"אם לי היו מספרים את הסיפור הזה הייתי אומר שהמטופלת והרופא שניהם פסיכופתים, זה לא יכול להיות" - כך אומר רופא בכיר במחלקה האורתופדית-אונקולוגית באיכילוב, ד"ר יעקב ביקלס, על הסיפור שקרה לתרז דאוד, מורה למדעים מחיפה. למורה מהכרמל היה גידול סרטני אלים ברגל, שפשוט נעלם מעצמו, ללא טיפול.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"הרגשתי כאבים ברגל, בקרסול, עם נפיחות. בהתחלה התעלמתי", מספרת תרז. "עשו צילום, וגילו שיש שם גידול גדול, בערך בגודל של תפוז, משהו שרואים ממרחק של 10 מטרים", מוסיף ד"ר ביקלס. נקבעה לה מיד ביופסיה, שהראתה כי מדובר בגידול ממאיר ואלים.
"זה היה שוק גדול", נזכרת תרז, "באותו רגע לא חשבתי שמדובר עלי". במצב כזה הפתרון שמאפשר ריפוי הוא קטיעה של הרגל. "התחלתי לחשוב על איך יראו החיים שלי בלי רגל. שלחתי צילומים ובדיקות לארה"ב, ושם הרופאים אמרו אותו דבר: קטיעה", אמרה.
הניתוח בוטל שלוש פעמים
לתרז נקבע ניתוח לקטיעת הרגל באיכילוב, אך ביום הניתוח הוא התבטל מסיבות טכניות, שאינן קשורות לחולה, ונקבע לה מועד לניתוח אחר. "לא באו לקחת אותי, ואחרי שעה אמרו שיש מקרים דחופים. אמרתי שאני לא יכולה לחכות עוד ואני הולכת הביתה", משחזרת תרז את יום הניתוח שלא היה.
שלוש פעמים התבטל הניתוח שנקבע לתרז. "מספרים לי שאימה של תרז חלתה סמוך לאשפוז שלה והיא החליטה להיות לידה", סיפר מנהל המחלקה על הניתוח השלישי שלא התקיים. "היא ביטלה את הניתוח, ואמרה שאם שלוש פעמים רצופות הניתוח נדחה זה סימן שהיא לא צריכה ניתוח. היה לי ברור שהיא הולכת למות תוך זמן לא ארוך. היא אישה משכילה וחכמה, שפויה, וכשאדם מקבל כזאת החלטה כשהוא מבין את המשמעות שלה אנחנו מכבדים אותה".
תרז חזרה לביתה בעוספיא, ושלושה חודשים לאחר מכן היא נכנסה שוב לחדר של ד"ר ביקלס. "שאלתי אותה מה קרה, היא חייכה חיוך רחב וגדול ואומרת 'התפללתי'. שלחתי אותה לצילום והגידול הצטמצם בצורה דרמטית. אין דבר כזה, גידול כזה זה חסר תקדים, אני לא ראיתי דבר כזה ולא שמעתי על דבר כזה. אני לא מכיר סרטן שנסוג מהסוג הזה".
"זאת תופעה בלתי סבירה ובלתי מתועדת"
תרז נשלחה לביופסיה נוספת על פי בקשתה, וראש המחלקה אורתופדית-אונקולוגית עשה את הבדיקה בעצמו. התשובה היתה: אין ברגל שום דבר סרטני. "הייתי בהלם ששמעתי את התוצאה, לא האמנתי. שאלתי את הרופא אם זאת טעות", היא מספרת על תוצאות הבדיקה. "זאת תופעה בלתי סבירה ובלתי מתועדת", מדגיש ד"ר ביקלס.
"לא הרגשתי שאני חולה. שידרתי לכולם שאני לא חולה", היא מספרת לרופא כשהוא ומשפחתו באו אליה לביתה שבכרמל. היה ברור שאין בבית חומר שמרפא סרטן - ולנס הזה אין תשובה, גם לא לתרז. "כל פעם שהתפללתי הרגשתי שלווה וביטחון. היה לי פחד, אבל גם שלווה", היא מוסיפה.
"תחום השפעת הדברים שקורים בנפשו של אדם על דברים שקורים בגופו זה דבר שאנחנו לא מבינים בו כמעט כלום. לדעתי זה הסיפור של תרז", ד"ר ביקלס אומר. "אני איש פרקטי. אני מנתח סרטן, אני לא מחפש פתרונות מהשמיים, אבל כל מה שעשינו בשביל תרז זה לחכות. היא למעשה לא טופלה. אני איש מדעי, אבל אם יש משהו שהוא לא מדעי זה אנשים".