: "ראשית, בעת קבלת ההחלטה על טיפול שמרני במקום זירוז לידה שהיה מונע את שהתרחש; שנית, לאחר הופעת סימני קיפוח עוברי במהלך הטיפול השמרני; שלישית, אם היה מתבצע ניטור בשעה 23:00 שהיה מזהה את הקיפוח ומביא לזירוז לידה מיידי".
המקרה הקשה של מעין לא הסתיים רק במות העובר, שכן לאחר פטירתו נמנע בית החולים מסיבות לא ברורות לקבור את העובר, ובאופן בלתי נתפס, רק לאחר תשעה חודשים הוא הובא לקבורה. החלטה זו לטענתם התקבלה רק לאחר שהמשפחה התעקשה לדעת מה עלה בגורל ילדם. בעקבות האירועים, טוענים בתביעה, מצבה הנפשי של מעין התדרדר והיא סובלת מקשיי שינה, בכי בלתי פוסק וחוסר יכולת לתפקד. התביעה כאמור הוגשה באחרונה לבית משפט השלום בנתניה, טרם הוגש כתב הגנה.
מבית חולים לניאדו נמסר: "אנו משתתפים בצערה העמוק של המשפחה. על פניו, נראה כי הטענות העולות בכתב התביעה אינן מדויקות, אנו נגיב עליהן בבית המשפט. בנוגע לקבורה – בי"ח לניאדו, כמו רוב בתי החולים בישראל לא מבצע הליך של נתיחה לאחר המוות.
נציין כי צוות בית החולים שיתף פעולה באופן מלא ומידי עם בקשת המשפחה לביצוע נתיחה, והעביר את הגופה לנתיחה במעבדה פתולוגית המבצעת את ההליך.ככל והיה עיכוב בקבורת העוברית - ובכל מקרה אין מדובר בעיכוב של תשעה חודשים! - הרי הגורם לעיכוב אינו בבית החולים".