"אם הייתם אומרים לי לפני כמה חודשים, כשישבתי בחדר חשוך בעזה, קשורה בקרסול ובלי יכולת לזוז, שאעמוד כאן היום ואדבר מולכם, הייתי חושבת שיצאתם מדעתכם" – כך אמרה בפתח דבריה בבית הלבן, עמית סוסנה, ששוחררה משבי החמאס לאחר 55 ימים. בכנס העוסק באלימות מינית באזורי עימות, ביוזמת סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס, סיפרה סוסנה באומץ על הרגעים הקשים שעברה בשבי. "להיות בשבי פירושו שאין לך שום שליטה על הנפש, הגוף או הנשמה שלך. אין לך שליטה על מה שקורה לך. כל הזכויות האנושיות הבסיסיות שלך נלקחות ממך, אפילו הרגשות שלך נשלטים על ידי מישהו אחר". סוסנה, שחשפה לראשונה לפני כשלושה חודשים בריאיון ל"ניו יורק טיימס" תיארה את ההתעללות והפגיעה המינית שעברה על ידי אחד מחוטפיה, הוסיפה כי "בזמנו לא היה לי קול, לא הייתה לי ברירה. עכשיו יש לי ברירה, והחלטתי שאני לא יכולה לשתוק, שאני חייבת לדבר על הדברים האיומים שקורים שם כנראה גם עכשיו, לנשים וגברים חפים מפשע". למרות הכאב, הדגישה כי היא לא רואה עצמה קורבן. "אני אישה חזקה ועצמאית ואף אחד לא יכול לשנות את זה. ההתעללות המינית שעברתי לא צריכה לקרות לאף אחד, אין לזה שום הצדקה".
המילים העוצמתיות של סוסנה, חדרו ללב והדהדו בכל מקום, גם כאן בישראל, באוזניי נפגעות תקיפה מינית שנחשפו באומץ גם הן בעבר ושיתפו במה שעברו. "מה שעמית סוסנה עשתה הוא מהלך מדהים עבורי ועבור כל אישה, ובכלל עבור כל ישראלי שחש היום ברחבי העולם שלא מאמינים לו", מספרת בשיחה עם mako בריאות, עופרי יהב, מנפגעות עבריין המין אלון קסטיאל. "לשמוע פתאום מישהי שמדברת בכזו עוצמה ואומץ וחוזק על פגיעה מינית שעברה, ולמעשה גם העובדה שהיא בין השורדות היחידות שממש דיברו בצורה גלויה על תקיפה מינית שהן עברו, זה מטורף".
יהב מדגישה כי הסיטואציה שעברה סוסנה שונה לחלוטין ואינה ברת השוואה. עם זאת, היא מזהה קווי דימיון בחשיבות של נפגעות תקיפה מינית להחזיר לעצמן את השליטה בחיים. "השליטה נלקחת ממך כשאת עוברת פגיעה כזו, ובמקרה של עמית היא נלקחה עוד לפני, מרגע החטיפה. אני מאמינה שדרך זה שהיא מדברת היום, היא גם מחזקת את עצמה ומחזירה לעצמה את השליטה בסיטואציה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני זוכרת שהעימות שעברתי בזמנו במשטרה נתן לי את ההזדמנות לייצר לעצמי מצב כזה כי הייתי בחלל מוגן ויכולתי להישיר מבט לתוקף ולהתעמת איתו. זו סיטואציה שחיזקה אותי מאוד. אני זוכרת שהשוטרת באה אלי ואמרה לי 'וואו אני בשוק. כשראיתי אותך בהתחלה היית נראית לי שברירית, אבל את לביאה'. עמית סוסנה נותנת לנו, לכל הנשים שנפגעו מינית, איזושהי תקווה או אמונה שבעצם אפשר בסופו של דבר לשרוד את הדבר הנורא ביותר, והיא מהווה השראה עבור נשים רבות אחרות. כשראיתי אותה מדברת יכולתי רק לנסות ולהתחיל לדמיין מה היא עברה. היא לביאה וגיבורה, אני מעריצה אותה ומורידה בפניה את הכובע.
"כולנו צריכים להגיד לה תודה שהיא נחשפה ועומדת בכזה אומץ ותחת ספוט שהיא לא בחרה בו. כל עדות חשובה, כל עדות קריטית. אני מאחלת לנפגעות ולנפגעים, במיוחד בסיטואציה הזו של השבי, שיאזרו אומץ וידברו וידאגו לקבל את העזרה שדרושה להם כדי להחלים".
אודליה כרמון, העדה המרכזית בפרשת הנשיא המורשע לשעבר משה קצב, ומיוצרות הסדרה "אלף" שנכתבה בהשראת סיפורה האישי, אומרת גם היא כי "אין לתאר ולהשוות בין הסיוט המצמית שחוותה עמית סוסנה לבין מקרי אלימות מגדרית והטרדות מיניות שאנחנו לרוב מתייחסים אליהם". לדבריה, במקרה של סוסנה נדרש אומץ וחוסן נפשי מסוג אחר. "מדובר בפחד מוות ממשי, בעינויים פיזיים קשים, ובנוסף לכל – אין עבריין עם פנים ושם שניתן להגיש נגדו תלונה. ייתכן והוא לעולם לא ייענש, והיא תחיה בנוסף עם עינוי הדין". כרמון מוסיפה כי "כולי תקווה ותפילה עבור עמית והבנות האחרות שימצא להן החוסן הנפשי והמזור, והן תצלחנה לשקם את חייהן".
"עמית בשליחות עבור כולנו"
מי שעוד שאבה כוח מנאומה של סוסנה, היא הילה צור, שעברה התעללות מינית על ידי אחיה בילדותה ויצאה לאור בתכנית "המקור". "אני עוקבת בהשתאות מספר חודשים אחרי המאבק של עמית סוסנה. האישה האמיצה והמדהימה הזו, שנמצאת על כל במה אפשרית וזועקת את זעקתן של כל מי שנפגעה בפשעים המיניים המזעזעים והבלתי נתפסים על ידי חמאס, מתארת את הזוועות שחוותה ומעלה את המודעות כדי שכל העולם ידע מה ארע בשבעה באוקטובר. עמית בחרה לא לשתוק". צור מעידה כי מאז השבעה באוקטובר נחשפה לפניות רבות של מנפגעים שנפגעו בילדותם במשפחה. "בעצם העמידה של עמית סוסנה מול כל העולם, אני שומעת מהם כמה היא מחזקת אותם. אני יודעת שיש מחיר אישי לחשיפה, ומצד שני ישנה גם הרגשת שחרור. עמית בשליחות עבור כולנו. בנאום המרגש שלה בבית הלבן אני יודעת שהיא נתנה כוח לכל הנפגעים באשר הם".
לטענת עופרי יהב גם לציבור יש תפקיד בלאפשר לחטופים שחזרו את המרחב הבטוח לספר את שעבר עליהם. "כשצפיתי בעמית חשבתי גם על חטופים אחרים שאזרו אומץ ושיתפו על החוויות הקשות מהשבי, ולא בהכרח קיבלו את החיבוק הגדול שמגיע להם. נזכרתי למשל באגם גולדשטיין, שסיפרה שהיא מקבלת ביקורת מאנשים על כך שהשבי שלה אולי היה קל, הלב והראש ישר הלכו גם אליה. ואולי יש עוד חטופים שרוצים לספר ולשתף ומפחדים מהתגובות. אני מקווה שהחשיפה של עמית תגרום להם לאזור אומץ, ואסור שאנחנו נעשה איפה ואיפה, כי הדבר שבעיניי הכי חשוב זה לשבור את אלמנט הבושה, וברגע שמדברים זה קורה, ואז את יכולה סוף סוף להתחיל את תהליך ההחלמה. ברגע שאת מדברת את שולטת סוף סוף בנרטיב".
כזכור, בעדותה המצמררת לפני כשלושה חודשים סיפרה סוסנה ל"ניו יורק טיימס" כי המחבל דחף את נשקו למצחה והכה אותה. "הוא גרר אותי לחדר הילדים, כיוון עליי את הרובה, והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני", תיארה לעיתון האמריקני. מאז היא מקפידה לפקוד את כיכר החטופים ולקרוא להחזרת החטופים הביתה, וכמה שיותר מהר.