במאי 2018 הכריזה ההסתדרות הרפואית בישראל על ההשמנה כמחלה. לראשונה הכיר הממסד הרפואי בישראל בהשמנה כבעיה כרונית ולא ככשל התנהגותי, כלומר שהשמנים אינם אשמים במשקלם, ולא די באורח חיים בריא או בדיאטה חד־פעמית כדי לשמור על משקל "תקין". עם זאת, בהכרזה על ההשמנה כמחלה היה היבט מקומם ופוגעני. בישראל 2018 יותר ממחצית האוכלוסייה עם עודף משקל. כלומר כל אדם שני חולה, כל אדם שני זקוק לטיפול רפואי, כל אדם שני הוא בעל גוף פגום.
ההשמנה אינה כמו שאנו נוטים לחשוב סוגיה של קילוגרמים, אלא היא קשורה לתפקוד ולפיזור רקמות ותאי השומן. אם תא השומן יכול להתרחב ולגדול במידה מספקת תוך אספקת דם נאותה, האדם יהיה בריא מבחינה מטבולית אפילו במצבי עודף קלורי. אך אם בשל סיבה גנטית או סביבתית (למשל, עישון) תאי השומן אינם מסוגלים להתרחב ולגדול במידה מספקת או שאספקת הדם אינה תואמת לגידול רקמת השומן, עלולה להיגרם תחלואה הן אצל אנשים רזים והן אצל שמנים. מכאן שהתיוג של אדם כחולה על פי מראה ומשקל חוטא בהתנשאות, בהכללה ובחוסר רגישות המושתתים על בורות. ואכן להיות שמן בחברה שלנו זה לשאת אות קלון, בושה ותחושת כישלון מתמדת. להיות לא בריא, לא ראוי, להיות זה שאחראי על משקלו ואשם בו.
אבל שמן זה לא משקל, לא מספר, לא מידת מכנסיים וגם לא מדד BMI. שמן זאת חוויה. חוויה התלויה בראש ובראשונה בתחושה הפנימית של האדם ולא בשום מספר או מדד חיצוני. האדם השמן לא נולד שמן אלא נעשה שמן. לא משקלו קובע את החוויה שבה הוא מסתובב בעולם אלא הוא בדרך שבה הוא תופס את עצמו, מתנהג לעצמו, חי עם עצמו. דרך שפעמים רבות היא תוצאה של האופן שבו הבית והחברה נוהגים בו. להיות שמן זה להיות שייך לקבוצה נחותה המייצרת מנגנונים של הדרה, הרחקה ואפליה שמאשרים את נחיתותה. ההגבלות וההדרות שמופעלות על הקבוצה מאלצות את חבריה להתנהג בדרך שונה ולפתח, ואפילו לאמץ, תכונות שמצדיקות את מקומה ואת היחס אליה. היחס אליה הוא תוצאה של אפליה אכזרית ממושכת, המשמשת את המתריסים נגדה כהוכחה לצדקתם. או כדבריו של סארטר: "מוכרח להיות איזה משהו בעגבניות, כי אני שונא עגבניות".
השמנה היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר ואין לפתור אותה במאזן קלורי, בתפריט זה או אחר או בגורו תורן. אסטרטגיות הטיפול בה מציגות מציאות מורכבת הממחישה את העובדה שאין פתרון ארוך טווח בריא ואמין, היכול לעזור לאנשים עם השמנה לרדת במשקל ולשמור עליו.
"שמן זה לא משקל, לא מספר, לא מידת מכנסיים וגם לא מדד BMI. שמן זאת חוויה התלויה בראש ובראשונה בתחושה הפנימית של האדם. להיות שמן זה להיות שייך לקבוצה נחותה המייצרת מנגנונים של הדרה, הרחקה ואפליה שמאשרים את נחיתותה"
האתגר העומד לפתחה של שנת 2021 הוא, אם כן, גדול מאוד, כי בד בבד עם היעדר פתרון לסוגיית ההשמנה, מספר האנשים עם עודף משקל גדול במיוחד ומשתווה היום למספר אלו הסובלים מרעב. כיום הטיפול הרב מערכתי תרופתי, ניתוחי, התנהגותי, תזונתי מביא תוצאות חלקיות ומאכזבות. מרבית המטופלים היורדים במשקל מעלים 40-30 אחוז ממנו כבר בשנה הראשונה, ומעקב ארוך יותר (5-2 שנים) מצביע על עלייה לנקודת המשקל ההתחלתי ולעיתים אף מעליה.
עוד ב-mako בריאות:
>> שמנופוביה רפואית: "מיד אחרי הלידה הציעו לי שאיבת שומן"
>> התחסנה והניקה במקביל – ועוררה סערה
>> 4 מזונות מאסט לתוחלת חיים ארוכה
ד"ר אלברט סטונקרד, אחד החלוצים בתחום המחקר בהשמנה, אמר כבר ב-1959 כי "מרבית האנשים המתחילים תוכנית להורדת משקל לא מסיימים אותה, מרבית אלו שמסיימים אותה לא מרזים, ומרבית האנשים שמרזים לא מצליחים לשמור על משקלם". 61 שנה חלפו ונדמה שמאום לא השתנה.
אז אם אנחנו מתקשים לעזור לאדם לרדת במשקל ולשמרו לאורך זמן ואם להיות שמן לא מדד מספרי אובייקטיבי, אולי עלינו להניח לשמנים, כדי שהם יניחו לעצמם. כדי שכל אדם בכל משקל יוכל לחיות חיים בריאים ומלאים לא מתוך קרב בגוף, וגם לא מתוך קרב באכילה שלו אלא מתוך קבלה שזה מי שהוא?
לא, אני לא מקדמת השמנה ואין בדברי מסר האומר בואו נהיה שמנים, אבל כן יש בדברי מסר האומר בואו נניח למערכה נגד ההשמנה ונגד השמנים ונתמקד בפשטות של להיות בריא במרחב ההשתנות של הגוף, של כל אדם בכל משקל ובכל צורת גוף.
* איילת קלטר היא מנהלת מרכז "שפת האכילה" ללימוד ולטיפול בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף; מחלוצות המאבק בארץ נגד אפליה על רקע משקל, ופעילה לקידום חיים מלאים ובריאים בכל צורה וגודל. ספרה "שמנים" ראה אור בהוצאת הספרים אפיק, במסגרת סדרת גלוסקאות - סדרה החוקרת את תרבות המזון הישראלית, מסורות הבישול וטקסי האכילה המקומיים, ובעריכת יחיל צבן.