במהלך המגפה, אחת השאלות המרכזיות שהטרידו את כולם הייתה מדוע יש אנשים שמצליחים להימנע מהידבקות בקורונה, בעוד אחרים נדבקים בנגיף, ואפילו יותר מפעם אחת. שיתוף פעולה בין אוניברסיטת קולג' לונדון, מכון וולקאם סנגר ואימפריאל קולג' לונדון בבריטניה נרקם כדי לחקור שאלה זו באמצעות ניסוי מבוקר ראשון בעולם בתחום – ובו מתנדבים נחשפו באופן מכוון לנגיף SARS-CoV-2 הגורם למחלת הקורונה, כדי שאפשר יהיה לחקור אותו לעומק.
מתנדבים בריאים ולא מחוסנים ללא היסטוריה קודמת של קורונה נחשפו - באמצעות תרסיס לאף - למינון נמוך במיוחד של הזן המקורי שלSARS-CoV-2 . המתנדבים היו בהסגר תחת מעקב קפדני, נבדקו וסיפקו דגימות קבועות שנלקחו כדי לחקור את תגובתם לנגיף בסביבה מבוקרת ובטוחה.
במחקר, שפורסם ב-Nature, נאספו דגימות מרקמה הנמצאת באמצע הדרך בין האף לגרון וכן דגימות דם מ-16 מתנדבים. דגימות אלו נלקחו לפני החשיפה לנגיף, לצורך מדידה בסיסית, ולאחר מכן במרווחי זמן קבועים. הדגימות עובדו ונותחו באמצעות טכנולוגיית ריצוף תא יחיד, שאפשרה להפיק ולרצף את החומר הגנטי של תאים בודדים. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת זו, הצוות היה מסוגל לעקוב אחר התפתחות המחלה באופן חסר תקדים, מהשלב שלפני ההדבקה ועד להחלמה.
>> מחקר: אלה גורמי הסיכון לפתח לונג קוביד
שלוש קבוצות הדבקה נפרדות
להפתעת החוקרים, נמצא כי אף שכל המתנדבים נחשפו בקפידה לאותו מינון של הנגיף באותו אופן, לא כולם נמצאו חיוביים לקורונה.
המתנדבים חולקו לשלוש קבוצות הדבקה נפרדות. שישה מתוך 16 המתנדבים פיתחו תסמינים קלים טיפוסיים לקורונה, נמצאו חיוביים במשך כמה ימים עם תסמינים דמויי הצטננות. קבוצה זו נקראה "קבוצת ההדבקה המתמשכת".
מתוך עשרת המתנדבים שלא פיתחו הדבקה מתמשכת, שלושה פיתחו הדבקה "בינונית" עם בדיקות ויראליות חיוביות לסירוגין ותסמינים מוגבלים. קבוצה זו נקראה "קבוצת ההדבקה החולפת".
שבעת המתנדבים הנותרים נשארו שליליים בבדיקות ולא פיתחו תסמינים כלשהם. זו הייתה "קבוצת ההדבקה הנמנעת". למרות ההבדלים בתוצאות ההדבקה, המשתתפים בכל הקבוצות חלקו תגובות חיסוניות ספציפיות וחדשות, כולל אלו שהמערכת החיסונית שלהם מנעה את ההדבקה.
כאשר הושוו זמני התגובה התאית בין שלוש קבוצות ההדבקה, נמצאו דפוסים מובחנים. לדוגמה, במתנדבים שהודבקו באופן חולף, שם הנגיף התגלה לזמן קצר בלבד, נצפתה הצטברות חזקה ומיידית של תאי חיסון באף יום אחד לאחר ההדבקה.
בניגוד לכך, בקבוצת ההדבקה המתמשכת נמצאה תגובה מעוכבת יותר, שהתחילה חמישה ימים לאחר ההדבקה ואפשרה לנגיף להשתלט עליהם.
באמצעות חקר של תאים מגורים על ידי תגובת הגנה אנטי-ויראלית מרכזית באף ובדם, ראו החוקרים כי התגובה החיסונית מתפשטת מהאף במהירות רבה. כמו כן זוהה גן בשם HLA-DQA2 שבא לידי ביטוי ברמות גבוהות הרבה יותר במתנדבים שלא פיתחו הדבקה מתמשכת ולכן יכול לשמש כסמן הגנה. מידע זה עשוי לעזור לזהות אנשים שכנראה יהיו מוגנים מפני קורונה קשה.
ממצאים אלו עוזרים להשלים פערים בידע הקיים ולצייר תמונה מפורטת יותר לגבי איך הגוף שלנו מגיב לנגיף חדש, בייחוד בימים הראשונים והקריטיים של ההדבקה.
כעת מנסה צוות החוקרים להשוות את הנתונים הללו לנתונים חדשים על נגיפים אחרים וזנים עדכניים יותר של קורונה. בניגוד למחקר הנוכחי, המחקרים החדשים כוללים בעיקר מתנדבים שחוסנו או נדבקו באופן טבעי – כלומר, אנשים שכבר יש להם חיסוניות.
המחקר נושא השלכות משמעותיות עבור טיפולים ופיתוח חיסונים עתידיים. על ידי השוואת הנתונים למתנדבים שמעולם לא נחשפו לנגיף לאלו שכבר יש להם חיסוניות, יהיה אפשר לזהות דרכים חדשות לעורר הגנה, ובמקביל לפתח חיסונים יעילים יותר למגפות עתידיות.