פצע בפה, שריטה ברגל או פצעון מכאיב – כולנו מכירים את הנטייה למשש אותם שוב ושוב. למה אנחנו נוגעים דווקא במקומות הכואבים? חוקרים מציעים כמה הסברים אפשריים.
הראשון, ואולי האינטואיטיבי ביותר, הוא שאנו רוצים למשש ולהעריך את מידת הנזק שגרמה לנו הפציעה. אך האם יש סיבות נוספות?
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
ובכן, סיבה אפשרית אחת היא שמגע מפעיל מכנו-רצפטורים. אלה הם קולטנים של מגע בעור המעבירים את הקלט החושי לאזור במוח שנקרא קליפת המוח הסומטו-סנסורית. אזור זה במוח מעבד מידע על תחושות בעור, ובהן מרקם, טמפרטורה וכאב. כאשר הקולטנים האלה מדווחים על תחושת כאב, הפעלה שלהם באמצעות מגע מביאה כנראה להקלה בכאב. מחקר בחיות מעבדה מורדמות הראה כי תאי עצב מסוימים בחוט השדרה הם בעלי טווח פעולה רחב: תאים אלה יגיבו למגע באופן מסוים ואילו לכאב יגיבו באופן אחר. תאי עצב אחרים הם ספציפיים יותר, ויגיבו רק לגירוי מגע או רק לכאב. התאים בעלי טווח הפעולה הרחב הם הנמצאים בבסיס התופעה של הפחתת כאב על ידי מגע.
הקלת כאב באמצעות גירויים נוספים
אחד המחקרים בנושא זה בדק את התגובה של עכברים כאשר הם חשים בו-זמנית גם כאב הנובע מחום וגם מגע באזור הפנים. החוקרים חילקו את העכברים לשתי קבוצות: עכברים עם שערות שפם ועכברים ששערות השפם שלהם נגזרו. לאחר מכן גרמו לכל העכברים לתחושת כאב בפנים, ותוך כדי כך נגעו בשערות השפם של העכברים מהקבוצה הראשונה. החוקרים עקבו אחר תנועות "ניגוב" שביצעו העכברים, המנסות להרחיק את הגירוי המכאיב ומשקפות את עוצמת הכאב ואי-הנוחות שהם חשים. העכברים ששערות השפם שלהם נגזרו, וקיבלו גירוי מכאיב בלבד ללא מגע, ביצעו יותר תנועות "ניגוב" מהפנים, כלומר חשו אי-נוחות רבה יותר. החוקרים הסיקו כי תאי עצב מסוימים, הפעילים בעת קידוד מידע של כאב, פעלו באופן שונה כאשר העכברים חשו גם כאב וגם מגע בפנים, לעומת מצב של כאב בלבד.
החוקרים בדקו גם מה קורה כאשר יוצרים "קצר" שמונע את הפעילות של חלק מתאי העצב באזור במוח שהזכרנו, קליפת המוח הסומטו-סנסורית. הם מצאו כי "כיבוי" תאי העצב האלה מבטל את ההשפעה החיובית של המגע בפנים והזזת השפם על תחושת הכאב. כך הראו החוקרים כי אזור זה במוח קשור להקלה על כאב באמצעות מגע.
מגע עוזר להפחית כאב גם בבני אדם. במחקר מ-2010, חוקרים ביקשו מנבדקים לשים את האצבע המורה ואת הקמיצה שלהם במים חמים ואת האמה במים קרים. (נסו את זה בבית, לא עם מים רותחים כמובן!) מצב כזה יוצר אשליה שהאמה "שורפת", ואכן, הנבדקים דיווחו שהם חשים כאב. כאשר הנבדקים התבקשו לגעת באצבעות הכואבות באמצעות האצבעות של היד השנייה, יותר ממחצית מהנבדקים דיווחו על הפחתה בתחושת הכאב.
רמת הכאב אינה נקבעת רק על ידי אותות הכאב המגיעים למוח, אלא גם על הדרך שבה המוח מפענח את האותות האלה. אילוסטרציה של קליפת המוח הסומטו-סנסורית | Kateryna Kon, Science Photo Library
כאב משתקף בראי
לא רק למגע, גם לראייה של האיבר הכואב יש השפעה על תפיסת הכאב, כך עולה ממחקרים. באחד מהם השתמשו החוקרים במראה המעוותת את הגודל, אבל לא את הצורה, של מה שמשתקף בה. הם גרמו לנבדקים לגירוי מכאיב בכף היד, ותוך כדי כך הנבדקים ראו את כף היד משתקפת במראה בגודלה האמיתי, גדולה יותר או קטנה יותר. עצם ההתבוננות בכף היד בזמן הגירוי הכואב סייעה לנבדקים להתמודד עם הכאב בהשוואה למצב שבו הם התבוננו במשהו אחר. יתרה מזו: לגודל היד כפי שהשתקפה בראי הייתה השפעה על תחושת הכאב. נבדקים שראו את כף היד משתקפת כאילו הייתה גדולה יותר דיווחו על כאב קל יותר לעומת נבדקים שראו את כף ידם בגודלה האמיתי או קטנה יותר.
לסיכום, רמת הכאב אינה נקבעת רק על ידי אותות הכאב המגיעים למוח, אלא גם על הדרך שבה המוח מפענח את האותות האלה וקושר אותם לייצוג של הגוף השלם. מגע בחלק הגוף הכואב, ובמידה מסויימת גם הסתכלות עליו, שולחים למוח מידע ואותות נוספים, המסייעים למוח לייצר תמונה שלמה של כלל חלקי הגוף והאותות המגיעים מהם וכך לשים את הכאב בפרופורציה ולהחליש את תחושת הכאב.
עיסוי, חיטוי
למגע בחלק הגוף הכואב יכולים להיות גם יתרונות נוספים – עיסוי יכול להגביר את זרימת הדם לאזור הפגוע, וכך לזרז את חילוף החומרים בו ולסייע בהחלמה מהירה יותר של האזור. וחשוב לא פחות, מגע יכול להעניק גם נחמה פסיכולוגית. הוא מאפשר לנו להתחבר לגופנו ולחוש שאנו ערים למתרחש בו ושיש לנו שליטה מסוימת במצב. חשוב לציין שבמקרה של פצעים פתוחים, מגע יכול לגרום לזיהום, ולכן כדאי לחטא ולחבוש פצעים פתוחים כראוי, ולא רק לגעת בהם. במקרים אחרים, אין שום בעיה לגעת בדיוק איפה שכואב. זה יכול אפילו לעזור.