מתי בפעם האחרונה עברתם לילה נטול שינה בגלל יתושה שהתעופפה בחדר? עקיצה של יתושה צמאה לדם באמצע הלילה, וגם בכל זמן אחר, היא חוויה לא נעימה. איך אמר פעם בחוכמתו הדלאי לאמה – אם אתם חושבים שאתם קטנים מכדי לשנות משהו, נסו לישון כשיש לידכם יתושה.
בישראל, מלבד הפרת השלווה של הלילה וכמה התגרדויות, קיימת גם סכנה מעקיצה של נקבות יתושים: בשנה החולפת נדבקו כ-1,000 בני אדם בקדחת מערב הנילוס, שמועברת לאדם דרך עקיצת יתושה, וכ-70 בני אדם נפטרו. במדינות אחרות בעולם – בעיקר באזורים טרופיים באפריקה – טפיל המלריה, שמפיצות יתושות מסוג אנופלס, גורם למותם של 600 אלף אנשים בשנה. המלריה הייתה נפוצה בעבר גם בישראל אך מאמצים למיגורה בימי המנדט הבריטי נשאו פרי. מחקר שפורסם לאחרונה מציע דרך להתחסן נגד מלריה – באמצעות עקיצות יתוש.
>> אפריקה: מאות אלפי חולים במלריה, בהם גם מספר מבהיל של ילדים
מה שקטלני במלריה
"בממוצע, יתושה ניזונה מדם כל שלושה ימים", מסבירה פרופ' נטע רגב-רוצקי, ראש המעבדה החוקרת את הביולוגיה של טפיל המלריה, המחלקה למדעים ביו-מולקולריים במכון ויצמן למדע. "יש ארצות באפריקה שבהן 50 אחוז מהיתושות נגועות במלריה, ובלילה אחד ילד יכול להיעקץ 40 פעמים". מכאן, היא אומרת, מגיעים המספרים הגדולים של חולי המלריה ונתוני התמותה. לדבריה, בכל יום מתים באפריקה 1,000 ילדים ממלריה. מחצית ממקרי המוות מתרחשים בארבע מדינות שנחשבות למוקד עולמי של המחלה: ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ניז'ר וטנזניה.
אחת הסיבות להיותה של המלריה מחלה קטלנית היא היכולת של הטפיל להתאים את עצמו לסביבות מחיה רבות ולגופים "מאחסנים" רבים כמו איברים שונים בגופם של בני אדם ושל יתושות. לפי רגב-רוצקי, מחלת המלריה היא מחלת חום קשה שנגרמת על ידי טפיל שחי בתוך תאי הכבד שלנו ומשם עובר לתאי הדם שלנו. מתאי הדם הטפיל יכול לחזור ליתושה, ולשרוד בתוך המעיים או בלוטות הרוק שלה – עד שיעבור למאחסן האנושי הבא. נוסף על כך, שינויי הטמפרטורות בין גוף האדם (37 מעלות צלזיוס) לגוף היתושה (20 מעלות צלזיוס) לא מפריעים לטפיל. "הוא [הטפיל] יודע לחיות, לשרוד, להתפתח ולפרוח" בגלגולים ובמצבים שונים, טוענת רגב-רוצקי.
עד כה פותחו שני חיסונים נגד מלריה, שגורמים לגוף האדם לייצר נוגדנים נגד הטפיל. במדינות גאנה, קניה ומלאווי נרשמה ירידה בתמותת ילדים לאחר שאחד החיסונים הוכנס לשימוש. אך אלו מגיעים במקרה הטוב ליעילות של 75 אחוז, ודורשים זריקות "בוסטר" לחיזוק השפעתם. לכן, מדענים ממשיכים לחפש חלופות לצמצום נזקי המלריה.
>> למה משרד הבריאות מעכב את חיסוני השפעת בבתי הספר?
לחשוב הפוך על הפוך
קבוצת חוקרים מהאוניברסיטאות ליידן וניימיכן שבהולנד הִנדסה את המאפיינים הגנטיים של הטפיל שגורם למחלת המלריה כך שיפסיק להתפתח ולהתרבות לאחר שהועבר לבני אדם. לדברי רגב-רוצקי, התפתחות הטפיל בכבד של בני האדם תלויה בסוג מסוים של חלבון. החוקרים הצליחו להנדס את הטפיל כך שינטרל את פעילות החלבון באופן שהטפיל לא יצליח להתפתח בכבד, וימות.
החוקרים בחנו את השפעת משך הזמן של הטפיל בגוף לפני שהוא מת על טיב ההתחסנות למחלה. תחילה תוכננה הפסקת התפתחות הטפיל כך שתקרה יום אחד לאחר הדבקת האדם. בהמשך נבדק גם משך זמן ארוך יותר של שישה ימים. במהלך הניסוי השתתפו שלוש קבוצות של נסיינים שנעקצו על ידי יתושות. קבוצה ראשונה הודבקה בטפילים מהונדסים שמפסיקים להתפתח תוך יום, קבוצה שנייה הודבקה בטפילים שמפסיקים להתפתח תוך שישה ימים, וקבוצה שלישית נעקצה על ידי יתושות שאינן נגועות במחלה – זאת לצורכי בקרה והשוואה.
כעבור שלושה שבועות נבדק מצבם: בשלב זה, לקבוצות שנעקצו על ידי יתושות נגועות נמצאה רמת נוגדנים גבוהה יותר בהשוואה למצב לפני העקיצה. לאחר מכן, נעקצו כל הנסיינים בידי יתושות נושאות טפילים לא מהונדסים. התוצאות מעניינות: לקבוצה הראשונה – שהטפיל שהה בגופם יום אחד – היו 13 אחוזי הגנה בלבד. כלומר, המחלה לא נמנעה ביעילות. לקבוצה השנייה – שהטפיל שהה בגופם שישה ימים – היו 89 אחוזי הגנה – טיפול מוצלח יותר מהחיסונים הקיימים. לקבוצה השלישית לא הייתה הגנה כלל.
עקיצה מחסנת
תוצאות המחקר חושפות חידוש מעודד: שיפור היכולת של המערכת החיסונית להתמודד עם הטפיל היא לא רק ביצירת הנוגדנים, אלא במשך החשיפה הארוך לנוכחות הטפיל. אחד האתגרים שהמדע עוד לא הבין לגבי המלריה, לפי רגב-רוצקי, הוא איך הטפיל "עובד" על מערכת החיסון כך שהיא לא מפתחת זיכרון חיסוני – היכולת לזהות ולהגיב לזיהומים מהעבר. "בקורונה, כשנדבקת – היו לך נוגדנים וזיכרון בגוף. ואז בפעם הבאה שתידבק, זה יהיה מוחלש יותר", היא מסבירה. לגבי מלריה, היא מציינת, זה לא היה המצב. אולם, החיסון הניסיוני דרך עקיצת יתושה הצליח לחזק את שימור הזיכרון. "לכן המערכת [החיסונית] התחילה לעבוד כמו שצריך – הטפיל לא עשה עליה מניפולציה".
עם החדשות הטובות, רגב-רוצקי מבהירה שהצלחת הניסוי על מדגם קטן של משתתפים לא מנבאת את הצלחת השיטה בקרב מי שהכי יצטרכו אותה: ילדים באפריקה. לטענתה, גם מבחינה טכנית וכלכלית קיים כאן פער שהחוקרים יצטרכו לפתור. במסגרת הפתרון המוצע, היא מציינת, "צריך מערך שלם של יתושות שניזונות מדם נגוע". זאת אומרת, נותרת השאלה כיצד יתאפשר להעביר את הטפיל המהונדס לגוף האדם.
רגב-רוצקי מזהירה שההתחממות הגלובלית מובילה להתפשטות אוכלוסיית היתושים נושאי המלריה צפונה מאזורי תפוצת המלריה כיום. לפיכך, גם באזורנו ובמדינות מערביות נוספות יצטרכו להיעזר בפתרון יצירתי להתמודדות עם המחלה. "אם הייתה מחלה כזאת בישראל, בארצות הברית או באירופה – כבר מזמן היה לה חיסון אפקטיבי", היא אומרת. אולי המלריה בישראל תפסיק להיות רק סיפור ישן מתקופת קום המדינה, אבל לפחות יש סיכוי שיהיה חיסון כנגדה; הודות למדענים, וליתושות.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה