אתמול (רביעי) התלונן קותי סבג בתוכנית הרדיו של 'כאן' על הנטל שמהווים, לטענתו, ילדים אלרגיים על סביבתם, והציע לרכז אותם בבתי ספר המיועדים רק להם. "רק בגלל ילד אחד שלא אוכל חלב, למה 40 ילדים ו-80 הורים צריכים בכל בוקר לשבור את הראש, במקום שברגע שאוכלים הגננת תהיה צמודה רק לילד או במקום שיפתחו גנים לאלרגניים?". בהמשך דבריו אמר: "למה אי אפשר לכבד דעה של בן אדם אחר".
פרופ' ארנון אליצור, יו"ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ומנהל מכון האלרגיה במרכז הרפואי שמיר, אומר בתגובה כי אף שהוא לא מסכים עם הדרך שבה נאמרו הדברים, יש היגיון בדבריו של קותי: "אני בהחלט חושב שאין מקום לאמירות כאלה והן בהחלט מקוממות – ילדים אלרגיים הם ילדים בריאים והם בפירוש לא צריכים להיות מנודים או ללמוד בבתי ספר אחרים. יחד עם זאת, אני חושב שהאחריות מוטלת על מערכת החינוך בישראל, ועליה לדאוג לכך שלא יהיו איסורים על הבאת מזונות לבתי הספר. זו הנחיה שלא מקובלת בעולם ואין סיבה שניישם אותה בישראל".
"כשמטילים איסור גורף על כלל ילדי בית הספר, נגרם מצב שבו הילד עלול לחשוב שהוא נמצא בסביבה מוגנת, אבל קשה מאוד להימנע מכך, כי תמיד מזון עלול לחדור לשם"
פרופ' ארנון אליצור
הפרופ' מסביר את דבריו ואומר כי מדיניות מעין זו אף עלולה לגרום לנזק במקום להוביל לתועלת: "העובדה שילד נמצא בסביבת מזון אלרגני אינה מסכנת אותו. אומנם יש תופעות לוואי מאוד נדירות שנגרמות בעת חשיפה לא ישירה למזון, אבל באופן כללי אלרגיה היא לא משהו שמתרחש בעת הרחת מזון אלא בעיקר בעת אכילתו, בטח כשמדובר במזונות כמו ביצים וחלב שחלקיקיהם אינם עוברים באוויר. אני חושב שנכון יותר ללמד ילדים עם אלרגיה להימנע מאכילת המוצרים, ולדאוג לכך כשמדובר בילדים קטנים במיוחד, אבל המשימה אינה צריכה להיות מוטלת על כלל ההורים".
לדבריו, אין באמת אפשרות פרקטית שבפועל סביבת הילד תהיה 'סטרילית': "הרי אותו ילד שסובל מאלרגיה מגיע עם הוריו לקולנוע או לבית קפה, ושם מן הסתם הוא נתקל באנשים שאוכלים מזון שהוא אלרגי אליו. כשמטילים איסור גורף על כלל ילדי בית הספר, נגרם מצב שבו הילד עלול לחשוב שהוא נמצא בסביבה מוגנת, אבל קשה מאוד להימנע מכך, כי תמיד מזון עלול לחדור לשם – בין שמדובר בטעות של הורה ששילב אותו בכריך או במזון שהוא אכל בבוקר ושאריותיו נותרו על החולצה. אז בהחלט כדאי להתחשב בילד עם אלרגיה, ואם יש אירועים חברתיים תמיד חשוב שיהיה מזון שהוא יכול להתכבד ממנו אבל ההנחיות הנוכחיות אינן מוצדקות".
"המדיניות הנוכחית של משרד החינוך מעוררת חרדה. היא לא נכונה ולא יעילה וכבר מעל ארבע שנים אנחנו לוחצים כדי לשנותה אך לצערי דבר לא נעשה בנושא"
פרופ' ארנון אליצור
הפרופ' מבהיר כי ההמלצה של כל האיגודים הבינ"ל היא לא לאסור באופן גורף על הכנסת מזון מעורר אלרגיה לשטח חינוכי. "המדיניות הנוכחית של משרד החינוך מעוררת חרדה. היא לא נכונה ולא יעילה וכבר מעל ארבע שנים אנחנו לוחצים כדי לשנותה אך לצערי דבר לא נעשה בנושא".
התמודדות יום-יומית
בינתיים, עד שישתנו ההנחיות, הורים לילדים אלרגיים מוטרדים מהנושא באופן יום-יומי: "ההתמודדות של ילד אלרגי ושל המשפחה שלו היא משהו שקשה מאוד למשפחות שמתנהלות באופן רגיל לתפוס", אומרת נועה (שם בדוי), אמא לילד בן 10 מהמרכז. "אין לצאת למסעדות בחוץ, כל טיול מתוכנן עם מלא ציוד ואוכל מראש, קרבה לבית חולים חייבת להיות שיקול קריטי ועוד מיליון דוגמאות נוספות. המטרה של כולנו היא לחיות הכי נורמלי וביחד עם האלרגיה וחלילה לא למות ממנה ובטח לא לבודד אותם. לשמחתי זכיתי בכל השנים בהורים מדהימים וילדים מדהימים יותר שבוחרים באכפתיות ובהתחשבות באחר. הלוואי שלא נצטרך להתמודד עם כזו חוסר סובלנות והכלה".
"אלרגיה למזון היא לא 'דעה'. זה מצב מסכן חיים"
גם ריקי מיטרני, מוועד עמותת יה"ל לאלרגיות מזון, חושבת שהאמירה של קותי בעייתית ומסוכנת: "אלרגיה למזון היא לא 'דעה'. זה מצב מסכן חיים. ל-40 ילדים לא יקרה כלום אם לא יאכלו חלב, אבל לילד אחד כן, וזה עלול להיות קטלני עבורו. לצערי הרב, כיום אחד מתוך ארבעה ילדים לא מוזמן לאירועים חברתיים רק בגלל העובדה שהוא אלרגי, ואמירות כאלה רק מחזקות את הנתון הזה".
אגב, היא אומרת כי לרוב הבעיה היא לא אצל הילדים אלא אצל ההורים. "לילד אין בעיה להתחשב בחבר שלו במרבית המקרים, אבל הורים לפעמים מראים התנגדות או מתלוננים. חבל, כי זו באמת התחשבות מינימלית שיכולה להציל חיים. חשוב לדעת שאלרגיה היא משהו שעלול להתפתח גם בגיל מבוגר וגם באמצע החיים, אז לא תזיק לאף אחד מעט סובלנות".
לדבריה, אף שאין נתונים רשמיים בישראל, ההערכות הן ש-8% מכלל הילדים בארץ ובעולם סובלים מאלרגיה למזון המסכנת את חייהם, ומספרם גדל בכל שנה. "אנחנו יודעים לומר שיש עלייה ברורה בגרף הילדים הסובלים מאלרגיות למזון. רק בארץ ישנם מעל 85 אלף ילדים בני 18-3 שסובלים מאלרגיה כזאת. זה כבר לא ילד או שניים אלא חלק בלתי נפרד מהחברה שלנו".
ההסבר לעלייה לא ברור, אם כי לדברי מיטרני ישנן סברות שונות שיכולות לספק תובנות מסוימות: "אורח החיים המודרני, נטייה גנטית, מזון יותר מתועש, סטריליות ופחות חשיפה לחיידקים – בעולם בוחנים את הנושא אבל עדיין אין מסקנה חד-משמעית.
בנוסף, היא מצייחסת לדבריו של פרופ' אליצור ואומרת כי "בארצות אחרות בעולם יש חדר אוכל מסודר עם שולחן מופרד ונקי מאלרגנים. באירופה וארה״ב יש הרבה פחות ילדים בכיתה והרבה יותר אנשי צוות ולכן קל יותר לנהוג במדיניות מקלה. בכל מקרה, היינו מצפים מהרופאים לגנות את האמירות המקוממות של קותי ולא לתת להן רוח גבית".
פרופ' סיריל כהן, ראש המעבדה לאימונותרפיה באוניברסיטת בר-אילן, מסביר על המנגנון הביולוגי שנגרם כתוצאה מחשיפת אדם או ילד אלרגי לאלרגן: "מצב כזה עלול לגרום להלם אנפילקטי, שבמהלכו מערכת החיסון מגיבה בצורה מוגזמת לחשיפה לאלרגן ומשחררת בגוף היסטמין וחומרים כימיים נוספים. חומרים אלה גורמים להתרחבות כלי דם, ירידה חדה בלחץ הדם ולהתכווצות דרכי הנשימה המובילה לקשיי נשימה. בנוסף, מתרחשת בצקת ברקמות. ללא טיפול מיידי באדרנלין, המצב עלול להוביל לקריסה מערכתית ולמוות בתוך דקות ספורות".
פנינו למשרד החינוך כדי לקבל את תגובתם על הדברים, אך טרם נענינו.