אחד מכל שישה אנשים סובלים מדיכאון במהלך חייהם. ואולם, למרות עשורים של מחקר, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לגורמים הביולוגיים שמאחורי התופעה המשפיעה כה עמוקות על איכות החיים. סקירה מקיפה שנערכה באחרונה על ידי פרופ' רז ירמיה, חוקר בתחום הדלקת והדיכאון מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, מציעה תובנות חדשות המערערות אמונות ארוכות שנים באשר למנגנון הביולוגי של דיכאון. תובנות אלה עשויות לפתוח דרך לטיפולים מותאמים אישית שיקלו על הסובלים מהמחלה.
"עד היום, הרעיון המרכזי היה שדיכאון נגרם מחוסר איזון ברמות של שני חומרים במוח - סרוטונין ונוראפינפרין", מסביר פרופ' ירמיה. לדבריו, בעקבות כך פותחו במהלך השנים תרופות שממריצות ומעלות את ריכוז החומרים הללו במוח, ונהפכו דיירות קבע בבתים רבים ברחבי העולם. עם זאת, הוא אומר כי תיאוריה זו לא זכתה להוכחות מחקריות משכנעות מספיק, וגם התרופות לא הציגו תוצאות טיפול מושלמות. "לפי מחקרים, שליש מהחולים לא מגיבים כלל לתרופות הקיימות, ובין אלה שכן מגיבים, לעיתים קרובות נדרש להחליף תרופות עד שמוצאים את התרופה המתאימה ביותר לחולה". פרופ' ירמיה מוסיף כי הזמן שלוקח עד שמרגישים הקלה בתסמינים לעיתים ממושך, תקופה שבה החולה נתון בסבל רגשי ופיזי רב.
קשר סיבתי בין מרכיבים דלקתיים לסימפטומים דיכאוניים
מחקריו של פרופ' ירמיה מעלים תיאוריה חדשה, ולפיה הדיכאון הוא תוצאה של חוסר איזון במערכת החיסונית, כלומר דלקת כרונית בגוף ובמוח. במאמר החדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת "Brain, Behavior, and Immunity", סיכם ירמיה ממצאים של מאה המחקרים המצוטטים ביותר בתחום התומכים בתיאוריה זו. חלקם הוכיחו קשר סיבתי בין עלייה בפועל של מרכיבים דלקתיים על ידי גורמי מחלה כגון וירוסים ועל ידי מצבי לחץ פסיכולוגי ובין סימפטומים דיכאוניים.
>> דגל שחור: איך מתמודדים עם דיכאון?
עוד עולה מהסקירה כי לחץ מתמשך פוגע בתאי המיקרוגליה, "הנציגים" של מערכת החיסון במוח, ובעקבות כך אלה עלולים להתנוון, תהליך שרק ישמר ויחזק את המצב הדיכאוני. הסקירה גם הדגישה קבוצות סיכון ספציפיות, כמו מבוגרים, אנשים עם מחלות פיזיות, כאלה שעברו טראומה בילדות וחולים עם דיכאון עמיד לטיפול.
"דיכאון הוא יותר בר טיפול ממה שחשבנו, אך כל הנושא של רפואה מותאמת אישית בהקשר של מחלה זו עדיין לא הופנם מספיק על ידי חברות התרופות"
פרופ' רז ירמיה, האוני' העברית
לטענת פרופ' ירמיה, סקירה זו היא מעין "תמונה פנורמית" של האינטראקציות המורכבות בין דלקת לתסמיני דיכאון, וממצאיה מציעים תקווה חדשה לאנשים שלא מגיבים לטיפולים קונבנציונליים. הפרופ' מציין כי למרות העדויות המצטברות לטובת תיאוריה זו, תרגומה כיום למעשים בפועל בעולם הרפואה די איטי ומתסכל. "דיכאון הוא יותר בר טיפול ממה שחשבנו, אך כל הנושא של רפואה מותאמת אישית בהקשר של מחלה זו עדיין לא הופנם מספיק על ידי חברות התרופות". בעקבות כך, שוקדים בימים אלה פרופ' ירמיה וחוקרים נוספים על "תרגום המידע שהצטבר לפיתוח של תרופות נוגדות דיכאון שמבוססות על ויסות ונרמול של תהליכים דלקתיים".
הפרופסור מסכם ואומר כי "בסופו של יום זה יפגוש את החולים כשהם יקבלו תרופות שיהיו מותאמות עבורן, בייחוד חולים עם דיכאון עמיד לתרופות. ברגע שנדע לזהות את הבעיה החיסונית אצלם ולטפל בבעיה החיסונית הזו באופן מספק, הם יוכלו להחלים מהמחלה".