לכל הנשים באשר הן התשובה בקצר: עד 120 שנה. ובכל זאת, ארחיב ואומר: מיניות האישה, האורגזמה וההנאה הינן ישויות מהיותר מורכבות ועלומות שיש. נשים מתאפיינות בתנודות רבות יותר בתגובתן המינית ביחס לגברים. נכון להיום ידוע שהתגובה המינית של האישה תלויה בגילה במצבה הפיזי הנפשי והזוגי של האישה. כפי שכבר אמרו לפני: "הכל מתחיל בראש", ואכן, אם הראש לא ירצה, גם הגוף לא יענה. יחד עם זאת, ומבלי לפגוע בזכויות הרומנטיקה והרגש, אנו יודעים כבר שגירוי נכון יכול להביא כל אחד ואחת מאיתנו לעוצמות חזקות.
עוצמת האורגזמה שונה מאישה לאישה אך גם באותו פרט האורגזמה משתנה בזמנים ובתנאים שונים. לעיתים האורגזמה יכולה להיות פיצוץ אדיר תוך מפולת של תחושות מלהיבות ולפעמים היא יכולה להיות כמו אפצ'י קטן וזה מה יש. מגוון רחב של מרכיבים תורם לעוצמת האורגזמה לאורך מעגל החיים: גורמים גופניים כמו בריאות וחולי, עייפות, רגישות הדגדגן וכו'. גורמים פסיכו חברתיים, בניהם האווירה האינטימית, היחס לבן הזוג, הפתיחות המינית והצפיות מכל עניין האהבה בכלל והאורגזמה בפרט.
בגיל העשרה נערות מתעוררות מינית לאט יותר, הרבה מהן עדיין לא ממצות את היכולת המינית שלהן ורבות מהן מתקשות לחוות אורגזמה. המתירנות והקדמה הטכנולוגית, מעודדת קיום יחסי מין בגיל צעיר (צעיר מידי לטעמי) והרבה נערות מקיימות יחסי מין ללא הבשלות הרגשית והפיזית הדרושה לכך. מצב זה עלול להשפיע על חווית האורגזמה של האישה ויש אפילו מקרים ש"חיפזון" זה ישפיע לרעה על המשך חייהן המיניים.
בין שנות ה-30-40 האישה מאוד בשלה מינית. תגובתה המינית מהירה, היא יכולה ליהנות ממין ולחוות אורגזמות בד"כ ללא קושי ניכר. בשנים אלו האישה עם פחות מעצורים, יותר בטוחה בעצמה ובמיניותה. היא נמצאת בתקשורת טובה יותר עם בן או בת זוגה ויודעת לבטא את צרכיה ביתר קלות. מצב זה הוא תולדה של שנים של ניסיון אשר תורם לאישה למצות את מירב ההנאה ממיניותה ומנשיותה.
חשוב מאוד אחרי גיל 65
בגיל המעבר מתבטאת ירידה בהורמונים הנשיים (אסטרוגן ופרוגסטרון) - דבר הגורם לשינויים במחזור הווסת, לגלי חום ולשינויים פיזיים נוספים. תופעה זו של גיל המעבר טומנת בחובה גם עייפות, עצבנות, מתח ודיכאון. כל אלו משפיעים במישרין ובעקיפין על התפקוד המיני. יחד עם זאת, נשים יכולות להגיע לאורגזמה גם בגילאים אלו. יש גם כאלה המתקשות בתפקודן המיני, אך מניסיוני המקצועי והלימודי אני יודע שרבות אינן מוותרות על נשיותן ופונות לייעוץ מקצועי ורפואי. טיפול מתאים משפר את איכות החיים בכלל ואת העניין ההנאה והאורגזמה בפרט. בגיל זה אולי יקיימו פחות יחסי מין, גם בגלל מצב נפשי וגופני, וגם בגלל קשיים בתפקוד מצידו של בן הזוג. אבל עם כל הקשיים, אין מקום לוותר על ההנאות שבחיים.
לאחר גיל 65 יש אמנם ירידה בתגובות הגופניות, ובכל זאת נשים מבוגרות יכולות ליהנות ממין ולחוות אורגזמות. יש נשים המפסיקות בפעילות מינית בגלל מצב נפשי או מצב אישי ומשברים אישיים. חלקן לא מקיימות יחסים בכלל וחלקן מוותרות אפילו על ההנאה שבאוננות. חשוב לציין שמחקרים על תפקודן המיני של נשים בגיל המעבר (כמו: Gregersen N, Jensen PT, Giraldi AE ועוד), מצביעים על כך שנשים המקיימות יחסי מין באופן סדיר ותדיר, כאלה הנמצאות בקשר תומך וחלקן מטופלות רפואית באופן התואם את גיל המעבר, סובלות פחות משינויים גופניים בגיל מתקדם ויכולות יותר בקלות להגיע להנאה ואורגזמה. היכולת נשמרת כתוצאה מכך שקיום יחסי מין (הטרוסקסואלים, לסביים ו/או אוטו-ארוטיים) שומרים על גמישות הנרתיק, סיכוכו וזרימת הדם אליו ולדגדגן. ומכאן לא נותר לי אלא רק לאחל "עד מאה ועשרים שנה".