רכבת אווירית של מתנדבים ואנשי מילואים רבים עשתה את דרכה לארץ בימיה הראשונים של המלחמה. אחד מאותם מתגייסים הוא שמעון גבאי, רב בקהילה היהודית ברובע קווינס שבניו יורק. ב-7 באוקטובר, בוקר שבת וחג שמחת תורה, הוא שמע על מתקפת הטרור הרצחנית כשהגיע להתפלל בבית הכנסת. כעבור ימים הוא עלה למטוס לישראל, השתלב בין שורות זק"א ולקח חלק בפינוי הגופות וניקוי זירות הטבח בקיבוצי העוטף.
"בבוקר בבית הכנסת המנקה ניגש אליי עם הטלפון שלו והראה לי את מספר ההרוגים באותם רגעים, 400-300 הרוגים", הוא מספר. "זה היה חג. אסור היה לגעת בטלפון ולא שום דבר, אבל הידיעה הפכה את שמחת תורה לחג עצוב מאוד בשבילנו. אנשים רצו ללכת הביתה והתייעצו איתי בתור רב מה לעשות. אמרתי להם שקשה לשמוע את הבשורות הללו, אבל יש מצווה להיות שמחים בשמחת תורה ולא לאפשר למחבלים האלה 'לגנוב' מנהג אחד של עם ישראל. בסופו של דבר, קיימנו הקפות מצומצמות".
ימים לאחר מכן, הוא כבר עלה על טיסה לארץ. "יש לי רקע בחברה קדישא בניו יורק והם קיבלו המון מיילים והודעות על מחסור בכוח אדם שיכין קברים ויביא גופות לקבורה. אמרתי להם שאני רוצה ללכת אבל לא באמת ידעתי מה המצב בארץ. שמעתי על מישהו מזק"א ועל חובשים במד"א ובאיחוד הצלה שראו כל מיני זוועות. הבנתי שיש לי מה לעשות ואיך לתרום במשימה הזו ופשוט עליתי על מטוס. הגעתי עם מזוודות עם כמויות של ציוד ובגדים שהעבירו לי. אימא שלי דאגה, היא לא רצתה שאסע בהתחלה".
מתנדבי ארגון ההצלה זק"א ויחידה 360 (מערך הסיוע הלאומי) נחשפו למראות הקשים בעוטף כשנכנסו לקיבוצים כדי לפנות את הגופות תחת צחנת מוות מרחפת. גבאי עבר ביישובים רבים: "שיבצו אותי בקבוצה והמשימה הראשונה הייתה ניר עוז - אחר כך נחל עוז, כיסופים, בארי. התפקיד שלנו היה לסרוק ולהביא לקבורה כל טיפת דם. ראיתי חורבן ושמד מוחלטים. אתה נכנס לבתים, רואה כמויות של דם, ריח שרוף וכל משפחה במצב שבו המחבלים תפסו אותה".
"הכי קשה היה באחד הבתים כשנכנסתי לסלון, האימא הייתה באמצע קיפול כביסה והגרביים של הילדים היו מסודרים יפה", הוא נזכר. "אין מילה שיכולה לתאר ולהמחיש, אבל דווקא בתוך הכאב והאסון התחברתי בלב ובנפש למדינה. בשיא הכאב ובשיא החורבן אתה יכול לראות את הכוח, האהבה והאחדות שיש בעם ישראל".
"ההתמודדות מול הזוועות היא חלק מהמטרה", הוא שיתף, "והמטרה נותנת את הכוח להתגבר על המראות האלה. אתה לא באמת יכול להתגבר עליהם, אלא לנסות להתמודד איתם. זו עבודה שצריך לעשות, ואתה יודע שאם אתה לא תעשה את זה - כנראה שאף אחד לא יוכל". בארץ הוא התארח בבית פרטי של מכר בירושלים, כשלצידו בכל קומה שתי משפחות שפונו משדרות ומקריית שמונה.
בעוד ההפגנות נגד ישראל בעולם מעלות ניחוח אנטישמי מובהק, במהלך אחת מהן פול קסלר, יהודי בן 69, מת מפגיעה בראשו בעימותים בהפגנה בלוס אנג'לס, גבאי סיפר על התחושות מעבר לים: "בסופו של יום, יהודי ירגיש הכי בטוח בבית שלו בארץ ישראל. בגולה, איש זר יכול לחייך אליך אבל גם יכולה להסתתר שנאה".
היה מעט מורכב לתאם שיחה עם שמעון. בשמונה בבוקר, רגע לפני שהוא נכנס להרס ולחורבן שנותרו מהקיבוצים, הוא מכבה את הטלפון ופותח אותו שוב רק בשמונה בערב, וגם אז הוא ממשיך לניחומי אבלים. ביום ה-34 למלחמה, הוא מדבר עימנו רגע לפני שהוא שב לניו יורק ולאירועי בר מצווה שמתקיימים בקהילה. יחד עם זאת הוא מבהיר: "אני מתכנן לחזור אחר כך, עם ישראל צריך עזרה וחיזוק כרגע".