בוקר אחד, לפני שמונה שנים, התעוררה זיוה גפן במעון לנשים מוכות. היא הייתה בעיצומו של הליך גירושין מורכב, שנבע מאלימות שהלכה והסלימה, עד שהובילה אותה ואת בנותיה הקטנות למעון. תוך כדי מסע השיקום במעון, זיוה הבינה שהיא חייבת לעצור. החיים שלה עלו שרטון והספינה שלה עמדה לטבוע. היא הבינה שמעבר לעזרה מצילת החיים שהיא כבר מקבלת במעון, אין מנוס מלעשות שינוי רדיקלי בעצמה, שיוציא אותה מהמציאות שנקלעה אליה. זיוה היתה מספיק חכמה להבין שאם לא תעשה שינוי עמוק בתוכה, מדוע שהזוגיות הבאה תהיה שונה מהקודמת?
ואכן, גם כשזיוה עזבה את המעון, החיים שלה לא באמת השתנו. נראה שהאישה המוכה שהייתה לא עזבה מעולם, לגרוש שלה הוצא צו הרחקה, והתקשורת ביניהם התנהלה דרך גורמי הרווחה ועורכי דין, שלא לדבר על ההישרדות הכלכלית, שכן מעולם לא קיבלה מזונות או תמיכה.
וכך, בלילות, כשבנותיה ישנות, ישבה בדירתה הקטנה, גמורה אחרי שתי עבודות, שוטטה באינטרנט והחלה להתוודע לעולם התודעה, ולחלקים הלא מודעים במוחנו המכתיבים את חיינו, כמו זה הנקרא "מוח הזוחלים".
מדובר בחלק הכי פרימטיבי בנבכי תודעתנו, "תת המודע של תת המודע", כך אני מכנה אותו. ד"ר הרוויל הנדריקס מסביר בספרו "לבסוף מוצאים אהבה" כי מוח הזוחלים שלנו יודע לזהות רק את הרטטים שמזכירים לו את "הבית", המוכרים לו מהילדות המוקדמת. עד סביבות גיל 6 מוח הזוחלים שלנו סופג מידע ואז הוא נסגר לקבלת מידע חדש ומתחיל לשחזר את מה שהוא מכיר. מפני שהלמידות המוקדמות שלנו מוטבעות חזק במוח הזוחלים, עמוק עמוק, זאת הסיבה שלא פעם אנחנו מרגישים שכל כך קשה לנו לעשות שינויים. מוח הזוחלים לא ימהר לוותר על קשרים והטבעות שכאלה, זה מנגנון אבולוציוני, הישרדותי, שעל בסיסו המוח משחזר את אותם תדרים ונתונים שספג ומכיר לכדי סיפורים חדשים ותפאורות משתנות. כל המבנה המפואר של המוח, קפלים ועוד קפלים של מבוכים, המתהווים בשלבים מאוחרים יותר, נקראים "ניאו קורטקס" - שכבה חדשה של המוח, שנוצרת מלמידות חדשות, והן הופכות לנתיבים עצביים שמתקפלים ומתעקלים על מנת שנוכל ללמוד עוד ועוד - ניצול מושלם וגאוני של שטח פנים.
לכן, שינוי אמיתי בחיים איננו פשוט, ומצריך עבודת מודעות עמוקה, לא פעם סיזיפית ואף מתסכלת, אך השכר שלצידה, בדמות שינוי אמיתי בחיים שלנו, הוא תמריץ גדול מספיק, לפחות על מנת לנסות.
זיוה הגיעה למרחב מודעות והחלה לחקור את תודעתה. תחילה הייתה צריכה להבין מה התדר הפנימי שהיא רוטטת, להתחקות אחר הפתולוגיה שהביאה אותה למצב המייאש. היא נכנסה לתהליכי עומק ואט אט החלה לעבוד על הקורבנות והצדקנות שניהלו את חייה
הרגע שבו אנחנו מבינים את עוצמת הבחירה הוא הרגע שבו מתמסרים לעבודת תודעה, להתוות נתיבים חדשים במוח שידליקו נוירונים חדשים וישנו את התדר שלנו, ובהתאמה יחוללו מציאות חיים אחרת.
עוד ב-mako בריאות:
>> בן 31 הגיע למוקד בגלל הקאות – וזה מה שגילו
>> בלי ניתוחים ותרופות: "כך ירדתי מעל 40 ק"ג"
>> מגפת הקורונה: התעלומה הכי גדולה סביב המחלה
זיוה התחילה ללמד את עצמה שהיא ראויה, שמגיע לה, מעצם היותה. פעם אחר פעם, יום אחר יום - זה לא זבנג וגמרנו, זאת דרך, והדרך הזאת היא לא פחות מאורח חיים.
אט אט השתקפות התדרים החדשים החלה להופיע גם במציאות. עם כל חקירה שעשתה, עם כל ויתור על עוד דפוס שכבר לא משרת, עם כל עדכון גרסה של מנגנון אלים והרסני, ובנייה של כזה חדש ומיטיב, המציאות השתנתה לנגד עיניה. ככל שהיא למדה לייצר שלום בתוכה, וחייתה בתחושת מלכות ראויה, לא הפתיע שבדיון הבא בבית המשפט, אחרי שנים של מריבות ואיומים, הושג הסכם מזונות שבו קיבלה את כל מה שביקשה. מאז אותו דיון, היחסים שלה עם גרושה ואבי ילדותיה השתנו ללא היכר, עד רמה כזאת שכיום, אם היא זקוקה לעזרה בבית הוא מגיע ועוזר. הם אוכלים ארוחות משותפות עם הבנות, הוא משתתף בתשלומים נוספים ובעיקר הם מתקשרים ביניהם באופן ישיר ונעים - בלי אף מתווך.
הסיפור של זיוה הוא אחד המפעימים בעיניי, עוד יותר מריפוי מחלה פיזית קשה, ומדהים לראות איך הפצעים והמקומות הכי כואבים שלנו הופכים בסופו של דבר למקור הריפוי שלנו, קודם כל עבור עצמנו ואחר כך גם עבור אחרים – שכן בימים אלה זיוה מסיימת קורס מטפלים בשיטה.
*מרחב מודעות בוחר להמליץ לחבריו על דרך טיפול קונבנציונלית לצד העבודה התודעתית, וגאה לקחת חלק בשיתופי פעולה אינטגרטיביים עם רופאים, פסיכאטרים ומחלקות שונות בבתי החולים.
פריידי מרגלית - חוקרת תודעה, מייסדת תפיסת "המטאיזם" ועומדת בראשה של קהילת "מרחב מודעות". הגיע הזמן לצאת מהמטריקס ולגלות את כוחה של התודעה? זה המקום להתחיל>>