שבוע גורלי לעסקת החטופים: לאחר הצהרת מנהיגי ארה"ב, קטאר ומצרים בחמישי האחרון, הקוראת להגיע להסכם להפסקת אש בעזה ולשחרור החטופים, בעוד חמישה ימים צפויה פסגה דחופה במטרה לגשר על הפערים שנותרו בין ישראל לחמאס. בתגובה להצהרה, קראו במטה משפחות החטופים לממשלת ישראל, והעומד בראשה, "לגלות מנהיגות גם כן, לקדם ולהשלים את הפרטים האחרונים ליישום עסקת נתניהו להשבת כלל החטופים". בתוך כך, מחקר של מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, שמתפרסם הבוקר (ראשון), מציג ממצאים מטרידים באשר למצבם של הילדים והנשים שחזרו משבי חמאס.
לפי החוקרים, הממצאים המשמעותיים שנצפו בהגעת השבים לבית החולים כללו ירידה משמעותית במשקל, טראומה פסיכולוגית וסיבוכים של היגיינה ירודה ושל פציעות מרסיסים בעת המתקפה. כמו כן, בדיקות מעבדה בדם ובצואה היו חיוביות למזהמים שונים.
במתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר נרצחו למעלה מ-1,000 ישראלים, ו- 250 נלקחו בשבי, מתוכם 115, גברים נשים וילדים שעדיין שם. במהלך חודשים נובמבר-דצמבר 2023, במסגרת הסכם הפסקת האש ולאחר כ-50 ימים בשבי החמאס, שוחררו כ-80 ישראלים ואזרחים זרים, 26 מהם טופלו במחלקת השבים של מרכז שניידר, מיד עם שובם ארצה: 19 ילדים בגילי שנתיים וחצי עד 18, שש אימהות וסבתא אחת. החוקרים מציינים כי חלקם שהו במחלקה ימים ספורים וחלקם מספר שבועות, בעוד זמן האשפוז הממוצע עמד על 4 ימים. ל-18 מתוך 26 השבים לא היה בית לשוב אליו, שכן חלק מהבתים נשרפו כליל בעת מתקפת 7 באוקטובר, אחרים מתגוררים באזורי מלחמה, היכן שפונו התושבים לאחר האירועים.
מאז פרצה המלחמה, נלחמו בני משפחות החטופים וצוותים רפואיים על כך שהחטופים הסובלים ממחלות רקע יקבלו את התרופות הנחוצות להם, ואף נעשו ניסיונות תיווך דרך ארגון "הצלב האדום", שלא צלחו. במחקר הנוכחי, מדגישים במרכז שניידר כי יותר ממחצית השבים שטופלו אצלם היו בעלי מחלת רקע אחת, כאשר 8 מהם נוטלים באופן קבוע תרופות מרשם. מתוך חולים אלה, 5 נשים עם רקע של יתר לחץ דם, הפרעות חרדה, תת פעילות בלוטת התריס ודיכאון, וכן 3 ילדים עם אסתמה. "תרופות כרוניות לא סופקו על בסיס קבוע במהלך השבי", כתבו החוקרים. "אחד השבים דיווח על קבלת תרופות להורדת לחץ דם, אם כי באופן ספורדי". עוד צוין כי אף אחד מהשבים לא קיבל הערכה או טיפול מאנשי רפואה במהלך שהותו בשבי.
החוקרים מציינים כי מצבם התזונתי של השבים היה ירוד, וכי נצפתה ירידה במשקל בקרב יותר ממחציתם. "רובם דיווחו על אספקת מזון מוגבלת, שהתבססה על אורז ולחם לבן, מרכיבים באיכות נמוכה וצריכה מינימלית, אם בכלל, של ירקות, חלבון ושומן". לטענתם, בקרב ילדים בני 8-18, זוהתה ירידה במשקל של עד 10% ממשקל גופם. ירידה משמעותית עוד יותר נצפתה אצל הנשים הבוגרות - 7.5%-14.3% ממשקל גופן.
כל 26 השבים שטופלו בבית החולים דיווחו על תברואה לקויה ותנאי היגיינה נמוכים במהלך השבי. לדברי החוקרים, שמונה מהם, מתוכם 6 ילדים, הוחזקו במנהרות רוב הזמן. כמו כן, השבים העידו על גישה מוגבלת למים זורמים. בקרב 6 שבים זוהתה כינמת חמורה, שהצריכה טיפול תרופתי וגזירת השיער.
עוד עולה מן המחקר כי מרבית השבים שטופלו בבית החולים, דיווחו על בעיות עיכול: 10 מהם סבלו מעצירות ממושכת, אחד מהם פעוט, תלונה שלדברי החוקרים שככה בימים הראשונים לחזרתם, עם קבלת מזון מספק וצריכת מים. שתי נשים ו-9 ילדים דיווחו על שלשולים במהלך השהות בשבי.
שישה חולים שבו עם עקיצות חרקים מרובות ועור מגורה, ואחד הילדים סבל מהתפרצות של אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור) בעקבות כך. עוד צוין במחקר כי שלושה מהמטופלים חוו כאבי שרירים זמן קצר לאחר האשפוז. החוקרים מוסיפים כי חלק מהשבים נפצעו כבר בעת החטיפה, חלק סבלו מרסיסים בגופם. אחד השבים, כך לפי הדוח, סבל מפציעות רסיסים באזור האגן, הגפיים העליונות והחזה. עוד נכתב כי אחד החולים אושפז בשנית כעבור מספר ימים מאז שובו לארץ, בעקבות תסמיני חום, קוצר נשימה וכאב בחזה. בדיקת CT חזה שנערכה, חשפה שבר בצלעות ותפליט בקרום הריאה.
המחקר החשוב עוסק גם בטראומה הנפשית שחוו החטופים. "כל החולים נלקחו בכוח מבתיהם. מתוך 26 חולים, 24 חולים היו עדים לרצח/חטיפה של בני משפחה אחרים במהלך התקיפה. כל המטופלים עברו הערכה נפשית ותמיכה סוציאלית ופסיכולוגית במהלך שהותם בבית החולים". לדבריהם, כל השבים דיווחו על טרור פסיכולוגי במהלך השהות בשבי, כולל בידוד, הפחדה, הגבלת מזון ומים והתעללות פסיכולוגית. כמו כן, צוין כי הילדים הצעירים בני פחות מ-7 הדגימו, לאחר שובם ארצה, דפוס התנהגותי של כניעה, חלקם סבלו מסיוטים חוזרים ונשנים. הם מוסיפים כי נצפתה בקרב פעוטות התנהגות חריגה, כשהפגינו שמירת אוכל למועד מאוחר יותר. עוד נכתב כי הילדים השבים אומנו לדבר בלחישה במהלך שהותם בשבי, וכי חידשו בהדרגה את עוצמת הדיבור הרגילה רק לאחר שהגיעו לבית החולים.
המחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי הבין-לאומי Acta Paediatrica, הינו המחקר הראשון אשר מתאר את הממצאים הגופניים וההתנהגותיים בילדים ואמהותיהם בתקופה המיידית שלאחר שבי, וביצעו אותו צוותים רפואיים ממרכז שניידר, שלקחו חלק בטיפול בשבים, ביניהם ד"ר אפרת ברון-הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים וסגניה, ד"ר שלומית ירון וד"ר עומר ניב, פרופ' גילת לבני, שניהלה את מחלקת השבים בשניידר ורופאות המחלקה הבכירות: ד"ר יעל מוזר-גלזברג, ד"ר חבצלת ירדן בילבסקי, ד"ר נועה זיו, ד"ר לוטם גולדברג, ד"ר דנה זינגר-הראל. עוד לקחו חלק במחקר: פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית בשניידר, ד"ר שירלי סער מנהלת מרכז החדשנות בשניידר וד"ר נועה אליקים- רז מבית החולים בילינסון.
החוקרת ד"ר נועה זיו, רופאה בכירה במחלקת השבים אומרת כי "הממצאים שתוארו במחקר הם מגוונים ודורשים התייחסות של צוות מולטי-דיספלינרי. חשוב לזכור כי מדובר בממצאים אשר נוגעים לתקופה המיידית שלאחר השבי, ואינם מקיפים את המעקב הנדרש ואת ההשלכות לאורך זמן. ניתן לומר שההיבטים המטרידים ביותר שחווינו כצוות רפואי בקרב השבים הם אלו הנפשיים. ראינו בעיקר עצבות גדולה וטראומה פסיכולוגית. על אף השמחה הגדולה וההקלה העצומה שבשחרור, השבים חוו קשיים משמעותיים במהלך המתקפה והשבי, ורבים מהם היו עדים לזוועות כגון רצח וחטיפת יקיריהם. יש צורך במעקב ארוך טווח כדי להבין את ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות של השבי. אנו תקווה שאיש לא ייעשה שימוש במידע שנאסף במאמר זה. ילדים אינם צריכים להתמודד עם דברים מהסוג הזה, גם לא בסיוטים הכי גדולים שלהם. אנו מתפללים לשובם של יתר החטופים ומקווים שתהיה לנו ההזדמנות לפתוח את מחלקת השבים שלנו פעם נוספת".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים מוסר בתגובה למחקר כי "החטופים ששבו אחרי כ-50 ימים בשבי סבלו מפגיעות בריאותיות משמעותיות, והם עדין מתמודדים עם ההשלכות הרפואיות והנפשיות של השבי. מצבם של החטופים שיחזרו אחרי למעלה מ-300 יום בשבי צפוי להיות חמור יותר, כפי שפורט בדוח הרפואי של מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים. חלקם לא שרדו. ממד הזמן הוא קריטי. אפילו אדם צעיר בריא יכול לשרוד רק לתקופה מוגבלת רעב, צמא, זיהומים, פציעות, התעללות ותנאים סביבתיים קשים. ככל שהזמן מתארך העתודות מתכלות: הנפשיות והפיזיות. לחטופים אין זמן. כל יום שבו העסקה מטורפדת עולה בבריאותם ולצערנו גם בחיי אדם. יש להשיב את כל החטופים הביתה מיד. את החיים לשיקום ואת המתים לקבורה. צוותי הבריאות בישראל מצפים בקוצר רוח להשבת החטופים הביתה על מנת שיוכלו להעניק להם את הטיפול הרפואי שהם כה זקוקים לו כצעד ראשון לקראת שיקומם.