מחלות ניווניות של רשתית העין מובילות לפגיעה חמורה בחוש הראייה כבר בגיל צעיר, ובסופו של דבר לעיוורון. מחלות כאלה נגרמות עקב מוטציה גנטית – פגם באחד הגֵנים האחראים על התפקוד התקין של העין. בעקבות הפגם, הגֵן לא מצליח למלא את תפקידו וליצור חלבון חיוני לחוש הראייה, או שהוא מייצר עותקים לא תקינים של החלבון. לדוגמה, מחלת ניוון הרשתית על שם לבר (Leber) יכולה לנבוע מפגם באחד או יותר מעשרים גֵנים שונים. המחסור בחלבונים מסוימים בתאים קולטי האור המצויים ברשתית העין מוביל למותם בזה אחר זה, עד כדי עיוורון כמעט מוחלט. המחלה נדירה למדי, ופוגעת בפחות מעשירית האחוז מהאוכלוסייה.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
במאמר שהתפרסם לאחרונה בחנו חוקרים את האפשרות לתקן את אחת המוטציות הנפוצות הגורמות למחלה, המופיעה אצל 77 אחוז מהחולים בארצות הברית, בכלים של הנדסה גנטית. הם השתמשו לשם כך בקריספר – טכנולוגיה של עריכת גֵנים שמאפשרת לחתוך מקטעים נבחרים מה-DNA ובמקרה הצורך להחליף אותם ברצפים אחרים. כך אפשר להנדס יצורים עם תכונות רצויות, וליצור למשל גידולים חקלאיים עמידים למחלות, או עכברי מעבדה שמותאמים במיוחד למחקר מסוים. בנוסף, בעזרת השיטה הזו ניתן גם לתקן פגמים גנטיים.
ניסוי קטן אך מבטיח
הפגם שהחוקרים ביקשו לתקן הוא מוטציה בגֵן CEP290, שפוגעת בתפקודם של חלבונים הקשורים לזיהוי אור בעין. בניסוי הוזרקו לעיניהם של 14 מטופלים בני 63-9, הסובלים ממחלת ניוון הרשתית על שם לבר, נגיפים מהונדסים גנטית המכילים בתוכם מנגנון המאפשר עריכה של ה-DNA בתאי הרשתית. המטופלים חולקו לשלוש קבוצות שקיבלו מינונים שונים של נגיפים. כל מטופל קיבל את הטיפול באחת העיניים, והמעקב נמשך כשלוש שנים.
הנגיפים המוזרקים לעיניהם של המטופלים הונדסו כך שלא יוכלו להשתכפל בתאים שאותם הם מדביקים, כך שאין סכנה שיגרמו למטופלים לחלות, או שידביקו אנשים אחרים. קטעי קוד נוספים מנחים אותם באופן ספציפי אל התאים ברשתית העין. כשנגיף מהונדס כזה חודר לתא המתאים, הוא מפעיל את מנגנון העריכה שהוטמע בו ומוציא מהגֵן הרלוונטי את המקטע הפגום.
מספר המשתתפים המצומצם בניסוי הזה מגביל מאוד את היכולת להסיק ממנו מסקנות על יעילותה של השיטה בשיפור יכולות הראייה, או על רמת הבטיחות של המינונים השונים. עם זאת, הניסוי העלה ממצאים מבטיחים. שישה מהמטופלים הראו שיפור ביכולת הראייה בשעות היום, שהתמקד בעיקר במרכז שדה הראייה שלהם. ארבעה חוו שיפור בראייה ברמה קרובה לשיפור המיטבי שיכלו להשיג באמצעות עדשות מתקנות. בנוסף, שישה מהמטופלים דיווחו על שיפור כללי באיכות חייהם הקשורה בראייה.
לא פחות חשוב מהיעילות, הניסוי הראה שהשיטה ככל הנראה בטוחה לשימוש על בני אדם. מהממצאים עולה שלא נרשמו אירועים חריגים חריפים עקב הזרקת הנגיף באף אחד מהמינונים שנבדקו, וחלק משמעותי (41 אחוז) מהתופעות שכן נרשמו היו קשורות להליך עצמו – למשל דימום במקום הזריקה. הניסוי אם כך פותח את הדרך לבחון את היעילות של הטיפול הזה, וטיפולי עריכה גנטית דומים, בקנה מידה נרחב יותר.