יואב אבן, כתב הבריאות של חדשות 12, לא דמיין שיום אחד ימצא את עצמו בצד השני: לא זה שמסקר את תחום הבריאות, אלא מטופל בעצמו. לפני חודשיים, בסיום יום עבודה שגרתי, חש לפתע שמשהו אינו כשורה. "זה היה אחרי יום קצת עמוס מהרגיל בעבודה, אבל לא משהו מיוחד", תיאר אבן ב"חדשות הבוקר", "בערב התחלתי להרגיש לחצים בחזה, אבל ממש בקטנה. לא משהו שלא הרגשתי בעבר, לא משהו דרמטי".
"אבל, אני בן 49 ובעבר הרחוק עישנתי סיגריות. היום כבר לא. הנזקים עלולים להישאר שנים, ומתוקף תפקידי אני יודע שכ-7% מהאנשים שמגיעים למיון עם תלונות על כאבים בחזה, בסוף זה נגמר בצינתור", הסביר אבן.
"הרמתי טלפון למוקד האחיות של כללית, המתנתי קצת בתור, היא שאלה אותי כל מיני שאלות ואז אמרה: 'אתה צריך להתפנות למיון'. שאלתי, אפשר לבילינסון? היא אמרה לי: 'כן, אתה רוצה אמבולנס? מגיע לך'. אמרתי לה: לא, מה פתאום, איזו פדיחה. אבוא עם האופנוע".
בדרך כלל בכאבים כאלה חושבים: זה שטויות, אולי זה יום קשה. אתקלח ואלך לישון.
"הרבה מאוד פעמים זה מה שזה, אבל אני מכיר את הסטטיסטיקות ויודע שאם אכן יש חסימה, צריך לעשות צינתור. חשבתי: מקסימום עשיתי טיול לבית החולים. כשהגעתי עשו לי כל מיני בדיקות והן יצאו תקינות, אבל הרופאים קצת חשדו ואמרו: 'נשאיר אותך ללילה להשגחה, ובבוקר נעשה המשך בירור'. הייתי בטוח שעוד רגע אלך הביתה, ואז עשו לי בדיקה שנקראת אקו לב. זה כמו אולטרה סאונד, רק ללב".
ומה גילו?
"הרופא הסתכל עליי פתאום ואמר: 'תשמע, הלב שלך במצב מעולה. הכל תקין, העורקים, הכל, התפקוד מצוין, ממש לב של בן אדם צעיר. אבל, יש לך גידול קטנצ'יק על אחד השסתומים".
כששמעת את המילה גידול, מה עבר לך בראש?
"לא שמחתי. התברר שזה סיפור מאוד נדיר, יש בערך 20 כמוני בישראל מדי שנה. זה גידול שפיר, הוא לא עושה כלום, לא מסוכן כשלעצמו - אבל, הוא עלול לזרוק קרישי דם למוח ולעשות שבץ מוחי. הלב כל הזמן נפתח ונסגר, הגידול עלול להתנתק, לעלות למוח, לעשות שבץ מוחי - ואז זה שיתוק של חצי גוף, אתה לא מדבר והמוטוריקה נפגעת".
מה עושים ברגע הזה?
"אחרי עוד המון בירורים, בדיקות והתייעצויות בבילינסון, ההמלצה שלהם הייתה להוציא את הגידול, בדיוק בגלל הסכנה הזאת. הם הדגישו בפניי שיש אנשים שמחליטים לחיות עם זה. עשיתי חוות דעת נוספת והרופא אמר לי: 'תשמע, רוב הרופאים שתתייעץ איתם יגידו לך שצריך להוציא את זה, אבל זה לגיטימי וסביר באותה מידה להחליט לחיות עם זה. אתה צריך לקבל את ההחלטה האם אתה רוצה לחיות עם פצצת זמן מתקתקת בתוך הגוף שלך, כשיש סיכוי של 6% שהגידול ישלח קרישי דם למוח, או שאתה מעדיף להוציא את זה'".
זאת החלטה משנת חיים. איך אתה מקבל את ההחלטה הזאת?
"לא היה לי ספק בכלל. 6% סיכוי? אמרתי לרופא שגם ב-2% הייתי הולך על ניתוח, חד משמעית".
כמה זמן חלף מהאבחנה ועד שאתה נכנס לחדר הניתוח?
"תקתקתי הכל הכי מהר שיכולתי, ממש תוך כמה ימים. אמרתי לעצמי: אם אני הולך על ניתוח, עדיף לעשות את זה כמה שיותר מהר. איזה מטומטם זה יהיה לקבל את השבץ המוחי אחרי שכבר קיבלתי את ההחלטה לעשות את הניתוח".
מדובר בניתוח לב פתוח.
"כששמעתי את המשפט: 'מנסרים את בית החזה, מפשקים אותו ואז מתקנים', עברה בי צמרמורת. שאלתי מה אחוז התמותה מהניתוח, זה בערך אחוז. זמן ההחלמה הממוצע מניתוח לב פתוח זה בין 6 ל-12 שבועות, אבל הכאבים עלולים להימשך אפילו עד שנה".
הגעת לניתוח לבד לגמרי. תסביר.
"הגעתי לבית החולים ערב לפני בשביל להתאשפז. המשפחה רצתה לבוא איתי, אבל אמרתי להם: חבר'ה, אני פשוט הולך לישון שם. למה אתם צריכים לבוא? תבואו בבוקר, חכו לי בזמן שאני בניתוח. אתם לא צריכים לבוא כדי להגיד לי 'לילה טוב'. זה גם יותר מתאים לאופי שלי. זה היה לי נורא מסקרן, ככתב בריאות. הרגשתי שאם יתלוו אליי כל מיני אנשים, הם ייפגעו לי בחוויה של ללמוד איך זה להיות בצד השני".
מה הרגשת תוך כדי הניתוח?
"הוא נמשך שלוש שעות. הייתי במוות קליני יזום חצי שעה, כי מה עושים בניתוח לב פתוח? מקררים את הלב ל-30-33 מעלות, מוציאים ממנו את הדם, מחברים אותי למכונת לב-ריאה שבינתיים מחזיקה אותי בחיים, וכשהלב סטטי מתקנים אותו. אחר כך מחממים אותו בחזרה, מחזירים את הדם ומפעילים אותו מחדש".
אומרים שאנשים שעברו ניתוח לב פתוח, משהו משתנה בהם. אתה מרגיש שהשתנית?
"אני עדיין מנסה לפענח. בהרבה מאוד מקרים, אנשים שעברו ניתוח לב פתוח אומרים שהחיים שלהם נחלקים ללפני ואחרי. ניתוח לב פתוח ישפיע על כל תחומי חייך, החל מהחברתי, הנפשי, התעסוקתי וגם הזוגי. בינתיים ההתמודדות העיקרית זה הכאבים. ב-40 יום הראשונים הייתי על סוג של מורפיום, זה הדבר היחיד שעזר להתמודד עם הכאבים. אחרי זה הרופאים לחצו עליי מכל כיוון שאני חייב להיגמל מזה אחרת אסתבך. עברתי למשככי כאבים רגילים, שלא באמת עוזרים. כרגע אני עם כאב 5-6 מתוך 10. התרגלתי, זה לאט לאט הולך ויורד".
מה התובנה שלך ככתב בריאות שראה את המערכת מהצד השני?
"אל תתביישו לשאול, אל תתביישו לשאול שוב ואל תתביישו לקבל חוות דעת נוספת. בהחלטות רפואיות מכריעות, קחו את הזמן, תתייעצו, אבל מהרגע שהחלטתם - לכו על זה עד הסוף".