הכל התחיל לפני שנתיים, כשגילו אצלי גידול ממאיר בכליה. הרופאים הסבירו כי בשל גודלו אין ברירה אלא להסיר את הכליה, וכאילו כדי שהעלילה תהיה מעניינת אף יותר, הסתבר שהכליה איתה נותרתי הינה מנוונת – כנראה מלידה – ושהתפקוד שלה מסתכם ב-10% בלבד. כך יצא שבתום הניתוח נותרתי עם כליה מנוונת וגרורות, והצטרפתי ל"מועדון" הדיאליזה. לא כיף, נכון, אך כחלק מסדרת האירועים הזו שנחתה לה לפתע וטלטלה את חיי, נתגלתה בפני גם הזדמנות אותה לא צפיתי – ההזדמנות ללמוד על עצמי ועל הסובבים אותי.
ואולי זה המקום לספר קצת על עצמי ועל הרקע שלי. שמי ראובן סדן, אני בן 60, ובמהלך 15 השנים האחרונות אני עובד כמאמן, מטפל ומסייע של מתבגרים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז. במסגרת תפקידי אני עוזר להם להשתלב בחברה ולהתגבר על מכשולים במגוון תחומים, כשבמקביל אני גם מכשיר ומדריך מאמנים אישיים חדשים.
עוד ב-mako בריאות:
>> הזוי: התסמונת שגורמת לאנשים לשמוע כל דבר קטן
>> רוצים לשרוף 1,000 קלוריות בשבוע?
>> מקללים הרבה? זה מה שזה אומר עליכם
אני לא משתף בפרטים האלה סתם; בשנתיים האחרונות גיליתי כי הניסיון שצברתי כמאמן אישי מסייע לי רבות במלחמה בסרטן. למעשה, לצד הטיפולים הרפואיים שאני מקבל, חלק לא פחות חשוב הוא המאבק המנטלי שאני מנהל כדי לשמור על שגרת חיי כאב, בעל ואיש מקצוע. זו התמודדות נפשית יום יומית, שאם נביט עליה מזווית של אימון אישי, אפשר לחלק אותה למספר קטגוריות.
1. ניהול רגשי עצמי
כבר מהיום הראשון הבנתי שעומדות בפני שתי אפשרויות: לשקוע ברחמים עצמיים ולשאול "למה דווקא אני?", או להילחם במחלה בעודי משתדל ליהנות מכל רגע בחיים. מבחינתי לא הייתה התלבטות בכלל. אך איך בונים חשיבה חיובית במצב כזה? החלטתי להשתמש כמודל בכל האנשים שאני מכיר שהתמודדו וניצחו את הסרטן. תסריטים אחרים מבחינתי לא היו קיימים – ומיד התחלתי לנצל את הזמן כדי לעשות טוב, גם לעצמי וגם לסביבתי.
2. תמיכה ועידוד
בחרתי לנהל את המלחמה בסרטן באופן גלוי, ושיתפתי מיד את משפחתי וחברי ב"בשורה". זה התברר כצעד הנכון, כשהאהבה והדאגה המיידית לה זכיתי מהסובבים אותי גילו לי מחדש שאני מוקף באישה מדהימה, ילדים אוהבים וחברים טובים. אין מילים לתאר כמה כוחות ועוצמה אני שואב מהם.
3. הרגלים חדשים
החלטתי ליצור לעצמי גם תבניות חדשות של הרגלים שיעזרו לי להתמודד מבחינה נפשית עם המצב החדש שניצב מולי. כך למשל אני פותח את היום בכתיבה, מה שמאפשר לי לתת ביטוי לזרם התודעה שלי. לאחר מכן אני עובר לתרגולי נשימות ומדיטציה, תרגול צ'יקונג רפואי ואף טאי צ'י.
אך לא פחות חשוב מתרגילי המחשבה וההתעמלות הוא ההרגל שנוסף לארוחות השישי המשפחתיות, במסגרתו כל אחד מבני המשפחה מספר על משהו טוב שקרה לו במהלך השבוע שחלף. מדובר בגורם מחזק במיוחד עבורי.
4. המשך בשגרה
סדר יום, ארגון וניהול זמן הם לטעמי אבני היסוד המחזקים את כוחות הנפש, ולכן חזרתי לעבוד (בהתאם ליכולותי כמובן). אך מעבר לחזרה המעודדת לשגרה, גיליתי פעם נוספת גם על הגמול הרב שמגיע עם המקצוע שלי: העובדה שמתאפשר לי לעזור לאנשים לעשות שינוי חיובי בחייהם הייתה מאז ומתמיד מקור עוצמה עבורי, אבל עכשיו, כשאני עומד בפני אתגר לא פשוט, היא מחזקת אותי יותר מתמיד.
בנוסף, אני לא מוותר על הדברים שאני אוהב. שירה בציבור, טיולים עם חברים או צפייה עם בני במשחקי כדורגל הם רק חלק מהדוגמאות לדברים שגורמים לי הנאה ומזכירים לי כמה אני אוהב את החיים שעליהם אני נאבק.
"החברים של ראובן": המלחמה הפיזית בסרטן – בעזרת מימון המונים
ההתמודדות הנפשית שלי היא חשובה, אך לצדה כמובן צריכה לבוא גם מלחמה פיזית במחלה – ומשפחתי ואני פועלים בנושא בכל החזיתות, בין אם מדובר בקריאת מאמרים או בהתייעצות עם רופאים ואנשי מקצוע שונים. עם זאת, גילינו כי המלחמה בבירוקרטיה לעתים קשה יותר מהמאבק במחלה עצמה.
העניין הוא כזה: לפני כחצי שנה הוחלט, בהמלצת האונקולוגית, לשלב גם שתי תרופות ביולוגיות בטיפול הרגיל. אחת מהן נקראת אפיניטור, ואילו השנייה, שמיעודת לבלוטת התריס, נקראת לנווימה. מחקרים מצביעים על כך שהשילוב של שתי התרופות מעלה את אחוזי ההחלמה של חולים בסרטן כליה.
הבעיה? התרופה השנייה, לנווימה, לא נמצאת בסל התרופות. לא הועילו הפניות לשר הבריאות, ועדת החריגים של "מכבי" או חברת התרופות – ולאחר חצי שנה של דחיות מכל הכיוונים, הבנו שהדרך היחידה היא לרכוש את התרופה באופן עצמאי. החדשות הטובות: בדיקות ה-CT האחרונות מראות שהתרופה עובדת. החדשות הפחות טובות: עלות התרופה היא 36,000 שקלים לחודש, ולא רק שמשאבי הפרטיים הולכים ואוזלים, גם העתיד לגבי יכולתי לעבוד ולהשתכר כפי שאני מצליח כיום לא ברור.
אז מה עושים? תרומות לא רציתי לבקש. חיפשתי דרך לגייס כספים שאינה כרוכה בחיפוש רחמים, דרך שתשמור על כבודי ויחד עם זאת אף תאתגר אותי מבחינה מקצועית. לשמחתי, אריה מליניאק, מאמן וחבר, הכיר לי את Jump Starter, שעוזרים בהוצאה לפועל של מימון המונים. אחרי שלמדנו את הנושא והקמנו קבוצה של חברים שילוו אותי בפרויקט, יצאנו לדרך ב-30 באוקטובר (שהוא גם תאריך יום ההולדת ה-60 שלי. סמלי, לא?). כרגע נותרו שבועיים לגיוס הסכום שיאפשר לי חצי 6 חודשי טיפול, וכדי להצליח להגיע אליו אני זקוק לכם.
כאמור, אני לא מבקש תרומות. מה שאני מציע הן שלל של הרצאות, טיולים וסדנאות שלי ושל אנשי מקצוע אחרים, רובן מעולם האימון האישי (אך לא רק), בשלל מחירים. אתם לא נותנים את הכסף שלכם ללא תמורה, אלא משלמים על מספר שעות שיעשירו אתכם – וגם יעזרו לי. ראו זאת כך: על מנת להמשיך את המסע שלי, אני רוצה לקחת חלק במסע שלכם.
אז כן, אפשר לומר שהמצב החדש הנחית עלי סדר יום עמוס, אבל אני נהנה מכל רגע ומזכיר לעצמי כל הזמן כאן לפרק זמן קצר – ועל כן כדאי לנצל את כל יום וכל דקה ממנו.
לעוד פרטים והשתתפות בפרויקט "החברים של ראובן" לחצו כאן