על רקע הפסגה בדוחא והניסיונות להתניע את המו"מ לשחרור חטופים משבי חמאס לאחר כמעט חודשיים של קיפאון מוחלט במגעים, הבוקר (שני) קיבלנו תזכורת למצבם הבריאותי המידרדר של החטופים המוחזקים בשבי כבר 388 ימים.
מאמר מדעי שפורסם בכתב העת הרפואי Rambam Maimonides Medical Journal מציג ניתוח מקיף של הסיבוכים הבריאותיים הקשים שחוו חטופים קשישים שנחטפו ב-7 באוקטובר, ושופך אור אודות הסיכונים הכרוכים בשבי ממושך בתנאים קשים. המאמר, שכותרתו "חטופים אך לא ילדים: סדרת מקרים של שלושה חטופים מעל גיל 80 שהוחזקו בשבי חמאס", נכתב על ידי פרופ' א' מרק קלרפילד ופרופ' חגי לוין, ומתמקד בסיפורם של שלושה חטופים בני 80 ומעלה: אלמה אברהם (85), יוכבד ליפשיץ (86) ועודד ליפשיץ (84) שעדיין מוחזק בשבי, ומצבו אינו ידוע.
כותבי המאמר מדגישים כי למיטב ידיעתם, קיים מעט מאוד מידע בספרות הרפואית לגבי ההשפעות הבריאותיות הנגרמות לאנשים מבוגרים עקב זמן ממושך בשבי. לדבריהם, המאמר הנוכחי בוחן את המחיר הפיזי והפסיכולוגי שמשלמים חטופים קשישים, בדגש על נקודות התרופה הקשורות לגיל ולטיפול רפואי לקוי שניתן, אם בכלל, במהלך השבי. המידע מבוסס על שיחות עם שורדות שבי וכן על נתונים שהתקבלו מבני המשפחות.
פצעי לחץ וסיבוכים חמורים של מחסור בטיפול תרופתי
כותבי המאמר מפרטים את מצבה הבריאותי הרעוע של אלמה אברהם בת ה-85, שנחטפה ב-7 באוקטובר, ושוחררה לאחר 51 ימים בעזה. לדבריהם, אברהם פיתחה פצע לחץ חמור בעקב ימין עקב חוסר תנועה ממושך והזנחה בתנאי השבי. "פצעי לחץ מסוכנים בייחוד עבור חולים קשישים. הם מתפתחים כאשר זרימת הדם לאזור הפגוע מוגבלת, מה שגורם נזק לרקמות", הם מסבירים. לטענתם, זוהי דוגמה לאופן שבו כליאה וחוסר תנועה בתנאים סניטריים מחמירים את הסיכון לזיהום ולסיבוכים נוספים, ועלולים להוביל לנכות ארוכת-טווח.
ד"ר קלרפילד ופרופ' לוין מציינים כי הגברת אברהם, סבלה עוד לפני 7 באוקטובר, מהיסטוריה רפואית שכללה תת-פעילות של בלוטת התריס, מצב כרוני הדורש טיפול תרופתי יום-יומי כדי לשמור על רמות הורמונים יציבות. "במהלך 51 ימי השבי שלה, לא הייתה לה גישה לתרופות שלה, וכתוצאה מכך היא החלה לסבול מ'תרדמת מיקסדמה' – מצב חירום רפואי נדיר אך מסכן חיים שנגרם על ידי תת-פעילות חמורה של בלוטת התריס", הם מציינים. הם מוסיפים כי אברהם חזרה מהשבי במצב קשה ביותר שהתבטא בהיפותרמיה - טמפרטורת גוף נמוכה באופן מסוכן של 28.6 מעלות צלזיוס, המשקפת את חוסר היכולת של הגוף לווסת חום בהיעדר הורמוני בלוטת התריס חיוניים. כמו כן, היא סבלה מברדיקרדיה והפרעות קצב - קצב לב של 40 פעימות לדקה ופרפור פרוזדורים, המעיד על פגיעה בתפקוד הלב, וכן מלחץ דם נמוך באופן קריטי (68/40 מ"מ כספית), מה שלדבריהם, מסבך אף יותר את מצבה השברירי ממילא.
כזכור, אברהם אושפזה בבית החולים סורוקה, ומשם שוחררה לאחר 163 ימים, יותר מחמישה חודשים מאז שבה בעסקת החטופים בנובמבר 2023.
גם מצבה הרעוע של יוכבד לישפיץ בת ה-86 מתואר במאמר שפורסם היום. לדברי הכותבים, ליפשיץ סובלת מסוכרת, מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם – מצבים כרוניים הדורשים טיפול ומעקב צמוד. הם מדגישים כי חוסר הגישה שלה למשטר תרופות מלא, הותיר אותה בסיכון מוגבר לסיבוכים חמורים כגון ניוון שרירים - אובדן משמעותי של מסת שריר, ככל הנראה עקב תזונה לקויה ותקופות ממושכות של ניידות מוגבלת. גם הטראומה הנפשית שחוותה, החמירה, לדבריהם, את מצבה הרפואי.
"ללא גישה לתרופות חיוניות, הסיכוי של עודד ליפשיץ לסבול מכשל נשימתי חריף מאירועים קרדיווסקולריים עולה באופן משמעותי"
כאמור, המאמר שמבקש לבחון את ההשפעות הבריאותיות של קשישים בשבי, מתייחס גם לעודד ליפשיץ בן ה-84 שעדיין מוחזק בשבי חמאס, ומצבו אינו ידוע. הכותבים מציינים כי ליפשיץ סובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) וממחלות לב וכלי דם, ונזקק לתרופות שונות לניהול תפקוד הנשימה ולוויסות לחץ הדם. לדבריהם, ללא גישה לתרופות חיוניות אלה, הסיכוי לכשל נשימתי חריף או לאירועים קרדיווסקולריים עולה באופן משמעותי.
בהמשך המאמר, מדגישים הכותבים את השפעת תנאי המחיה והגורמים הסביבתיים בעזה על מצבם הבריאותי של כלל החטופים והקשישים בפרט. הם מציינים את המנהרות התת-קרקעיות שבהן מוחזקים החטופים עם אוורור לקוי; תברואה לקויה ותאורה לא מספקת שמגבירה את הסיכוי לזיהומים בדרכי הנשימה, מחמירה בעיות כרוניות ומובילה להתפתחות של בעיות עור; וכן תזונה ואספקת מים לקוייה. "גישה מוגבלת למים נקיים ולתזונה נאותה החריפה את המצב הבריאותי הקיים של הקשישים, אשר פגיעים במיוחד לנוכח השפעות התייבשות ומחסור בחומרים מזינים. המאמר מראה כי ירידה במשקל וסימני התייבשות היו נפוצים בקרב חטופים ששוחררו, ותרמו לשבריריות כללית ולירידה בבריאות".
הכותבים מזכירים במאמר גם את החטופים המבוגרים הנוספים שמוחזקים בשבי - גדי מוזס (79), שסובל מהפרעות במערכת העיכול והלב וכלי הדם ומצבו אינו ידוע, וקית' סמואל סיגל (65) שסובל מיתר לחץ דם, מיגרנה ופיברומיאלגיה, ומצבו גם כן אינו ידוע. מלבדם, מצוינים גם ארבעה חטופים נוספים מעל גיל 70 שלא שרדו את השבי – אלכס דנציג ז"ל, אברהם מונדר ז"ל, חיים פרי ז"ל ויורם מצגר ז"ל, כל אלה סבלו ממחלות כרוניות שלא טופלו כראוי.
לדברי פרופ' לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים, הממצאים מדגישים את ההשפעה הקשה של השבי על בני ערובה קשישים שכבר התמודדו עם מצבים בריאותיים כרוניים מרובים עוד לפני השבי. היעדר גישה לתרופות חיוניות ולטיפול בסיסי, בשילוב עם כליאה ממושכת בתנאים בלתי נאותים, מהווים סיכון משמעותי לחייהם. לצערנו, חששותינו אומתו וחטופים רבים לא שרדו את תנאי השבי האיומים. לחטופים, קשישים או בכל גיל, אין זמן. רק שחרורם יוכל להבטיח את הישרדותם ולמנוע הידרדרות נוספת וסבל לא אנושי". פרופ' לוין מוסיף כי כשמדובר בחטופים קשישים, הממצאים המוצגים במאמר מדגישים את הצורך הקריטי בהתערבויות רפואיות ממוקדות.
המאמר מעלה שאלות גם לגבי פעילותם ותפקידם של ארגונים הומניטריים בין-לאומיים בטיפול במשבר המתמשך. המחברים מדגישים בייחוד את הצורך באמצעים פרואקטיביים מצד הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום (ICRC), שלו מנדט לספק הגנה הומניטרית וסיוע לקרבנות סכסוכים. על פי המאמר, ה-ICRC לא הצליח להבטיח גישה לבני הערובה או לפעול ביעילות למען צרכיהם הרפואיים.