זיהוי הגופות שהובאו למחנה שורה ולמכון לרפואה משפטית באבו כביר נמשך כל העת, כשהמראות המזעזעים והבלתי נתפסים משפיעים מאוד על העוסקים בעניין. עבד אלגני עבדאללה, במקצועו טכנאי נתיחות שלאחר המוות במרכז הרפואי בני ציון, ערבי-מוסלמי, התנדב מיד אחרי מתקפת הפתע הרצחנית על עוטף עזה לטובת זיהוי החללים.
"בבוקר ה-7 באוקטובר עוד לא ממש ידענו מה גודל האסון, אבל לקראת הערב, כשכל המדינה ידעה מה קורה בדיוק, הבנתי אוטומטית שאני חייב להתנדב, לתרום, לעשות מצווה ולבוא לעזור", סיפר אלגני עבדאללה הבוקר, "הבנתי שהולכת להיות כאן עבודה מאוד קשה. דיברתי עם הבוס שלי שדיבר עם ההנהלה ואישרו לי לבוא. מהשביעי לחודש אני פה".
"זו עבודה קשה, המצב כאן מאוד קשה. החבר'ה עובדים מאוד קשה, גם הרופאים וגם הטכנאים. הזיהוי קשה מאוד, כי אף אחד כאן לא שלם. רובם שרופים, בלי ידיים ורגליים. תינוקות ומשפחות נשרפו חיים. זה שרף לי את הלב, לא ראיתי דברים כאלה. אני משתדל להתמודד למרות המצב הקשה כאן והמראות הקשים. אני מעוניין להמשיך ולהיות כאן, לעזור להם עד שנצא מהמצב הקשה, ובעזרת השם אנחנו נצא ממנו".
כערבי-מוסלמי, אילו תגובות אתה מקבל?
"כל ערבי שאני רואה, אני מסביר לו את המצב ומה שראיתי כאן. האם הוא היה מוכן לקבל את זה שהמשפחה שלו תהיה באותו המקום, באותה הסיטואציה שהייתה? המון ערבים התחילו להבין את המצב. אני מסביר להם: אם אתם יכולים לתרום פיזית למדינה ולחברים, תתרמו. אפילו אם ממש בקטנה. מילה טובה לחבר יהודי שעובד איתך, מילה טובה לשכן. זה יכול לחזק אותם, לתת להם גיבוי. לא להתעלם. מי שיכול לעזור - שיעזור, שלא יחשוב לשנייה האם זה יבוא נגדו. מי שרוצה לבוא נגדנו, זה העניין שלו. לא שלנו".
נחשפת למראות קשים מאוד. יש מי שעוזר לך?
"לא כל בן אדם יכול לראות את המראות המאוד קשים האלה, את מה שהולך כאן בפנים. אני טכנאי נתיחות, עושה נתיחות פתולוגיות בבית חולים - זה לא אותו הדבר. מה שהולך כאן זה טבח נוראי. אנשים שרופים עד העצמות. זה פשוט מזעזע. העולם חייב לראות את זה".