קשה להאמין אבל בעוד פחות משבועיים נציין שנה למלחמה. שנה לשבת הארורה ב-7 באוקטובר, שנה לטבח הרצחני, שנה שלמה ש-101 חטופים נמקים בשבי החמאס, ועבור משפחותיהם זהו נצח.
כבר בתחילת שנת 2024 זיהו במכבי שירותי בריאות ובמטה משפחות החטופים את ההשפעה הישירה של הטלטלה הגדולה שעוברות המשפחות על מצבן הרפואי. בסקר מיוחד שערכו אז נחשפה תמונת מצב עגומה: 80 אחוז מבנות משפחות החטופים דיווחו על שינוי לרעה בתפיסת מצבן הבריאותי, 21 אחוז דיווחו שירדו בצורה משמעותית במשקל ויותר מ-90 אחוז מבני המשפחות העידו כי שנתם נפגעה. עוד עלה מהנתונים כי ישנה עלייה של יותר מפי שניים בדיווח על שימוש בתרופות לטיפול במצבי דיכאון או חרדה.
ואולם, מאז פורסמו תוצאות הסקר חלפו חודשים ארוכים, ולפי המומחים, מצבן של המשפחות רק מחמיר. "המגמה לא השתנתה ובחלק מהמקרים אף החמירה", אומרת ד"ר טלי שמואלי, הפסיכיאטרית הראשית של מכבי שירותי בריאות, "הייאוש הפך גדול יותר, החרדה גדולה יותר, וכל יום שעובר ברור שהדברים לא הולכים ומשתפרים. אנחנו עדיין רואים שיעורים גבוהים מאוד של שימוש בתרופות מרשם והפרעות שינה, וממש מאפיינים דיכאוניים בקרב בני המשפחות, שכוללים ירידה בתאבון, חוסר הנאה מוחלט, עצב וייאוש".
לדבריה, בעקבות כך חלה בחודשים האחרונים עלייה במספר הפניות לקופת חולים של בני משפחות החטופים, שמבקשים עזרה ונזקקים לטיפול, חלקם בני המעגל השני והשלישי של החטופים, ואפילו ילדים. "אנחנו מטפלים בדודים ודודות ובני דודים של החטופים ומתעדפים כל פנייה כזו במרפאות שלנו. יש מי שלפני כן לא השתמשו בתרופות, וכעת מבקשים טיפול כזה. גם אנשים שלא נעזרו בטיפול רגשי, חלקם מחפשים היום מענה, לעיתים דרך מערך בריאות הנפש ובמקרים אחרים הם פונים לטיפולים אחרים, כולל לרפואה אלטרנטיבית. עם זאת, טיפול דורש כוחות, ולא כל בני המשפחות מסוגלים בשלב זה להציף דברים".
ד"ר שמואלי מדגישה כי הקושי הגדול שחוות המשפחות מתבטא גם בשינויים בדינמיקה וביחסים במשפחה. "בני המשפחות מדברים לא מעט על כך שעולמם הצטמצם באופן משמעותי בשנה האחרונה, וסובב סביב נושא אחד בלבד כרגע, שהוא החטוף או החטופה, וכך גם למעשה מתנהל היום-יום שלהם, שממוקד כולו באירוע הזה. לצד משפחות שמתלכדות סביב זה, יש כאלה שזה גורם אצלן דווקא לריחוק, מציף אירועים קודמים, או מייצר קונפליקטים וחוסר הסכמה נניח על דרך ההתמודדות או המאבק. כמו כן, במשפחות שבהן מדובר בילד/ה שחטופים ויש אחים נוספים, אז המקום של האחים במשפחה במצב כזה משתנה - שימת הלב והמיקוד של המשפחה משתנים ולעיתים צפות אצלם תחושות של אשמה מעבר לגעגוע והחרדה. זה אינדיבידואלי מאוד ומשתנה בין משפחה למשפחה".
וכאשר המצב הנפשי ירוד, גם ההשפעה על המצב הגופני לא מאחרת לבוא. "במצבי דיכאון ומצב רוח ירוד, המערכת החיסונית נפגעת ואנחנו חשופים יותר למחלות", אומרת ד"ר דניאלה רחמים כהן, מנהלת המחלקה לרפואה ראשונית במכבי שירותי בריאות. "בקרב בני משפחות החטופים שסובלים ממחלות כרוניות עוד לפני אסון 7 באוקטובר, כמו בעיות לב או סוכרת, חלה החמרה במצב הבריאותי, ורבים מהם מגיעים לבתי חולים בעקבות כך. אמא של אחד החטופים, שסובלת מסוכרת וממצבים בריאותיים נוספים, נכנסת ויוצאת בשנה האחרונה מאשפוזים בבית חולים באופן תדיר. היא במצב רפואי קשה מאוד, וזה דבר שרק מוסיף לקושי שהמשפחה חווה, כשהם צריכים לטפל בה במקביל למאבק על שחרור יקירם".
לדבריה, ההשפעה בולטת גם בקרב בני המשפחות הצעירים יותר, שלא סבלו מבעיות כרוניות לפני כן. "כאלה שהיו מגיעים מדי פעם לרופא, לא מגיעים כמעט עכשיו, ויש דברים שהם מזניחים. וזה עוד לפני שדיברנו על רפואה מונעת, נושאים שגם רופאי המשפחה מרגישים בעת הזו, כשיש דרמה כה גדולה שמתחוללת, שאין להם מקום בשיח, על אף החשיבות הגדולה. בני המשפחות פשוט לא פנויים לשיח רפואי, הם כל כולם בניסיון להחזיר את בני המשפחה שלהם, בהפגנות, בראיונות לתקשורת. הפנייה שלהם לרופאים נעשית כשהם צריכים כדורי שינה, מרשמים קבועים או תרופות נגד דיכאון".
ד"ר רחמים כהן מוסיפה כי בקרב חלק מבני משפחות החטופים אפשר לראות תגובה רגשית עצימה, לעיתים גם באופן שאינו פרופורציונלי. "היה לנו מקרה שבו אחד מבני המשפחות נדרש לטיפול של מומחה בבית חולים לבעיה רפואית די קלה. מובן שעזרנו לו וזה טופל במהירות, אבל מה שהיה חריג זה איך שהוא קיבל את הבעיה והגיב אליה. הוא היה בחרדה גדולה ממצב שאולי לא היה גורם לחרדה בסיטואציה אחרת, והתגובה הייתה באופן עצים והרבה מעבר למה שהייתי ככל הנראה רואה אצל אנשים שלא עוברים את הטלטלה הגדולה הזו בחייהם בשנה האחרונה".
ההשפעה על המצב הרפואי, לדברי ד"ר כהן, קשורה באופן ישיר גם למקום ולבולטות שמקבלות המשפחות בסדר היום הציבורי, בייחוד בצל ההסלמה בצפון, וריכוז תשומת הלב שם. "כשהמשפחות מרגישות שנושא החטופים לא במקום הראשון בסדר היום, זה עלול לגרום להחמרה נוספת במצבם הרפואי".
גם במטה משפחות החטופים מזהים בחודשים האחרונים החמרה במצבם הבריאותי של בני המשפחות. פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה, אומר כי "אנחנו עדים להתדרדרות משמעותית במצב בריאותם, כולל מקרי פטירה מוקדמת". לדבריו, הזמן שחולף לצד תחושת הדאגה המתמשכת באים לידי ביטוי בתחלואה ובתמותה. "כל יום שעובר ללא ודאות מגביר את תחושת החרדה, הדיכאון והתסמינים הפוסט-טראומטיים, ואנו צופים בדאגה בפתולוגיה נפשית וגופנית המתפתחת בקרב המשפחות, לאחר 355 ימים של מצוקה מתמשכת".
"בני המשפחות פשוט לא פנויים לשיח רפואי, הם כל כולם בניסיון להחזיר את בני המשפחה שלהם, בהפגנות, בראיונות לתקשורת. הפנייה שלהם לרופאים נעשית כשהם צריכים כדורי שינה, מרשמים קבועים או תרופות נגד דיכאון"
ד"ר דניאלה רחמים כהן, מכבי שירותי בריאות
"החיים ממשיכים והכאב והצער נשארים פרטיים"
המומחים ששוחחנו איתם מדגישים כי לדרך שבה תסתיים המלחמה תהיה השפעה מכרעת על מצבם הרפואי של בני משפחות החטופים ועל יכולתם להתאושש. "בשלב הזה, המאבק הוא למעשה גם מה שמחזיק את המשפחות, על אף ואולי בגלל הקושי שהן חוות", אומרת ד"ר שמואלי, "גם אם הכל בפנים מפורק לרסיסים, הם מרגישים שהם צריכים להיות חזקים כי הם לא יכולים לוותר. עם זאת, אחד החששות שלהם הוא שישכחו את יקיריהם, שלא תהיה התקדמות ושזה יהפוך להיות חלק מהשגרה. בסוף אנחנו רואים עוד עצרת או עוד כיסא צהוב, אבל החיים ממשיכים והכאב והצער נשארים פרטיים". היא מציינת כי יכולת ההתמודדות תלויה בכוחות הנפשיים של האדם לפני המשבר, וכן במערכות התמיכה שלו. "כפי שאנחנו מכירים ממצבי קצה אחרים, דווקא כשהדברים מתחילים להירגע, האסימונים מתחילים ליפול, מתחילים לעבד ולעכל את שהתרחש ואז לעיתים אנחנו רואים החמרה והתפרקות, ובמקרה הנוכחי יש קו שבר עמוק. מובן שככל שהתוצאה תהיה אופטימית, והחטופים ישובו לבתיהם, כך גם הסיכוי להתאושש יהיה גדול יותר".
לטענתה, הדבר החשוב ביותר כעת הוא להמשיך במעקב וניטור של בני המשפחות ככל האפשר. "צריך להיות עם אצבע על הדופק כל הזמן ולנסות להבין מה הצרכים שלהם. מה שהיה נכון עבורם בינואר או במאי זה לא מה שנכון להם היום. צריך לוודא שהם אכן מטופלים ועטופים מכל הזוויות. זה דבר שנעשה אצלנו במכבי, ואנחנו יוזמים גם שיחות עמם, אבל זה משהו שצריך להיעשות גם ברמה הלאומית".
גם לדעת פרופ' לוין, אפילו לאחר החזרה מהשבי בני המשפחות עלולים לשים עצמם בצד, ללא התערבות מתאימה, וזהו מצב שמחייב הכרה מיידית וצעדים מעשיים. "יש להקים מרכז שיקום ייעודי שילווה וינטר את בריאות המשפחות ויספק סיוע ותמיכה רב מערכתית מתמשכת". עוד הוא מוסיף כי "רק שחרור כל החיים והבאת הנרצחים לקבורה יאפשרו באמת התחלת תהליך שיקום והתאוששות, לא רק למשפחות אלא גם לחברה הישראלית כולה, תוך הכרה בערך המכונן של הערבות ההדדית".