גבר בן 29 מקליפורניה, שבדיוק השתחרר משירות צבאי, העביר את זמנו הפנוי במשחק המחשב "קנדי קראש" במשך שבועות. כתוצאה מכך, הוא קרע את הגיד באגודלו - פציעה רצינית וכואבת מאוד שלא הפריעה לו להמשיך לשחק.
רק לאחר כמה שבועות של משחק, הגבר הרגיש כי הוא מתקשה להזיז את אגודלו והלך לבית החולים, שם רופאים גילו, בעזרת סריקות ובדיקות, כי הוא קרע את הגיד שלו וחייב לעבור ניתוח בכדי לתקן את הפציעה. ועדיין, הוא לא הרגיש בכאב. "משחק הקנדי קראש מביא להרבה התרגשות ועונג," אומר ד"ר אנדרו דואן, שטיפל בבחור, לדיילי מייל. "עד לרמה בה הגוף החל להפריש חומרים בכדי שיוכל להמשיך לשחק - בלי להרגיש את הכאב."
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מהי ההתמכרות הזו שיכולה לגרום לנו אפילו לא להרגיש כאב? ראשית, חשוב להבהיר כי לא כל מי שמשחק בסמארטפון שלו כל יום הוא בגדר מכור. "אנשים משחקים בקנדי קראש, באנגרי בירדז או בכל משחק אחר כי הם נהנים מהמשחק. כמו שאנו נהנים מסרט טוב או מספר טוב. מדובר בצורה אינטראקטיבית של בידור המוני, ובידור כשלעצמו איננו התמכרות", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "אנשים שנהנים אינם מכורים בהגדרה, ורבים מאיתנו שנהנים ממשהו, מתקשים להפסיק לעשות את אותו הדבר. אין זה אומר שאנחנו מכורים אם אני נהנה לקרוא ספרים וקשה לי להניח את הספר למרות שכבר אחת לפנות בוקר, האם אני מכור לספרים? אפשר להגדיר בעיה רק כשהיא באמת בעיה".
ד"ר לוינסקי טוען כי הבעיה מתחילה כשאנו מכניסים התנהגות, אפילו בעלת מאפיינים רפטטיבים, לתוך קטגורית ההתמכרות. "מדובר בעצם ב'התמכרויות התנהגותיות', כלומר שאנו מתנהגים בצורה מסויימת שוב ושוב ורוצים לחזור עליה. לדוגמא, כשאנו משחקים שוב ושוב בקנדי קראש, האם יש לנו מאפיינים קלאסים פיסיולוגיים של התמכרות, כמו עליה בקצב הלב, הזעה מוגברת ועוד?".
"כמו בכל התמכרות, גם התמכרות למשחקים קשורה לאסקפיזם ורצון לסיפוק," מוסיפה ד"ר אאידה לוקנין, רופאה יועצת פסיכיאטרית מבי"ח כרמל בחיפה. "יש הרבה תיאוריות לסיבה בגללה אנשים נוטים להתמכרות - אחת מהן היא כימית, ולפיה לאנשים הנוטים להתמכרות יש בעיה בייצור האנדורפינים במוח, לכן הם משיגים הנאה באופן מלאכותי דרך ההתמכרות שלהם, או במקרה הזה דרך ההנאה מהמשחק."
הקסם הממכר של קנדי ראש
העמדה הרשמית של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי, כולל ב-DSM5 שיצא לאחרונה, היא שאין עדיין מספיק עדויות שמאפשרות לקבוע באופן מסודר אם מדובר בהתמכרות אמיתית או שמדובר רק בכיף ממכר, מסביר לנו ד"ר לוינסקי ומוסיף: "במדריך האבחנות החדש, התמכרות למשחקי מחשב נכנסה לקטגוריה בספר של נושאים שמומלץ לערןך עליהם מחקרים נוספים כדי שנוכל להגיע למסקנות ברורות יותר. אנחנו משתמש במונח 'התמכרות' באופן כל כך חופשי כיום עד שאם תשאלו מאה אנשים שמשחקים באפליקציות בסלולר שלהם, שליש לפחות יגידו שהם 'מכורים'. מצד שני, אין כתבה באינטרנט שעוסקת בהתמכרות לאינטרנט שלא תזכיר מחקרים על גברים סינים או יפנים שלא מסוגלים להתנתק מהאינטרנט או שיש מסלולים במוח שלהם שמופעלים בצורה דומה לאלו שמכורים לסמים קשים".
המנגנון שגורם לנו לחזור שוב ושוב לשחק במשחקים הללו (Casual Gaming) הוא שילוב של התניות, תחרותיות וסיפוק מיידי. "בכל פעם מעלים את הרמה קצת אבל בסוף ולא לאחר זמן רב מדי אתה מנצח את השלב, ואז מנגנון העונג מופעל מחד, והרצון להמשיך ולקבל את הסיפוק גורם לנו לשחק שוב ושוב - בטח אם הסיפוק פשוט להשגה", אומר ד"ר לוינסקי. כך, שחקן הפצוע תיאר להאפינגטון פוסט: "המשחק תמיד היה דבר שולי בשבילי, אבל זה כל הזמן היה ברקע, בלי ששמתי לב בכלל, פשוט לא הפסקתי לשחק לרגע."
ד"ר דואן מוסיף כי יש אנשים שהם אפילו מכורים יותר למשחקים, ויש מקרים בהם כל חייהם נהרסים – מערכות היחסים שלהם מתמוטטות, הם מאבדים את כל כספם וגם את עבודתם. לכן, הוא ממליץ להגביל את זמן המשחק לעד שעה ביום. "במסגרת הזמן מוגבלת ביותר הוכח כי משחקים יכולים דווקא לתרום ברמה החברתית והרגשית, ואפילו מבחינת שיכוך הכאבים במידה מסוימת", הוא אומר. ד"ר לוינסקי מדגיש כי "המשחקים עצמם לא משככים כאבים. מה שקורה הוא שיש שחרור של דופמין, והוא גורם לנו להנאה, לפעמים ההנאה מספיקה כדי שלא נרגיש אי נוחות כזו או אחרת, או שנעדיף להתעלם ממנה".
איך מטפלים?
"בכל התמכרות מטפלים בטיפולים פסיכולוגיים קבוצתיים," אומרת ד"ר לוקנין, "מדובר בסדרות טיפולים ממושכות שההשתתפות בהן דורשת מוטיבציה גבוהה. זה מאוד קשה לצאת מהתמכרות, ובדרך כלל התמכרות אחת הופכת לאחרת. כל התמכרות קשורה לסיפוק ולבריחה מהמציאות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהתמכרות למשחקים, אשר מייצגים מציאות אלטרנטיבית, מעין מקום לברוח אליו מהחיים שלנו."