אתמול נפל דבר במערכת המשפט, כשהשופט יריב עמית קבע שעל רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, לפצות בעשרות אלפי שקלים את משפחת נתניהו על כך שכינה אותם 'חולי נפש'. יש שיסתכלו על הנושא מזווית פוליטית, אך מה שמטריד הוא בעיקר השימוש שעושים מובילי דעה ומשפיעים בתקשורת הישראלית בטרמינולוגיה המלווה בסטיגמות.
כולם יודעים שלמילים יש כוח, ובפסיקתו אתמול קבע בית המשפט את הגבול, והראה כי ישנן מילים שלא ניתן להטיחן כעלבון לצורך זלזול ציני באנשים באשר הם. מתמודדי הנפש הם קבוצת הנכים הגדולה בישראל. אחד מכל שלושה אנשים חווה במהלך חייו משבר נפשי ומתמודד עם דחייה ועם סטיגמה קשה. זו קבוצה גדולה של אנשים שקופים, שקולם אינו נשמע. משמעות השימוש של אולמרט בביטוי "חולה נפש" באופן פוגעני, היא עלבון עבור עשרות אלפי ישראלים המתמודדים עם המגבלה השקופה.
לאורך השנים נוכחנו להבין כי אחד החסמים הגדולים בקבלת טיפול בקרב אנשים שחווים משבר נפשי הוא הסטיגמה השלילית כלפי תחום בריאות הנפש. שימוש מוקצן ומלגלג בתיאור מאפייני המחלה, למעשה פוגע במתמודדי הנפש ובבני משפחותיהם, בלגיטימציה שלהם לפנות לעזרה וביכולתם להשתלב בחברה. קביעת בית המשפט באופן החלטי כי אין מקום בשיח הציבורי לשימוש פוגעני במילים כמו "חולה נפש", היא מהפכה אמיתית בשיח הישראלי. ה"לא עוד" של בית המשפט גדול בהרבה מתיק נתניהו אולמרט, ומשמעותו היא חוסר סובלנות טוטלי לשימוש הלקוי בטרמינולוגיה מתחום בריאות הנפש והטחתה כעלבון. בדבריו, השופט עמית יריב מגדיר את הגבול בתרבות השיח הישראלית.
זהו צעד משמעותי שבתקווה יצמצם את השיח האלים שמתקיים פה בשנים האחרונות. חובתנו וחובתם של כל אזרח ואזרחית המדינה, למגר את הסטיגמה ולשמור על זכויותיהם של מתמודדי הנפש בישראל, לוודא שאיש אינו מצוי במנהרת בושה ולסייע למי שהסטיגמה מכריעה אותו. זכרו: למילים יש משמעות וגם כוח, בואו ולא נהפוך את הכוח לשלילי.
הכותבת ד"ר הלה הדס היא מנכ"לית עמותת אנוש