מחקר ישראלי שהוצג לאחרונה מראה בפעם הראשונה קשר מובהק בין "תסמונת הלב השבור" לבין טראומה לאומית, והראה עלייה גדולה במקרי התסמונת בישראל מאז 7 באוקטובר - כמעט ב-100%.
במחקר, שנעשה בהובלתו של פרופ' אלי לב, מנהל המערך הקרדיולוגי וד"ר יובל כחילה מביה"ח הציבורי אסותא אשדוד ובשיתוף בתי החולים ברזילי באשקלון, הלל יפה מחדרה, שמיר אסף הרופא, וולפסון בחולון ומאיר בכפר סבא נמצא כי התקיימה עלייה של כמעט פי 2 בשכיחות התסמונת בפרק הזמן שלאחר אירועי 7 באוקטובר.
"מדובר בתסמונת שמדמה התקף לב שנגרמת מלחץ נפשי או פיזי", הסביר פרופ' לב, "וזו פעם ראשונה שרואים קשר מובהק בין התסמונת לבין טראומה לאומית - והעובדה שהנתונים במחקר נאספו בכל רחבי הארץ ולא רק של מאוכלוסיית הדרום מראה זאת".
"עד כה, התיאורים של מטופלים על 'תסמונת הלב השבור' דווחו בעקבות משברים אישיים כמו מוות של קרוב ואירועים קשים אחרים, ואני לא מכיר תיאור בספרות המקצועית של התסמונת בעקבות טראומה לאומית. אני מעריך שהמתח הנפשי הקיצוני גרם לעלייה בתסמונת בקרב כלל תושבי מדינת ישראל", אמר הפרופסור על המחקר שממצאי הוצגו בכנס של האיגוד הישראלי לקרדיולוגיה.
"התסמונת מתבטאת בהפרעה משמעותית בהתכווצות שריר הלב באקו לב, והיא אינה תסמונת 'תמימה', עם אחוזי סיבוכים ותמותה לא מבוטלים", אמרה ד"ר יובל כחילה. "וזה עוד נדבך שמעיד על ההשפעה העמוקה והנרחבת של טבח 7 באוקטובר והמלחמה על החברה הישראלית ככלל, ובכל רחבי הארץ".
כבר בנובמבר דיווחו במרכז הרפואי הלל יפה על עלייה משמעותית של נשים בסביבות גיל 50, רובן אימהות לחיילים המשרתים בקרבי, המגיעות עקב תלונות האופייניות להתקף לב. בחלק מהמקרים אבחנו את אותן נשים עם התסמונת - כך היה במקרה של אתי, 49, אם ל-3 בנים מחדרה, ששניים מהם גויסו ללחימה בדרום. היא חשבה שהיא מצליחה להתמודד עם הסיטואציה, אבל בזמן שהייתה בעבודה, חשה ברע והתעלפה, אך לא ייחסה לכך חשיבות.
מספר ימים לאחר מכן, בזמן ששהתה לצד חברותיה, היא קיבלה הודעה שבישרה לה כי המפקד של בנה נפצע קשה בעזה. באותו רגע, החלה להרגיש דפיקות לב מואצות, רעד בברכיים ואז - איבדה את הכרתה. היא פונתה באמבולנס למרכז הרפואי הלל יפה. בעקבות שינויים באק"ג היא הובהלה בדחיפות לצנתור. שם, במהלך הצנתור הסתבר כי עורקי הלב שלה תקינים, ושלמעשה מה שהיא חווה זה "תסמונת הלב השבור".
"ההספדים כל כך קשים, שהלב פשוט לא יכול היה להכיל את זה"
זה גם היה המקרה אצל רב סרן במילואים סיון סקלי בן זכרי בת ה-40, קצינת נפגעים בתפקידה, שנאלצה לארגן עשרות הלוויות צבאיות, לעיתים כמה ביום. במשך שבועות פגשה את המשפחות האבלות ושמעה את ההספדים הקשים, עד שליבה לא עמד בזה יותר. סיון התמוטטה, עברה דום לב ומאז נמצאת בהליך שיקום. "ההספדים כל כך קשים, שהלב פשוט לא יכול היה להכיל את זה", סיפרה.
"ביום האירוע יצאתי מוקדם מהלוויה כי לא הרגשתי טוב", סיפרה ב"חדשות הבוקר" בדצמבר 2023. "הלכתי הביתה, לא הייתי מסוגלת לתפקד. יום למחרת הייתי בעוד שתי לוויות, ובערב, נכנסתי למיטה וממש לא תפקדתי. בארבע וחצי לפנות בוקר הרגשתי כאילו מישהו מכניס יד ומנסה להוציא לי את הלב מהמקום. זה כאב שבחיים לא הרגשתי. הערתי את בעלי ואמרתי לו: תזמין בבקשה אמבולנס. הוא אמר: 'אקח אותך בעצמי'. אמרתי לו: לא, הרגשתי שמשהו קורה. כשהאמבולנס הגיע הם אמרו לי: 'האק"ג תקין, כנראה את בהתקף חרדה'. ביקשתי מהם שיפנו אותי לבית החולים בכל אופן. אני מכירה את הגוף שלי, זה משהו לא רגיל".
"עשו לי שוב אק"ג ושוב יצא תקין. הפרוטוקול שלהם, אחרי שבדיקות יוצאות תקינות, זה לשלוח לצילום חזה. בדרך לצילום חזה אמרתי לבעלי: 'מאמי, אני מרגישה שמשהו קורה לי, שרופא יבדוק אותי עכשיו'. לא סיימתי את המשפט וקיבלתי דום לב. בעלי ראה אותי למעשה מתה. הוא צרח בכל בית החולים: 'רופא, רופא'. השעה הייתה ארבע וחצי לפנות בוקר, אין יותר מדי תנועה שם. ישר קפצו עליי והחלו בהחייאה מאוד ארוכה, כ-52 דקות עם מכות חשמל. חיברו אותי לאקמו כדי להבין מה קורה, כי הבדיקות לפני כן יצאו תקינות. הם עשו צנתור והבינו שנקרע עורק הלב. הרופאים אמרו שזה כתוצאה מלחץ, כי אני בחורה צעירה ואין לי פרופיל שומנים או שום דבר אחר שיכול לגרום לאירוע לבבי. הבינו שזה מהלחץ, מהסטרס".